ונוס מאורבינו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ונוס מאורבינו
Tizian 102.jpg
צייר טיציאן
תאריך יצירה 1538
טכניקה וחומרים שמן על בד
ממדים בס"מ 119 אורך × 165 רוחב
מיקום גלריה אופיצי, פירנצה

"ונוס מאורבינו" (1538) הוא ציור מאת הצייר האיטלקי, בן תקופת הרנסאנס טיציאן. הציור מתאר אישה צעירה עירומה, המזוהה עם האלה ונוס. הציור נחשב לאחת מיצירות האמנות הידועות ביותר.

הציור הוזמן על ידי גידובלדו דלה רוביה (Guidobaldo II della Rovere), דוכס העיר אורבינו. במקור קישט הציור תיבת עץ (Cassone) הניתנות כמתנת נישואים. על פי רונה גופן (Rona Goffen), מבקרת אמנות מודרנית, שימש הציור כ"מודל דידאקטי" עבור ג'וליה וראנו (Giulia Varano), אשתו הצעירה של הדוכס [1].

הציור מתאר אישה צעירה עירומה הנמצאת בתוך ארמון ונציאני. היא שוכבת על גבי ספה או מיטה, נשענת בהסבה על גבי כרים ומאחוריה מעין וילון או מסך ירוק. בקצה המיטה שוכב כלב קטן. מאחורי הווילון מתגלה מראה חלל ארמון מפואר המרוצף באריחים חומים המדגישים את הפרספקטיבה ואת עומק החלל. על קירות הארמון פרושים שטיחי קיר פרחוניים וקבוע חלון מרפסת גדול. בקצה החדר מתוארות שתי נשים נוספות - האחת, הלבושה בשמלה לבנה, כורעת ליד ארגזי מטען או נדוניה, הדומים לארגז שאליו נוצר הציור, והאחרת, הלבושה בשמלה בגוון כתום או בגוון אפרסק, עומדת לצדה ואוחזת בבגד.

ייחודו של הציור בפרובוקטיביות העזה שבו. אבר המין הנשי מצוי במרכז התמונה, ונוס משירה את המבט אל עבר הצופה, תוך אדישות מוחלטת לעירום בו היא מצויה. הכלב השוכב על המיטה, סימן לנאמנות, הוא תוספת אירונית לארוטיות המשוחררת של ונוס.

מבנה הציור מבוסס על הקומפוזיציה של הציור "ונוס הישנה" (1510) מאת ג'ורג'ונה. שם, מופיעה ונוס כאישה עירומה וישנה השוכבת בטבע הפתוח. טיציאן בחר לצייר את "ונוס" כאישה בת התקופה, שאיננה מוטרדת מעירומה ומתבוננת בצופה. למעשה, הרמז היחיד לזהותה של האלה הוא בשמו של הציור.

בשנת 1863 יצר הצייר הצרפתי אדוארד מאנה את "אולימפיה", ציור השואב את השראתו מציורו של טיציאן, ובו מוחלפת הדמות הערטילאית של ונוס בדמותה של הציירת ויקטורין מאונט, שהייתה המודל האהוב על מאנה. בציור של מאנה "הולבשה" מאונט כזונה. אלמנטים מהוגנים כביכול דוגמת הנשים הקשורות בחיי הנישואין והכלב המנומנם הוחלפו בשפחה שחורה המביאה מתנות מלקוחות הזונה וחתול ששערו סומר, סמל לערמומיות ובוגדנות. השימוש שעשה מאנה ביצירת המופת של טיציאן תוך החלפת האלמנטים הקלאסיים והמהוגנים באלמנטים חריגים הוביל לתגובה קשה נגד ציורו של מאנה בעת שהוצג, ובדיעבד הפכו את מאנה לאחד מאבות הציור המודרני.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ונוס מאורבינו בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Gofman, Rona, Titian's 'Venus of Urbino, Cambridge University Press, 1997.