וירטמברג (אוניית מערכה, 1917)
 | |
| אוניית הצי הגרמני הקיסרי "באיירן", "וירטמברג" הייתה אמורה להיראות באופן דומה | |
| תיאור כללי | |
|---|---|
| סוג אונייה | אוניית מערכה |
| צי |
 הצי הגרמני הקיסרי |
| סדרה | באיירן |
| ציוני דרך עיקריים | |
| מספנה |
Vulkanwerft  |
| תחילת הבנייה | 4 בינואר 1915 |
| הושקה | 20 ביוני 1917 |
| אחריתה | הבנייה בוטלה ב-3 בנובמבר 1919 והיא נגרטה ב-1921 |
| נתונים כלליים | |
| הֶדְחֶק | 28,580 טון (סטנדרט) |
| אורך | 182.4 מטר |
| רוחב | 30 מטר |
| שוקע | 9.39 מטר |
| מהירות | 22 קשרים |
| גודל הצוות | 1,171 קצינים ומלחים |
| טווח שיוט | 9,300 ק"מ במהירות 12 קשר |
| הנעה | טורבינות קיטור בהספק 48,000 כוחות סוס (35 מגה-וואט) |
| צורת הנעה | 3 טורבינות |
| כמות הדלק | 3,400 טון פחם, 620 טון דלק |
| שריון |
חגורת שריון 170–350 מ"מ צריחי תותחים 350 מ"מ תותחים משניים 170 מ"מ מגדל ניווט 400 מ"מ |
| חימוש |
שמונה תותחים בקוטר 15 אינץ' (380 מ"מ) 16 תותחים בקוטר 5.9 אינץ' (150 מ"מ) 2 תותחים 3.5 אינץ' (88 מ"מ) 5 צינורות טורפדו 24 אינץ' (60 ס"מ) |
  | |
וירטמברג (בגרמנית: SMS Württemberg) הייתה האונייה הרביעית והאחרונה באוניות המערכה דרדנוט מסדרת באיירן שהוזמנו אך מעולם לא הושלמו עבור הצי הקיסרי הגרמני בעשור השני של המאה ה-20, נחשבת לפעמים לחלק מתת-סדרה עם אחותה זקסן. היא הייתה אמורה להיות חמושה באותה סוללה ראשית של שמונה תותחי 38 ס"מ (15 אינץ') בארבעה צריחי תותחים. במקור היא נועדה לשמש כאוניית דגל של הצי, אך פריצת מלחמת העולם הראשונה ביולי 1914 אילצה את הצי לפשט את תכנונה במטרה להשלים אותה מוקדם ולאפשר את השתתפותה במלחמה. בנייתה החלה בינואר 1915 במספנת AG Vulcan, אך כשהמשאבים הופנו לפרויקטים דחופים יותר, כולל בניית צוללות, הואטה העבודה על האונייה; היא הושקה ביוני 1917, אבל רק כדי לפנות מקום במספנה. כשבנייתה הופסקה, נותרו לה כשנים עשר חודשי עבודה לסיומה. חוזה ורסאי שסיים את המלחמה ביוני 1919 קבע כי כל ספינות המלחמה בבנייה בגרמניה אמורות להיגרט, ולפיכך וירטמברג נמכרה לגרוטאות ב-1921 ופורקה בשנה שלאחר מכן.
התפתחות[עריכת קוד מקור | עריכה]
עבודת התכנון על הסדרה החלה כבר בשנת 1910, תוך התייחסות רבה לחימוש הכלים החדשים. התברר כי ציים אחרים עוברים לתותחים גדולים מ-30.5 סנטימטרים (12 אינץ'), וכך גם אוניית המערכה הגרמנית הבאה תצטרך לשלב תותחים גדולים יותר. במחלקת הנשק נשקלו תותחים בקוטר 32 ס"מ (12.6 אינץ'), 38 ס"מ (15 אינץ') ו-40 ס"מ (15.7 אינץ'). בשנה שלאחר מכן, לאחר משבר אגאדיר, טירפיץ אימץ במהירות סערה ציבורית על המעורבות הבריטית במשבר כדי ללחוץ על הרייכסטאג להקצאת כספים נוספים לצי. זה סיפק את הפתח לספינות קרב חזקות יותר, אז טירפיץ דרש כספים עבור ספינות חמושות בתותחי 34 סנטימטרים (13.4 אינץ') באמצע 1911. צוות התכנון הסתפק בקליבר של 38 ס"מ שכן תותח ה-40 ס"מ היה יקר יותר באופן משמעותי ותותח ה-38 ס"מ סימן שיפור משמעותי לעומת התותחים הגרמניים הקיימים. הסדרה אושרה על פי החוק הצי הרביעי והאחרון, שהתקבל ב-1912.
כשהעבודה על שתי האוניות הראשונות של הסדרה - באיירן ובאדן - החלה, צוות התכנון בחן את ההתפתחויות האחרונות בספינות מלחמה זרות ולמד שלאוניות המערכה הבריטיות האחרונות, סדרת קווין אליזבת, תהיה מהירות מרבית גבוהה. זה גרם להם לשנות את האונייה השלישית בסדרה, זקסן, לכלול מנוע דיזל. האורך של זקסן הוגדל כדי להכיל את המנוע הגדול יותר, מה שהגדיל את הנפח בכ-200 טון יותר מאוניות הסדרה המוקדמות יותר. עם תחילת העבודה על וירטמברג, האונייה האחרונה בסדרה, התכוונו המעצבים לשמור על הממדים המוגדלים תוך חזרה לסידור טורבינת קיטור. החיסכון במשקל ישמש לשיפור פריסת השריון של וירטמברג. זה התברר כבלתי אפשרי, כי ההחלטה התקבלה להרכיב את כלי השיט החדש כאוניית דגל של הצי, והגשר הגדול יותר הדרוש לצוות של אדמירל יותר מקיזז את הירידה במשקל. ואכן, השינויים אילצו את צוות התכנון להגדיל את התפוסה הסטנדרטית ב-200 טון נוספים. העלות של האוניות החדשות עלתה יותר ויותר; העלות של וירטמברג הסתכמה ב-8.6 אחוזים לעומת זקסן, שעלתה 13 אחוזים לעומת העלויות המשוערות עבור באיירן ובאדן.
טירפיץ הציג את העיצוב הסופי של האונייה החדשה לקייזר וילהלם השני לאישור ביוני 1914, במהלך ריגטת השייט של שבוע קיל, וניסה לנצל את מצב הרוח הטוב של וילהלם כדי להבטיח את אישורו למחיר המרקיע שחקים. וילהלם לא גילה התנגדות, אבל האירועים אילצו במהירות את טירפיץ לעבד מחדש את העיצוב. מאוחר יותר באותו חודש, הארכידוכס פרנץ פרדיננד מאוסטריה-הונגריה נרצח, מה שהוביל למשבר יולי שהחל את מלחמת העולם הראשונה בסוף יולי. ב-2 באוגוסט, הוציא טירפיץ הנחיות שבנייתה של וירטמברג תסתיים מהר ככל האפשר כדי לחזק את הצי כעת, כשהמדינה במלחמה; האונייה הייתה אמורה להיות מושלמת באופן זהה לזה של זקסן, אם כי ללא מנוע הדיזל, וננטשו השינויים במבנה הגשר שלה. החוזה עבור האונייה הוענק במהירות ל-AG Vulcan.
תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]
וירטמברג הייתה באורך של 181.8 מטר (596 רגל 5 אינץ') בקו המים, ואורך כולל של 182.4 מטר (598 רגל 5 אינץ'). רוחב האונייה היה 30 רגל (98 רגל 5 אינץ') והיה לה שוקע של 9.3–9.4 מטר (30 רגל 6 אינץ'–30 רגל 10 אינץ'). ההדחק של וירטמברג היה 28,800 טון (28,300 טון ארוך) בתפוסה סטנדרטית; במעמס קרבי מלא, ההדחק היה עד 32,500 טון (32,000 טון ארוך). וירטמברג הופעלה על ידי שלוש טורבינות קיטור של פארסונס, עם קיטור שסופק על ידי שלושה דוודי צינור מים מופעלים בנפט ואחד-עשר דוודי צינור מים שולץ-תורניקרופט. מערכת ההנעה שלה דורגה ב-48,000 כוחות סוס (35,300 קילוואט) למהירות מרבית של 22 קשרים (41 קמ"ש). האונייה יכלה לשאת עד 3,400 טון (3,300 טון ארוך) של פחם ו-620 טון (610 טון ארוך) של מזוט, שסיפק טווח מקסימלי של 5,000 מיילים ימיים (9,300 ק"מ) במהירות שיוט של 12 קשרים (22 קמ"ש).
אילו הושלמה, האונייה הייתה חמושה בשמונה תותחי 38 ס"מ (15 אינץ') SK L/45. תותחי הסוללה העיקריים היו מסודרים בארבעה צריחים תותחים תאומים: שני צריחים ירי-על מלפנים ומאחור. החימוש המשני שלה כלל 16 תותחי 15 ס"מ (5.9 אינץ') SK L/45, ארבעה תותחי 8.8 ס"מ (3.5 אינץ') SK L/45 וחמש צינורות טורפדו בקוטר 60 ס"מ (23.6 אינץ') תת-מימיים, אחד בחרטום ושניים על כל צד רוחב. לאונייה הייתה חגורת שריון בעובי 170–350 מילימטרים (6.7–13.8 אינץ') וסיפון משוריין בעובי 60–100 מילימטרים (2.4–3.9 אינץ'). מגדל הניווט הקדמי שלה היה מוגן בשריון בעובי 400 מילימטרים (15.7 אינץ'), ובצריחי הסוללה הראשיים היו דפנות בעובי 350 מ"מ וגגות בעובי 200 מילימטרים (7.9 אינץ').
בנייה וביטול[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
וירטמברג, שהוזמנה תחת השם הזמני ארזאץ קייזר וילהלם השני להחליף את אוניית המערכה הפרה-דרדנוט קייזר וילהלם השני הישנה, נקראה על שם הקורבטה המוקדמת יותר וירטמברג, שנבנתה בשנות ה-70 של המאה ה-19. האונייה תוכננה לשנת הכספים 1915, אך עקב תחילת המלחמה, היא החלה להשתמש בכספי מלחמה מוקדם יותר. החוזה שהוענק ל-AG Vulcan נחתם סופית ב-29 בדצמבר 1914, ובו נקבעה תחילת הבנייה בינואר 1915, השקתה באמצע 1916 והשלמתה בתחילת 1917. השדרית שלה הונחה בהמבורג ב-4 בינואר 1915, ו-AG Vulcan התכוונה להאיץ את העבודה על האונייה ככל האפשר. אבל כשהמשאבים וכוח האדם הופנו לפרויקטים אחרים, דחופים יותר, כמו מערכת הצוללות נגד בריטניה, העבודה על האונייה הואטה.
עד דצמבר 1915, בערך ב-31 אחוז מהגוף שלה הושלם, שהסתכם ב-60 אחוז מהציפוי של גוף האונייה החיצוני שלה מתחת לקו המים, 75 אחוז מהחלק התחתון הפנימי שלה, ו-50 אחוז מהסיפונים התחתונים ומהמחיצות שלה מתחת לסיפון השריון. העבודה על הרכבת מערכת ההנעה שלה החלה בבית המלאכה שלצד הממשה, וכך גם ייצור לוח השריון שלה. עבודה נוספת על גוף האונייה התנהלה לאט יותר ב-1916, ותאריך ההשקה שלה נדחה שוב ושוב עד שלבסוף הייתה מוכנה לצאת מהממשה ב-20 ביוני 1917, שנה אחרי לוח הזמנים. עד אז לא הייתה כוונה להשלים את האונייה, והשקתה נועדה בעיקר לפנות את הממשה לפרויקטים אחרים.
לאחר שגרמניה חידשה והרחיבה מאוד את מערכת הצוללות הבלתי מוגבלת בפברואר 1917, אדמירל אדוארד פון קאפלה, שעד אז החליף את טירפיץ כראש משרד הצי, טען שיש לעצור את בניית אוניות הראשה לטובת בניית צוללות. משרד הצי הגיש דוח מיום 1 בפברואר 1918, שקבע כי בניית אוניות ראשה הופסקה, בעיקר בשל שינוי סדרי העדיפויות למלחמת הצוללות. כשהעבודה הופסקה וירטמברג הייתה בערך שנים עשר חודשים מהסיום. השמונה תותחי 38 ס"מ שיוצרו עבור וירטמברג במקום זאת הוסבו לתותחי רכבת או סוללות קבועות בפלנדריה. הכלי הלא שלם היה עדיין ברשותה של א.ג. וולקן בתום המלחמה בנובמבר 1918. על פי סעיף 186 של חוזה ורסאי, שנחתם ביוני 1919, כל ספינות המלחמה הגרמניות שבבנייה היו אמורות להתפרק מיד לגרוטאות. וירטמברג לפיכך נמחקה מרשימות הצי ב-3 בנובמבר 1919 ונמכרה לגריטת ספינות ב-1921, ולאחר מכן פורקה בהמבורג.
