תאנה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgתאנה
Ficus carica0.jpg
מצב שימור

מצב שימור: ללא חשש (LC)

נכחד נכחד בטבע סכנת הכחדה חמורה סכנת הכחדה פגיע קרוב לסיכון ללא חששconservation status: least concern
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: ורדנאים
משפחה: תותיים
סוג: פיקוס
מין: פיקוס תאנה
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Ficus carica
‏(ליניאוס, 1753)
פרי תאנה
ערך תזונתי ל-100 גרם
מים 79.11 ג'
קלוריות 74 קק"ל
חלבונים 0.75 ג'
פחמימות 19.18 ג'
פחמימות זמינות 17 ג'
שומן 0.3 ג'
כולסטרול 0 מ"ג
ויטמינים
ויטמין A 7 מק"ג
ויטמין B1 0.06 מ"ג
ויטמין B2 0.05 מ"ג
ויטמין B3 0.4 מ"ג
ויטמין C 2 מ"ג
ברזל 0.37 מ"ג
סידן 35 מ"ג
אשלגן 232 מ"ג
נתרן 1 מ"ג
סיבים תזונתיים 2.9 ג'
מקור: משרד החקלאות האמריקני
תוכן פרי התאנה
עלה תאנה

תְּאֵנָה (שם מדעי: Ficus carica; פיקוס התאנה), היא עץ ממשפחת התותיים. העץ נשיר, ומגיע לגובה 3-10 מטרים. אחד משבעת המינים שנשתבחה בהן ארץ ישראל. העץ גדל בר ליד מעיינות, לאורך בקעת הירדן ובקעת ים המלח.

על פי פרופ' א. דנין, מהמחלקה לבוטניקה מהאוניברסיטה העברית, ישנן עדויות ארכאולוגיות בארץ ישראל, באתרים פרהיסטוריים מלפני יותר מ-5,000 שנים, ומאובני עלים בסלעי הגיר של מעיינות עין גדי בתקופה שקדומה אף להם, שמעידים שכבר אז היו קיימים התאנה ופירותיה, כפי שאנו מכירים אותם כיום. לכן, עץ זה לא תורבת, אלא הוא מעצי הבר של ארץ ישראל. העץ גודל מאז ימי קדם בשל פירותיו המתוקים שנאכלים טריים וגם מיובשים. מוצאו מההרים באיזור פרס, עיראק וטורקיה, אבל זהו עץ בר שגדל בארץ או הובא לכאן בימי קדם.

תאנת הבר נקראת גם "גמז". קטיף תאנים נקרא "אֲרִיָּה". תאנה מיובשת, אותה נהוג לאכול בט"ו בשבט כחלק מהפירות היבשים, נקראת גם "גרוגרת". גוש של תאנים מיובשות נקרא גם "דְּבֵלָה" ("דְּבֵלוֹת"‏[1] או "דְּבֵלִים" ברבים).

צמח התאנה מכיל רעלן בשם פסוראלן הפוגע בדנ"א וברקמות ועלול לגרום לבני אדם האוכלים אותו רגישות קיצונית לאור השמש.

הפגה - פרי התאנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרי התאנה שאנו אוכלים אינו פרי אלא פרי מדומה. הפרי האמיתי הוא הגרגרים בפנים. למעשה אנו אוכלים תפרחת (אסופת פרחים בשרנית) של התאנה, במבנה סגור דמוי כדור או כד חלול שהדפנות הפנימיות פורחות בצפיפות. (הפגה של התות היא כשכל הפרחים פונים החוצה ושל התאנה-כשכל הפרחים פונים פנימה). פי הפגה סגור ע"י קשקשים רעופים המבודדים את חלל הפגה מהעולם החיצון. גודל התפרחת כ 3- 5 ס"מ, בעלת קליפה בצבע ירוק-בהיר או סגלגל, במבנה בשרני וחלול והפנים ירוק או אדום כהה. 

צורת פריחה זו של פגה אופיינית לכלל מיני הפיקוס. סוגים אחרים במשפחת התותיים עשויים להציג פגות גם כן (למשל ה-Dorstenia, שפרחיה דומים, אך המשטח עליהם הם פורחים אינו מקומר).

מה פרוש "התאנה חנטה פגיה"? חנטה-ראשית התפתחות הפרי, הוא קטן וקשה. פגה היא השם לתאנה ירוקה קטנה וקשה שטרם הבשילה ולכן לתינוקות שטרם הבשילו קוראים פגים. המשפט: "הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ, עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ, וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ. הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ, וְהַגְּפָנִים סְמָדַר נָתְנוּ רֵיחַ. קוּמִי רַעְיָתִי יָפָתִי וּלְכִי לָךְ" (שיר השירים ב'), בא לדבר על מועד תחילת האביב ותחילת הלבלוב. (תאנה באנגלית FIG משמשת לכינוי לאיבר המין הנשי וכבר בעולם העתיק התייחסו לתאנים כקדושות לאלים שונים. לבכחוס אל היין, השרף של התאנה נחשב לזרעו של מרס ועוד).

הבשלת התאנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התאנים מבשילות בדרך כלל, בשניים – שלושה גלים. כל גל מתמשך מספר שבועות בהתאם לתכונות הזן ותנאי האקלים. בגל ההבשלה הראשון – מבשילות ה"בכורות" (בין אפריל ליולי). הבכורות יותר מימיות ומתפתחות על ענפים מהשנה שעברה. אלו המבוקשות ביותר למאכל. גל הבשלה שני - ה"קיץ" (מכאן בא השם לעונת השנה) – אז מבשיל היבול העיקרי (בין יולי לספטמבר) שהתפתח בעיקר על ענפים שצמחו באביב האחרון. פגות ה"קיץ" יותר מתוקות וטובות לדבלים. גל שלישי - פגות "אפלות" - סתווי – היבול דליל (ועשוי להופיע מספטמבר עד דצמבר). הגל מותנה בדרך כלל בהפרייה של הצרעה והוא מופיע על ענפים שגדלו בעונת הקיץ.

האבקה והפצת זרעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האבקת הפרחים נעשית על ידי צרעות זעירות באורך 2-3 מ"מ בשם "צרעת פיקוס התאנה" היא הבלסטופגה (Blastophaga psenes).עץ התאנה הוא דו ביתי, כלומר יש עצי זכר ויש עצי נקבה. יש התאמה מושלמת בין הפונדקאי-תאנה, והטפיל-הצרעה המאביקה ביחסי סימביוזה בה שני הצדדים תלויים ונהנים זה מזה. הן התאנה והן הצרעה אינן יכולות להשלים את מחזור חייהן ללא פעולות הצד השני.

(א) בעץ הזכר (המכונה קפריפיקוס) הפגות מכילות קרוב לפתח הפגה הרבה פרחי זכר ובעומק הפגה=במרכזה, מעט פרחים נקביים קטנים, קצרים ובעלי עמוד עלי נבוב. פרחים נקביים אלה לא פוריים (הם ספוגיים, תפלים ונושרים מן העצים). הצרעות לא מסוגלות להטיל דרך הדופן כי יש בה את חלב התאנה שהוא חומר דוחה חרקים. הצרעות חודרות לפגה דרך הפתח ולרוב כנפיהן נפגעות ונושרות. הצרעות מתרבות בתוך הפגה הזכרית זו עם זו. נקבת הצרעה מטילה את הביצים (ביצה בכל עמוד עלי) והצרעות הצעירות מתפתחות בתוך שחלות פרחי הנקבה (העליניים) שבעומק הפגה. במקביל להתפתחות זאת מבשילה הפגה במהלך החורף והצמח יוצר עפץ סביב זחל הצרעה. בתום החורף, עם הבשלת הפרי, בוקעים הצרעות מהביצים והזכרים מזדווגים עם הנקבות. הזכרים מחוסרי הכנפיים, אינם יוצאים מהפגה ומתים בתוכה. הנקבות בעלות הכנפיים יוצאות דרך פי הפגה, דרך הקשקשים. בדרכן מהפגה החוצה, גופן מתאבק באבקה של פרחי הזכר שמרוכזים ליד הפתח שבראש הפגה. עץ זה הוא, אם כן, תורם האבקה ולכן מכונה "עץ זכר" או "תאנת השדה". הפירות שהפכו לעפצים אינם ראויים למאכל אדם. כאמור, גם פירות שלא הפכו לעפצים אינם טעימים לאדם, אך משמשים את העיזים.

(ב) נקבת הצרעה המאובקת עפה ומחפשת פגות אחרות להטיל את ביציה, פגות של עץ זכר, אך הפגות הנקביות מפיצות את אותו ריח והצרעות מבקרות גם בהן במהלך חיפוש העץ הזיכרי. הצרעה נכנסת לפגה צעירה על עץ ניקבי, שעליו יתפתחו הפירות ולכן הוא מכונה "עץ נקבה" או "תאנת הגן" (תאנים תרבותיות, כולן נקבות, שבוררו במשך הדורות וכיום בארץ הן לא זקוקות להאבקה כדי לפתח פרי בשל וטעים, ראה בהמשך). בעץ זה הפרחים הנקביים מוכנים להפרייה אך בהם עמודי העלי ארוכים ולא נבובים ולכן הצרעה לא יכולה להטיל בה את הביצים בשל עמודי העלי הארוכים, וממשיכה לעצים נוספים. תוך כדי ביקוריה בפגות הנקביות, האבקנים נושרים מגופה ונמרחים על צלקות העלי וכך מופרים הפרחים, ופגות אלו יבשילו לפרי תאנה ובו זרעים. זהו הפרי הטעים שאנו אוהבים. התאנה הניקבית מושכת את הצרעות אליה ע"י ריח זהה לתאנת הזכר ובעצם מטעה אותן.

פגות נקביות שלא הופרו, נשארות קטנות ונושרות. בעלי מטעי התאנים מביאים למטע שרובו נקבות גם פגות מעצי זכר בשלב המתאים בו הן משחררות את הצרעות נושאות האבקה.

מנגנון האבקה זה קיים בכל הצמחים בסוג זה, כמו למשל בפיקוס השקמה ועוד. לכל מין של פיקוס יש סוג צרעות שונה.

באשר להפריית התאנה, ניתן לחלק את התאנים לשתי קבוצות:

(א) קבוצת התאנים שזקוקות להפריית צרעה.  לכן אצלן פרי צעיר ללא הפרייה – ינשור מהעץ. הקבוצה ידועה בשם "קבוצת סמירנה" בטורקיה וקבוצת "קלימירנה" בקליפורניה. הפירות הבשלים בעלי גוון סגול כהה, מופיעים בשני גלים. במידה ואין האבקה, ינשרו הפגות בעודן קטנות ולא יבשילו. כדי להגדיל את סיכויי ההאבקה נוהגים האיכרים לתלות על עצי הנקבה מחרוזות של פירות זכריים, בשלב המתאים של שחרור הצרעים. כך קל יותר לצרעים המשתחררות למצוא את הפגות הנקביות בשלב השני.

(ב) קבוצת התאנים שאינן זקוקות להפריית צרעה (פרתנוקרפיות), שהן הנפוצות בארץ. הפירות של עץ הנקבה, בצורות וגוונים שונים, מתפתחים גם ללא הפריית צרעות. באם מתקיימת בהן הפרייה הן יותר מתוקות וגדולות. הזנים הבולטים בקבוצה זו התפתחו מסחרית באמריקה ונקראים "תאנה ברזילאית" או "תאנה קליפורנית".

בארץ, מרבית התאנים הן פרתנוקרפיות ומבשילים בהן פירות עסיסיים משובחים גם ללא האבקה וללא זרעים חיים. משום כך אין הכרח לגדל עצי זכר במטעי התאנה בארץ. כאשר גדלים בסביבה עצי זכר (כמו בגליל העליון) ומתבצעת האבקה תקינה, מבשילות גם תאנים אלו פירות נושאי זרעים (ואז תוך הפרי סגול, מכיל זרעים וטעמו חמצמץ). בקבוצה המקומית יש זן מצטיין "תאנה ארגמנית", עם פרי כהה – משורטט בגוון ארגמני. זנים נוספים פרתונקרפים בארץ - סבעי (בעל הפסים הכהים), חורטמני (גדול ופחוס), חרובי (שחור), ביאדי (צהוב, קטן).

(ג) הקבוצה המעורבת. בה הבכורות ולעיתים גם הקיץ עשויים להבשיל גם ללא הפרייה (קפריקציה). אך היבול בהמשך ובעיקר הסתווי, מותנה בקפריקציה.

הפצת הזרעים של התאנה נעשית באמצעות בעלי חיים אוכלי פירות.

ביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פגי התאנה, על פי הפסוק "התאנה חנטה פגיה" (שיר השירים ב', י"ג)
תאנים יבשות

התאנה היא מין העץ הראשון המופיע בתנ"ך. היא מופיעה בסיפור אדם וחווה, שתפרו לעצמם חגורות מעלי העץ. כמו כן, אחת הדעות בתלמוד היא שפרי עץ הדעת היה תאנה (הדעה הרווחת שפרי עץ הדעת היה תפוח לא מופיעה שם). נוסף על כך, ישנם מקורות יהודיים רבים המזכירים שם זה:

Cquote2.svg

וישובו כל יהודים מכל המקומות אשר נדחו שם, ויבואו ארץ יהודה אל גדליהו המצפתה, ויאספו יין וקיץ הרבה מאד

Cquote3.svg
ירמיהו פרק מ
"קיץ", במקרה זה, הוא דבלה, על-פי פירוש רש"י של הפסוק
Cquote2.svg

עבר קציר כלה קיץ ואנחנו לא נושענו

Cquote3.svg
ירמיהו פרק ח
"היא עת שטיחת התאנים ליבשם" - פירוש מצודת ציון על הפסוק
Cquote2.svg

המעביר תאנים בחצרו לקצות - בניו ובני ביתו אוכלים, ופטורין הפועלים

Cquote3.svg
המשנה; מסכת מעשרות פרק ג משנה א
Cquote2.svg

השוכר את הפועל לקצות בתאנים

Cquote3.svg
תלמוד ירושלמי; מסכת מעשרות פרק ב דף מט
Cquote2.svg

כנס את תבואתו מסק את זיתיו כנס את קייצו (משנה מסכת בבא בתרא פרק ג משנה א) - כנס את תבואתו - יין של גפנים; מסק את זיתיו; וכנס את קיצו - ליקט תאנים ויבשן והכניסן לביתו

Cquote3.svg
– רבי עובדיה מברטנורא על המקור
Cquote2.svg

קיץ (הוא) זמן לקיטת פירות תאנים וקרי ליה [קוראים לו] קיץ לפי שקוצצין אותן ביד

Cquote3.svg
– ר"ן מסכת נדרים דף סא עמוד ב

כשרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פירות וירקות כשלעצמם כשרים לאכילה, בכפוף להלכות השייכות להם. אמנם בחלק מהפירות והירקות קיימת שכיחות גבוהה להמצאות חרקים, האסורים באכילה לפי ההלכה, ועל כן יש לבודקם או לנקותם היטב בטרם האכילה. גם בתאנה, כביתר פירות הפיקוס, קיימת שכיחות רבה להמצאות חרקים שונים: בפירות המבשילים על העצים הנקביים שכיחוֹת צרעות בוגרות, ובפירות שעל העצים הזכריים ניתן למצוא את כל גלגולי הצרעה.

עם זאת, היות שבדיקת התאנים מחרקים כרוכה בטרחה ניכרת ודורשת תשומת לב ומיומנות רבה, יש הנמנעים לחלוטין מאכילת תאנים.

עם המצדדים בהיתר אכילת התאנים נמנה גם הרב יהודה עמיחי, ראש מכון התורה והארץ, שכתב‏[2]:

Cquote2.svg

... עם זאת, ברור שאין לפקפק על ההיתר לאכול תאנים וזאת מכמה טעמים:
א. הצרעה אמנם נשארת בתאנה אך יש‏[3] לה דין "בריה" שאינה בטלה באלף, שהרי במהלך כניסתה לתאנה נושרים ממנה הכנפים וא"כ אין זאת בריה שלמה, והיא בטלה בפרי במידה והיא אינה ניכרת... אין הצירעה ניכרת בפני עצמה, ואין אדם רואה את חלקי הצרעה. כמו כן אין אוכלים את הצירעה לבד ולכל היותר היא נאכלת עם התאנה, והרי זה כמו הקום בחמאה שהותר...
ב. בחוברת תורה ומדע (כרך יא א תשמו) הוסבר שהתאנה מותרת כי התורה מנתה את התאנה כאחד משבעת המינים א"כ התורה התירתו באכילה, שהרי לא ייתכן שהקב"ה שיבח את ארץ ישראל באחד מהמינים האסורים באכילה...
על כן נראה שאין כל מקום לחשוש בדבר היתר אכילת תאנים, "יאכלו ענוים וישבעו".

Cquote3.svg

תגובה אלרגית[עריכת קוד מקור | עריכה]

חשיפה של העור למוהל הצמח בשילוב קרינת השמש עלולה לגרום לגירוי קשה והופעת שלפוחיות, תופעה המכונה phytophotodermatitis. התופעה נגרמת על ידי חומרים מקבוצת הפסוראלנים המצויים במוהל הצמח וקרני העל-סגול של השמש. לעתים בחשיפה ראשונה לא מופיעה תגובה, אלא רק כעבור חשיפות חוזרות. בעלי עור בהיר רגישים יותר לתופעה זו.[דרוש מקור]

מזיקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התאנה רגישה במיוחד למזיק בשם יקרונית התאנה. המזיק, חיפושית, שמקורה ממזרח אפריקה מטילה את ביציה על גזעי וענפי תאנים בוגרות והזחלים שבוקעים מהביצים מכרסמים בעץ ויוצרים מחילות גדולות בגזעו. פעמים רבות מביא המזיק למות העץ.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תויו"ט דמאי ה, ה
  2. ^ יהודה הלוי עמיחי, אכילת תאנים מופרות, באתר מכון התורה והארץ, מכללת הרצוג
  3. ^ כך במקור, אולם צריך להיות "אין"


שבעת המינים