ויקיפדיה:מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/טיוטות ערכים שנוצרו באנציקלופדיה היהודית/טיוטה:מי מרה
פרשת מי מרה היא מעשה המופיע בפרשת בשלח, בו בני ישראל הגיעו למקום בו המים היו מרים כך שלא ניתן היה לשתות מהם. בני ישראל התלוננו על כך למשה. משה התפלל לה' ובתגובה ה' הורה לו להשליך עץ מסוים אל המים ובאופן נסי המים התמתקו. מעשה זה נמנה כאחד מעשרה נסיונות שניסו בני ישראל את ה' במדבר.[1]
התיאור המקראי[עריכת קוד מקור]
בפרשת בשלח נאמר:
וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּם סוּף וַיֵּצְאוּ אֶל מִדְבַּר שׁוּר וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְלֹא מָצְאוּ מָיִם: וַיָּבֹאוּ מָרָתָה וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ מָרָה: וַיִּלֹּנוּ הָעָם עַל מֹשֶׁה לֵּאמֹר מַה נִּשְׁתֶּה: וַיִּצְעַק אֶל ה' וַיּוֹרֵהוּ ה' עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ:
בחז"ל[עריכת קוד מקור]
המחסור במים[עריכת קוד מקור]
בטעם הדבר שלא מצאו מים, יש שסברו שאכן בני ישראל ניסו לחפור בארות בכדי להגיע למים, אך ה' מנע זאת מהם בכדי לנסותם[2] או בכדי שיתחננו אליו ויזדקקו לחסדיו וכך יקבלו את מרותו במעמד הר סיני[3]. יש שכתבו שטבע המדבר חייב את חסרון המים ובני ישראל לא היו ראויים באותה שעה שיעשה להם נס[4].
על אופן קיומם של בני ישראל - אנשים נשים וטף - במשך שלושה ימים בלא מים, עד שבאו למרה, נחלקו המפרשים: יש שכתבו שעד אותה שעה שתו בני ישראל מים ששאבו מים סוף בזמן קריעתו[5], או שחמוריהם היו טעונים מים כדרך הולכי מדבריות וביום השלישי כלו המים[6], או שמשה רבינו אמר להם בתחילת הדרך שלא יהיה מים בדרך זו ולכן לקחו מים בכליהם ואחר שלשה ימים כלו המים [3]. ויש שכתבו שאכן את אותה דרך שלושת הימים שהזכיר הכתוב, הלכו בני ישראל ביום אחד ורק באותו היום היו חסרי מים[7].
המים במרה[עריכת קוד מקור]
נחלקו תנאים האם היו המים מתוקים בתחילה, ונעשו מרים רק באותה שעה בכדי לנסות את ישראל[8]. או שהיו המים מרים מעצם טבעם ונעשו מתוקים על ידי הנס[2].
העץ[עריכת קוד מקור]
כמה דעות נאמרו במדרש בנוגע לעץ אותו ציווה ה' להשליך אל המים: יש אומרים שהיה זה עץ זית, שאין עץ מר יותר ממנו[2]. יש אומרים עץ ערבה[8]. יש אומרים עץ הרדופני[9]. יש אומרים עץ קתרוס[10]. יש אומרים עיקרי תאנה ועיקרי רימון[11]. יש אומרים עץ לענה[12].
יש שנתנו טעם להשלכת עץ מר דווקא לשם המתקת המים, שרצה ה' ללמדם שאף דבר שנראה בעיניהם מר, יכול לגרום לטוב ולאושר. ומכך ילמדו גם לקיום תורתו של ה' שאף דבר שנראה בעיניהם בלי תועלת או רע, הוא הטוב והאושר ורק הם אינם תופסים דבר זה בשכלם[13].
במדרש[עריכת קוד מקור]
יש שדרשו את פרשת חסרון המים, על התבטלות בני ישראל מלימוד התורה שנמשלה למים. בעקבות כך תיקן להם משה לקרוא בתורה שלוש פעמים בשבוע, בשבת ובימי שני וחמישי[14].
יש שדרשו את פרשת חסרון המים, על אי יכולתם של בני ישראל להשיג ולהבין את סודות התורה. כשהשלכת העץ אל המים באה להורות על כך שקיום מצוות ותיקון המידות הם הדרך להשגת התורה[15].
לפי דרשות אלו, העץ אותו הורה ה' למשה להשליך אל המים, מרמז על דברי תורה שנמשלו לעץ[16].
רבי פנחס הורוביץ בספרו פנים יפות על התורה[17] מבאר, שבודאי אין מקרא יוצא מידי פשוטו, אלא שטעם הדבר לכך שחסרו להם המים היה מפני שהתבטלו מלימוד תורה.
בקבלה[עריכת קוד מקור]
יש שכתבו בטעם הדבר שלא מצאו בני ישראל מים במדבר, שהמדבר הוא מקום חורב ושממה ואין בו מים כי הוא מקום המיוחד למידת הדין[18].
בכתבי האר"י מובא[19] המספר ק"ס כמספר הממתיק את הדינים. אחת הראיות לכך היא העץ שהמתיק את מי מרה, 'עץ' בגימטריא 'ק"ס'.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור]
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ערכין, דף ט"ו, עמוד א'; משנה, מסכת אבות, פרק ה', משנה ד' ובמפרשים שם.
- ^ 1 2 3 דעת רבי אלעזר המודעי שם.
- ^ 1 2 אברבנאל (ספר שמות, פרק ט"ו, פסוק כ"ב).
- ^ אברבנאל (שם) ואלשיך (שם) בדעת רבי יהושע במכילתא בשלח, (מסכתא דויסע, פרשה א).
- ^ ילקוט שמעוני (רמז רנה).
- ^ תולדות יצחק (שמות שם).
- ^ תולדות יצחק (שם) בשם ר"ח.
- ^ 1 2 דעת רבי יהושע. מכילתא (שם), מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי (פרק ט"ו).
- ^ דעת רבי יהושע בן קרחה שם.
- ^ דעת רבי נתן שם. ובמכילתא דרבי שמעון בר יוחאי מובאת דעה זו בשם רבי נתן בן יוסף, ושם הלשון: 'קדרוס'.
- ^ מובא שם בשם יש אומרים.
- ^ אלשיך (שמות שם), שראשי תיבות 'עץ וישלך אל המים' עם הכולל במספר קטן=20, 'לענה' במספר קטן = 20.
- ^ אלשיך (שם).
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף פ"ב, עמוד א'.
- ^ ספר משיבת נפש, ספר שמות, פרק ג', פסוק י"ב).
- ^ מכילתא (בשלח, מסכתא דויסע, פרשה א).
- ^ ספר שמות, פרק י"ז, פסוק א'.
- ^ ריקאנטי (שמות שם).
- ^ שער הפסוקים, בראשית דרוש ד'; מגלה עמוקות, פרשת וזאת הברכה.