ויליאם בייליס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ויליאם בייליס
William Bayliss
William Bayliss 1918b.jpg
לידה 2 במאי 1860
ודנסברי, אנגליה
פטירה 27 באוגוסט 1927 (בגיל 67)
לונדון, אנגליה
ענף מדעי פיזיולוגיה
מקום לימודים
מוסדות יוניברסיטי קולג' לונדון
פרסים והוקרה

המדליה המלכותית

מדליית קופלי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

סר ויליאם מדוק בייליסאנגלית: William Maddock Bayliss;‏ 2 במאי 186027 באוגוסט 1924) היה פיזיולוג אנגלי מחלוצי חקר האנדוקרינולוגיה. טבע את המושג 'הורמון'. יחד עם ארנסט סטארלינג, מגלה ההורמון סקרטין.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויליאם בייליס נולד בוונסברי, סטאפורדשייר וגדל בלונדון. התחיל ללמוד רפואה ביוניברסיטי קולג' לונדון בשנת 1880, אך נשר מהלימודים לאחר שנכשל בלימודי אנטומיה. לבייליס תואר ראשון בפיזיולוגיה מודהאם קולג' שבאוניברסיטת אוקספורד, שם חקר שינויים חשמליים במערכת העצבים בעקבות הפרשת רוק תחת הפיזיולוג ג'ון בורדון סנדרסון. בשנת 1888 חזר ליוניברסיטי קולג' כעוזרו של אדוארד שארפי-שפר. בשנת 1890 החל לשתף פעולה עם ארנסט סטארלינג בחקר הפעילות החשמלית של הלב, בפרט בחקר לחצים בעורקים ובנימים. בשנת 1897 הם שינו את כיוון המחקר, והתמקדו בהשפעת מערכת העצבים על עיכול מזון.

באותה תקופה היה ידוע שבלוטת הלבלב מפרישה מיצים מעכלים בתגובה למעבר המזון במערכת העיכול. ידעו שהזרקת חומצה הידרוכלורית לנהור המעי עוררה הפרשת על ידי הלבלב ואילו הזרקתה לדם לדם לא הניבה תגובה, אך לא ידעו למה. בייליס וסטארלינג שיערו שמערכת העצבים היא שמבקרת את הפרשת מיצי הלבלב, אך ניתוק העצבים הרלוונטיים לא שינה את התגובה. לאחר מכן הם ניסו להזריק למעי תמצית שהכילה דגימה של רירית מעיים וחול המכיל חומצה הידרוכלורית, והדבר הוביל להפרשה ניכרת של מיצי לבלב. הם בודדו את החומר הכימי האחראי על ההפרשה וכינו אותו סקרטין; חומרים כימיים מסוג זה, שיכולים להשפיע על איברים או על מערכות הרחוקים מהמקום בו הופרשו, בייליס כינה הורמונים.

בשנת 1911 ייסד את החברה הביוכימית (The Biochemical Society).

בשנת 1912 נוצרה עבורו משרת פרופסור לפיזיולוגיה כללית ביוניברסיטי קולג'.

בשנת 1916 פרסם מאמר בנושא טיפול בהלם. הלם נגרם בעקבות ירידה בלחץ הדם, אשר נגרמת בשל ירידה בנפח הדם (לפי חוק פרנק-סטרלינג). תמיסת מלח תוך ורידית יכולה להעלות את לחץ הדם, אך רק לפרק זמן קצר ונמצא שהיא לא עזרה בריפוי תסמיני ההלם. בייליס הוכיח כי אם תמיסת המלח מכילה חמישה אחוז ג'לטין או גומי ערבי, עליית לחץ הדם מתרחשת לאורך זמן וההלם פוחת. מסקנות המאמר יושמו במלחמת העולם הראשונה.

בשנת 1919 פרסם את ספר הלימוד המשפיע "עקרונות הפיזיולוגיה הכללית", שאותם הגדיר כתהליכים המשותפים לכל היצורים החיים. הספר יצא בארבע מהדורות ועודכן לאחר מותו.

פרסים והוקרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בייליס היה עמית בחברה המלכותית מאז יוני 1903. זכה במדליה המלכותית בשנת 1911 ובמדליית קופלי בשנת 1919.

בשנת 1922 קיבל תואר אבירות על תרומתו לרפואה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Zárate, Arturo; Saucedo, Renata (2005), "[On the centennial of hormones. A tribute to Ernest H. Starling and William M. Bayliss]", Gaceta Médica de México 141 (5): 437–9, PMID 16353891 
  • Hirst, Barry H (2004), "Secretin and the exposition of hormonal control", J. Physiol. (15 October 2004) 560 (Pt 2): 339, PMC 1665254, PMID 15308687, doi:10.1113/jphysiol.2004.073056 
  • Modlin, I M; Kidd, M (2001), "Ernest Starling and the discovery of secretin", J. Clin. Gastroenterol. (Mar 2001) 32 (3): 187–92, PMID 11246341, doi:10.1097/00004836-200103000-00001 
  • Modlin, I M; Kidd, M; Farhadi, J (2000), "Bayliss and Starling and the nascence of endocrinology", Regul. Pept. (25 September 2000) 93 (1–3): 109–23, PMID 11033058, doi:10.1016/S0167-0115(00)00182-8 
  • Svatos, J; Svatos, A (1999), "The divergence in the conception of Pavlov and Bayliss-Starling concerning the function of the nervous system", Ceskoslovenská Fysiologie / Ústrední ústav Biologický (Feb 1999) 48 (1): 22–6, PMID 10377602 
  • Folkow, B (1989), "Myogenic mechanisms in the control of systemic resistance. Introduction and historical background", Journal of Hypertension. Supplement : Official Journal of the International Society of Hypertension (September 1989) 7 (4): S1–4, PMID 2681587 
  • Simmer, H H (1978), "[The discovery and the discoverers of secretin. A contribution to the history of science and to the typology of the scientist]", Die Medizinische Welt (15 December 1978) 29 (50): 1991–6, PMID 364247 
  • Hill, A V (1969), "Bayliss and Starling and the happy fellowship of physiologists", J. Physiol. (September 1969) 204 (1): 1–13, PMC 1351589, PMID 4900770, doi:10.1113/jphysiol.1969.sp008894 
  • Bayliss, L E (1961), "William Maddock BAYLISS, 1860–1924: life and scientific work", Perspect. Biol. Med. 4 (4): 460–79, PMID 13688118, doi:10.1353/pbm.1961.0025 

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ויליאם בייליס בוויקישיתוף