תאנה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קריאת טבלת מיוןתאנה
Ficus carica0.jpg
מצב שימור
נכחד נכחד בטבע סכנת הכחדה חמורה סכנת הכחדה פגיע קרוב לסיכון ללא חששconservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: ורדנאים
משפחה: תותיים
סוג: פיקוס
מין: פיקוס תאנה
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Ficus carica
ליניאוס, 1753
פרי תאנה
ערך תזונתי ל-100 גרם
מים 79.11 ג'
קלוריות 74 קק"ל
חלבונים 0.75 ג'
פחמימות 19.18 ג'
פחמימות זמינות 17 ג'
שומן 0.3 ג'
כולסטרול 0 מ"ג
ויטמינים
 ‑ ויטמין A 7 מק"ג
 ‑ ויטמין B1 0.06 מ"ג
 ‑ ויטמין B2 0.05 מ"ג
 ‑ ויטמין B3 0.4 מ"ג
 ‑ ויטמין C 2 מ"ג
ברזל 0.37 מ"ג
סידן 35 מ"ג
אשלגן 232 מ"ג
נתרן 1 מ"ג
סיבים תזונתיים 2.9 ג'
מקור: משרד החקלאות האמריקני
תוכן פרי התאנה
עלה תאנה

תְּאֵנָה (שם מדעי: Ficus carica; פיקוס התאנה), היא עץ ממשפחת התותיים. העץ נשיר, ומגיע לגובה 3–10 מטרים. אחד משבעת המינים שנשתבחה בהן ארץ ישראל. העץ גדל בר ליד מעיינות, לאורך בקעת הירדן ובקעת ים המלח.

בספרות המקצועית מקובל שהתאנה בויתה לפני כ-6500 שנים במזרח הקרוב אך ייתכן כי העץ בוית, או למצער טופל[דרושה הבהרה] בידי האדם, קודם לכן, כבר בתחילת התקופה הנאוליתית, לפני יותר מ-11,000 שנים. זאת לפי תאנים עקרות שנמצאו בחפירת האתר גלגל הסמוך להתנחלות גלגל[2]. אם כך, התאנה היא מגידולי התרבות המוקדמים ביותר, כאשר ממצא ביות הדגנים המוקדם ביותר באזור מאוחר בכאלף שנים.

אורך חיי המדף של פרי התאנה קצר ולכן אינו שכיח במיוחד בשווקים בניגוד לפרי המיובש, שבימי קדם היה מרכיב מרכזי בתזונה באזור תפוצתו. בעוד פרי התאנה מזין, עץ התאנה, ענפיה ועליה מכילים בין היתר פסוראלן ומגע בהם או במוהל המופרש מהם ("חלב תאנים") יכול לגרום לתגובה דלקתית, לכך מוסיף חספוס החלק העליון של העלים. כמו כן בתרבות המסורתית המקומית מומלץ להימנע משימוש בענפי וגזע התאנה כחומר בעירה. בשל אופן הצטברות הסוכר בפרי הבשל, תאנים אינן ניתנות להבחלה מוצלחת ויש לארות-ללקט רק פרי בשל, עובדה המקשה גם היא על הסחר בפרי טרי.

הפגה - פרי התאנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרי התאנה שאנו אוכלים אינו אלא פרי מדומה. למעשה אנו אוכלים תפרחת (אסופת פרחים) של התאנה, במבנה סגור דמוי כדור או כד חלול שהדפנות הפנימיות פורחות בצפיפות. בתפרחת התות הפרחים פונים החוצה והזרעים מפוזרים על פניה ואילו בתאנה הפרחים פונים פנימה. פי הפגה סגור על ידי קשקשים רעופים המבודדים את חלל התפרחת מהעולם החיצון. גודל התפרחת כ 3- 5 ס"מ, בעלת קליפה בצבע ירוק-בהיר או סגלגל, במבנה בשרני וחלול והפנים ירוק או אדום כהה. 

צורת פריחה זו של תפרחת או פגה אופיינית לכלל מיני הפיקוס. סוגים אחרים במשפחת התותיים עשויים להציג פגות גם כן (למשל ה-Dorstenia, דומים, אך המשטח עליהם הם פורחים אינו מקומר).

הבשלת התאנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התאנים מבשילות בדרך כלל, בשניים – שלושה גלים. כל גל מתמשך מספר שבועות בהתאם לתכונות הזן ותנאי האקלים. בגל ההבשלה הראשון – מבשילות ה"בכורות" (בין אפריל ליולי). הבכורות יותר מימיות ומתפתחות על ענפים מהשנה שעברה. אלו המבוקשות ביותר למאכל. גל הבשלה שני - ה"קיץ" (מכאן בא השם לעונת השנה) – אז מבשיל היבול העיקרי (בין יולי לספטמבר) שהתפתח בעיקר על ענפים שצמחו באביב האחרון. פגות ה"קיץ" יותר מתוקות וטובות לדבלים. גל שלישי - פגות "אפלות" - סתווי – היבול דליל (ועשוי להופיע מספטמבר עד דצמבר). הגל מותנה בדרך כלל בהפריה של הצרעה והוא מופיע על ענפים שגדלו בעונת הקיץ.

האבקה והפצת זרעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האבקת הפרחים נעשית על ידי צרעות זעירות באורך 2–3 מ"מ בשם "צרעת פיקוס התאנה" היא הבלסטופגה (Blastophaga psenes). עץ התאנה הוא דו ביתי, כלומר יש עצי זכר ויש עצי נקבה. יש התאמה מושלמת בין הפונדקאי-תאנה, והטפיל-הצרעה המאביקה ביחסי סימביוזה בה שני הצדדים תלויים ונהנים זה מזה. הן התאנה והן הצרעה אינן יכולות להשלים את מחזור חייהן ללא פעולות הצד השני.

(א) בעץ הזכר (המכונה קפריפיקוס) הפגות מכילות קרוב לפתח הפגה הרבה פרחי זכר ובעומק הפגה=במרכזה, מעט פרחים נקביים קטנים, קצרים ובעלי עמוד עלי נבוב. פרחים נקביים אלה לא פוריים (הם ספוגיים, תפלים ונושרים מן העצים). הצרעות לא מסוגלות להטיל דרך הדופן כי יש בה את חלב התאנה שהוא חומר דוחה חרקים. הצרעות חודרות לפגה דרך הפתח ולרוב כנפיהן נפגעות ונושרות. הצרעות מתרבות בתוך הפגה הזכרית זו עם זו. נקבת הצרעה מטילה את הביצים (ביצה בכל עמוד עלי) והצרעות הצעירות מתפתחות בתוך שחלות פרחי הנקבה (העליניים) שבעומק הפגה. במקביל להתפתחות זאת מבשילה הפגה במהלך החורף והצמח יוצר עפץ סביב זחל הצרעה. בתום החורף, עם הבשלת הפרי, בוקעים הצרעות מהביצים והזכרים מזדווגים עם הנקבות. הזכרים מחוסרי הכנפיים, אינם יוצאים מהפגה ומתים בתוכה. הנקבות בעלות הכנפיים יוצאות דרך פי הפגה, דרך הקשקשים. בדרכן מהפגה החוצה, גופן מתאבק באבקה של פרחי הזכר שמרוכזים ליד הפתח שבראש הפגה. עץ זה הוא, אם כן, תורם האבקה ולכן מכונה "עץ זכר" או "תאנת השדה". הפירות שהפכו לעפצים אינם ראויים למאכל אדם. כאמור, גם פירות שלא הפכו לעפצים אינם טעימים לאדם, אך משמשים את העיזים.

(ב) נקבת הצרעה המאובקת עפה ומחפשת פגות אחרות להטיל את ביציה, פגות של עץ זכר, אך הפגות הנקביות מפיצות את אותו ריח והצרעות מבקרות גם בהן במהלך חיפוש העץ הזיכרי. הצרעה נכנסת לפגה צעירה על עץ ניקבי, שעליו יתפתחו הפירות ולכן הוא מכונה "עץ נקבה" או "תאנת הגן" (תאנים תרבותיות, כולן נקבות, שבוררו במשך הדורות וכיום בארץ הן לא זקוקות להאבקה כדי לפתח פרי בשל וטעים, ראה בהמשך). בעץ זה הפרחים הנקביים מוכנים להפריה אך בהם עמודי העלי ארוכים ולא נבובים ולכן הצרעה לא יכולה להטיל בה את הביצים בשל עמודי העלי הארוכים, וממשיכה לעצים נוספים. תוך כדי ביקוריה בפגות הנקביות, האבקנים נושרים מגופה ונמרחים על צלקות העלי וכך מופרים הפרחים, ופגות אלו יבשילו לפרי תאנה ובו זרעים. זהו הפרי הטעים שאנו אוהבים. התאנה הניקבית מושכת את הצרעות אליה על ידי ריח זהה לתאנת הזכר ובעצם מטעה אותן.

פגות נקביות שלא הופרו, נשארות קטנות ונושרות. בעלי מטעי התאנים מביאים למטע שרובו נקבות גם פגות מעצי זכר בשלב המתאים בו הן משחררות את הצרעות נושאות האבקה.

מנגנון האבקה זה קיים בכל הצמחים בסוג זה, כמו למשל בפיקוס השקמה ועוד. לכל מין של פיקוס יש סוג צרעות שונה.

באשר להפריית התאנה, ניתן לחלק את התאנים לשתי קבוצות:

(א) קבוצת התאנים הזקוקות להפריית צרעה.  לכן אצלן פרי צעיר שלא הופרה – ינשור בוסר מהעץ. הקבוצה ידועה בשם "קבוצת סמירנה" בטורקיה וקבוצת "קלימירנה" בקליפורניה. הפירות הבשלים בעלי גוון סגול כהה, מופיעים בשני גלים. במידה ואין האבקה, ינשרו הפגות בעודן קטנות ולא יבשילו. כדי להגדיל את סיכויי ההאבקה נוהגים לתלות על עצי הנקבה מחרוזות של פירות זכריים, בשלב המתאים של שחרור הצרעות. כך קל יותר לצרעות המשתחררות למצוא את הפגות הנקביות בשלב השני.

(ב) קבוצת התאנים שאינן זקוקות להפריית צרעה (פרתנוקרפיות), שהן הנפוצות בארץ. הפירות של עץ הנקבה, בצורות וגוונים שונים, מתפתחים גם ללא הפריית צרעות. אם התקיימה בהם הפריה הפרות יהיו מתוקים וגדולים יותר. הזנים הבולטים בקבוצה זו התפתחו מסחרית באמריקה ונקראים "תאנה ברזילאית" או "תאנה קליפורנית".

בארץ, מרבית התאנים הן פרתנוקרפיות והפרי הבשל עסיסי גם ללא האבקה וללא זרעים חיים. משום כך אין הכרח לגדל עצי זכר במטעי תאנה אלה. כאשר גדלים בסביבה עצי זכר, לדוגמה בגליל העליון, ומתבצעת האבקה תקינה, הפרי נושא זרעים, אז ציפת הפרי סגולה וטעמו חמצמץ. בין הזנים המקומיים מצטיינת ה"תאנה הארגמנית", עם פרי כהה – משורטט בגוון ארגמני. זנים נוספים פרתונקרפיים בארץ - סבעי (מנומר בפסים כהים), חורטמני (גדול ופחוס), חרובי (שחור), ביאדי (צהוב, קטן) ועסלי (תאנים קטנות ובשלות, צהובות עם חריצים חומים).

(ג) הקבוצה המעורבת. בה הבכורות ולעתים גם הקיץ עשויים להבשיל גם ללא הפריה (קפריקציה). אך היבול בהמשך ובעיקר הסתווי, מותנה בקפריקציה.

הפצת הזרעים של התאנה נעשית באמצעות בעלי חיים אוכלי פירות.

התאנה בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מונחים עבריים הקשורים בתאנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גמז - תאנת הבר[3]
  • ארייה - קטיף תאנים וכן קיץ
  • גרוגרת - תאנה מיובשת
  • דְּבֵלָה - גוש תאנים חתוכות ומיובשות, וברבים "דְּבֵלִים" ואף "דְּבֵלוֹת"[4]
  • צמל - תאנה בשלה, צימוק תאנה
  • נובלת[5]
  • בכורה - פרי שהקדים להבשיל[6]
  • פגה - פרח התאנה או פרי בוסרי[7]
פגי התאנה, על פי הפסוק "התאנה חנטה פגיה" (שיר השירים, ב', י"ג)
תאנים יבשות

התאנה היא מין העץ הראשון המופיע בתורה. היא מופיעה בסיפור אדם וחווה, שתפרו לעצמם חגורות מעלי העץ. כמו כן, אחת הדעות בתלמוד היא שפרי עץ הדעת היה תאנה (הדעה הרווחת שפרי עץ הדעת היה תפוח לא מופיעה שם). נוסף על כך, ישנם מקורות יהודיים רבים המזכירים שם זה:

וַיָּשֻׁבוּ כָל הַיְּהוּדִים מִכָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר נִדְּחוּ שָׁם וַיָּבֹאוּ אֶרֶץ יְהוּדָה אֶל גְּדַלְיָהוּ הַמִּצְפָּתָה וַיַּאַסְפוּ יַיִן וָקַיִץ הַרְבֵּה מְאֹד.

ספר ירמיהו, פרק מ', פסוק י"ב
"קיץ", במקרה זה, הוא דבלה, על-פי פירוש רש"י של הפסוק

עבר קציר כלה קיץ ואנחנו לא נושענו

ספר ירמיהו, פרק ח'
"היא עת שטיחת התאנים ליבשם" - פירוש מצודת ציון על הפסוק

המעביר תאנים בחצרו לקצות - בניו ובני ביתו אוכלים, ופטורין הפועלים

המשנה; מסכת מעשרות פרק ג משנה א

השוכר את הפועל לקצות בתאנים

תלמוד ירושלמי; מסכת מעשרות פרק ב דף מט

כנס את תבואתו מסק את זיתיו כנס את קייצו (משנה מסכת בבא בתרא פרק ג משנה א) - כנס את תבואתו - יין של גפנים; מסק את זיתיו; וכנס את קיצו - ליקט תאנים ויבשן והכניסן לביתו

רבי עובדיה מברטנורא על המקור

קיץ (הוא) זמן לקיטת פירות תאנים וקרי ליה [קוראים לו] קיץ לפי שקוצצין אותן ביד

ר"ן מסכת נדרים דף סא עמוד ב

סוגיות בכשרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פירות וירקות כשלעצמם כשרים לאכילה, בכפוף להלכות השייכות להם. אמנם בחלק מהפירות והירקות קיימת שכיחות גבוהה להמצאות חרקים, האסורים באכילה לפי ההלכה, ועל כן יש לבודקם או לנקותם היטב בטרם האכילה. גם בתאנה, כביתר פירות הפיקוס, קיימת שכיחות רבה להמצאות חרקים שונים: בפירות המבשילים על העצים הנקביים שכיחוֹת צרעות בוגרות, ובפירות שעל העצים הזכריים ניתן למצוא את כל גלגולי הצרעה.

עם זאת, היות שבדיקת התאנים מחרקים כרוכה בטרחה ניכרת ודורשת תשומת לב ומיומנות רבה, יש הנמנעים לחלוטין מאכילת תאנים.

עם המצדדים בהיתר אכילת התאנים נמנה גם הרב יהודה הלוי עמיחי, ראש מכון התורה והארץ, שכתב[8]:

... עם זאת, ברור שאין לפקפק על ההיתר לאכול תאנים וזאת מכמה טעמים:
א. הצרעה אמנם נשארת בתאנה אך יש[9] לה דין "בריה" שאינה בטלה באלף, שהרי במהלך כניסתה לתאנה נושרים ממנה הכנפים וא"כ אין זאת בריה שלמה, והיא בטלה בפרי במידה והיא אינה ניכרת... אין הצירעה ניכרת בפני עצמה, ואין אדם רואה את חלקי הצרעה. כמו כן אין אוכלים את הצירעה לבד ולכל היותר היא נאכלת עם התאנה, והרי זה כמו הקום בחמאה שהותר...
ב. בחוברת תורה ומדע (כרך יא א תשמו) הוסבר שהתאנה מותרת כי התורה מנתה את התאנה כאחד משבעת המינים א"כ התורה התירתו באכילה, שהרי לא ייתכן שהקב"ה שיבח את ארץ ישראל באחד מהמינים האסורים באכילה...
על כן נראה שאין כל מקום לחשוש בדבר היתר אכילת תאנים, "יאכלו ענוים וישבעו".

מזיקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התאנה רגישה במיוחד למזיק בשם יקרונית התאנה. המזיק, חיפושית, שמקורה ממזרח אפריקה מטילה את ביציה על גזעי וענפי תאנים בוגרות והזחלים שבוקעים מהביצים מכרסמים בעץ ויוצרים מחילות גדולות בגזעו. פעמים רבות מביא המזיק למות העץ.

תפקיד בהדברה ביולוגית[עריכת קוד מקור | עריכה]

נטיעת תאנים בכרמי זיתים תורמת בהגנה על הזית מפני פשפשים טפיליים.

לעץ התאנה קיים פשפש ייחודי בשם Homotoma ficus המופיע על קליפת הגזע. פשפשים אחרים, מסוג אנתוכוריס, טורפים פשפש זה. כאשר פשפש התאנה נודד, טורפיו עוברים לעצי המטע וניזונים מהפשפשים הייחודיים להם. השתתפות דומה בהדברה ביולוגית מספק גם כליל החורש[10].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תאנה באתר הרשימה האדומה של IUCN
  2. ^ Kislev, M. E., Hartmann, A., & Bar-Yosef, O. (2006). Early domesticated fig in the Jordan Valley. Science, 312(5778), 1372-1374.
  3. ^ תוספתא שביעית א י "מסלקין, מקוצין, מקטפין, מסתתין ומצדדין ומגמזין עד ראש השנה"
  4. ^ תויו"ט דמאי ה, ה
  5. ^ ישעיה ל"ד ד' "וכנבלת מתאנה"
  6. ^ ספר הושע ט' י' "כבכורה בתאנה
  7. ^ שיר השירים ב' י"ג "התאנה חנטה פגיה"
  8. ^ יהודה הלוי עמיחי, אכילת תאנים מופרות, באתר מכון התורה והארץ, מכללת הרצוג
  9. ^ כך במקור, אולם צריך להיות "אין"
  10. ^ מאמר בצרפתית אודות תפקידם של עצים הנטועים כגדרות בהגנה על מטעים (עמוד 27) http://olivarbo.fr/wp-content/uploads/2013/03/haies-2011-NOL-84.pdf