ועידת סומאם

ועידת סומאם (בערבית: مؤتمر الصومام בקבילית: Agraw n Summam) הייתה ועידה של מנהיגי החזית הלאומית לשחרור אלג'יריה FLN, שכונסה במחתרת ב-20 באוגוסט 1956 בעמק סומאם, ביישובים איר'באן ואיפרי שבכפר אווזלאקן (אוזלאגן) של ימינו, במחוז בג'איה בקביליה שבאלג'יריה. הכינוס שהיווה ציון דרך חשוב בתולדות המהפכה האלג'יראית, אורגן בעיקר על ידי עבאן רמדאן, האחראי על המחתרת באלג'יר ולערבי בן מהידי (אחראי על מחוז ה'). אל מהידי מילא את תפקיד יושב ראש הוועידה ורמדאן - את זה של מזכיר. השתתפו בוועידה, בין השאר, כרים בלכאסם (אזור ג), אעמר אועמראן (אזור ד), סי מחמד בוקרה, יוסף זיר'וד (אזור ב), לחדר בן טובאל, סלימאן דחילס, המפקד עז א-דין, סי לחדר, עלי חוג'ה ועלי מלאח (אזור ו) מוסטפא בן בולאעיד לא יכול היה להשתתף מכיוון שמת בקרב 5 חדשים קודם לכן. גם משלחת מנהיגי חוץ בראשות אחמד בן בלה לא הצליחה להגיע לאחג'יריה.

המועצה הלאומית של המהפכה האלג'יראית CNRA בנבחרה בוועידת סומאם כללה 34 חברים: 17 חברים מלאים ו-17 חברי משנה.

הארגון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוועידה אימצה מצע שהתייחס ליעדי המהפכה, לסוגיות פוליטיות וצבאיות ולפניה של המדינה האלג'יראית העצמאית שתקום. דובר על הקמת מדינה המבוססת על פלורליזם פוליטי ולשוני ועל הפרדת הדת מהמדינה. מנהל אזרחי היה אמור לנהל את העניינים האזרחיים: נישואים, פתרון סכסוכים אישיים, רישום הלידות, גביית המיסים וכו'. החזית לשחרור לאומי היה אמור בעתיד לפקח על הבחירות לאספות העם. בעקבות הוועידה חולקה אלג'יריה ל-6 וילאיה או מחוזות צבאיים. כל וילאיה חולקה ל-4 אזורים. כל אזור חולק ל-4 נפות. כל נפה ל-4 מגזרים וברשותה כּתיבּה של 120 לוחמים חמושים. לכל מגזר 40 אנשי מיליציה (מוסבלין) כל יחידה מנהלית כללה: אחראי פוליטי-צבאי, סגן פוליטי, סגן צאבי, אחראי על המודיעין והקשר, שירות בריאות ואספקה. הנציג של אזור צפון-קונסטנטינואה, סי אחמד זיר'וד, התנגד לעמדות של עבאן ובן מ'הידי אך התפשר מתוך שאיפה להצלחת הוועידה.^[1]

סכסוכים פנימיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשלחת האלג'יראית שישבה בקהיר ובראשה אחמד בן בלה ערערה על כמה מההחלטות הפוליטיות, למשל על קדימות הפוליטיקה לעומת הצבא וקדימות מנהיגי הפנים לעומת המנהיגים הגולים. האסטרטגיה שאומצה בוועידה בהמשך לקו ההכרזה מ-1 בנובמבר 1954 התנגדה לכל צורת חסות מבוץ, במיוחד לחסות מצד משטר "הקצינים החופשיים" המצריים של גמאל עבד אל נאצר. ההשפעה המצרית על המהפכה האלג'יראית גברה אחרי התכנסות בקהיר של המועצה הלאומית של המהפכה האלג'יראית באוגוסט 1957 ואחרי רצח עבאן רמדאן בדצמבר אותה שנה. בנובמבר 1958 החריפו העימותים בין חסידי נאצר ותומכי הגישה העצמאית והטיהורים שבאו לידי ביטוי ברציחת הקולונלים מחמוד לעמורי, אוואשריה, נוואורייה ואחרים על ידי אנשי הווארי בומדיין. ב-1959 נרצח גם הקולונל אמירוש. בסופו של דבר אחרי שנת 1962 במדינה העצמאית שקמה באלג'יריה הושלט משטר חד-מפלגתי וצבאי.