לדלג לתוכן

ויליאם פרקינס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ערך ללא מקורות
בערך זה אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב וייתכן שמדובר במחקר מקורי.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ערך ללא מקורות
בערך זה אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב וייתכן שמדובר במחקר מקורי.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ויליאם פרקינס
William Perkins
לידה 1558
ווריקשייר, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 22 באוקטובר 1602 (בגיל 44 בערך)
קיימברידג', ממלכת אנגליה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה כרייסט'ס קולג' עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ויליאם פרקינס (15581602) היה איש דת אנגלי משפיע ותאולוג מקיימברידג', שקיבל תואר ראשון ותואר שני מהאוניברסיטה בשנת 1581 וב־1584 בהתאמה, וגם אחד המנהיגים הראשונים של התנועה הפוריטנית בכנסיית אנגליה בתקופת האליזבת תְקוּפָה. אף על פי שלא קיבל לחלוטין את הנוהגים הכנסייתיים של כנסיית אנגליה, פרקינס תאם לרבים מהמדיניות והנהלים שהטילה ההתיישבות האליזבתנית . עם זאת, הוא נותר אוהד לפוריטנים הלא קונפורמיסטיים ואף עמד בפני משמעת על תמיכתו.

פרקינס היה סופר פורה שכתב למעלה מארבעים עבודות, שרבות מהן פורסמו לאחר מותו. בנוסף לכתיבה, הוא שימש גם עמית במכללת כריסטס וכמרצה בכנסיית סנט אנדרו בקיימברידג '. הוא היה חסיד איתן של תאולוגיה הרפורמית, במיוחד supralapsarian התאולוגיה של תיאודור בזה ואת ג'ון קלווין. בנוסף, הוא היה מגן נחרץ של אידיאלים פרוטסטנטים, במיוחד חמשתהסוליות עם דגש מיוחד על סולוס קריסטוס וסולה סקריפטורה.

כתב את "שיח של אומנות הכישוף הארורה" (1608), שם ציין פרקינס 18 שלטים לגילוי כישוף; אחד הסימנים, סימן השטן, היה לדברי פרקינס, 'חזקה' שהצדיקה בדיקה אך לא הייתה הוכחה מספקת בפני עצמה.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ויליאם פרקינס בוויקישיתוף