זיקוק דודי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דודי זיקוק

זיקוק דודי היא השיטה העתיקה ביותר לזיקוק אלכוהול והיא מאוד נפוצה גם היום, מכיוון שבשיטות זיקוק מודרניות, לדוגמה זיקוק רציף, נאבדים הטעמים והארומות של חומר הגלם ממנו התסיסו את האלכוהול כמו גם האנזימים האחראים על תהליך היישון. לכן משקאות שאינם נייטרלים ומשקאות העוברים ישון, לדוגמה ויסקי וטקילה, עדיין מזוקקים אך ורק בזיקוק דודי.

מבנה הדוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

אביק המשמש לזיקוק

גוף הדוד דומה לצורת האביק, בתחתית גוף חימום ומעליו חלל גדול דמוי סיר העשוי נחושת ובו נוזל התסיסה. בחלקו העליון יש צוואר המתעקל ואוסף את אדי הזיקוק, בשלב זה הצוואר מקורר מבחוץ ואדי האלכוהול מתעבים ונאגרים בכלי שני.

תהליך הזיקוק הדודי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכיוון שטמפרטורת הרתיחה של אתנול היא 78.3 מעלות צלזיוס וטמפרטורת הרתיחה של המים היא 100 מעלות צלזיוס עקרון הזיקוק הדודי עובד על עקרון החימום, אורכו של תהליך זה משתנה בהתאם לגודל דוד הזיקוק ולעוצמת האנרגיה הנדרשת לחימומו. התהליך עובד בצורה הבאה: מכניסים את נוזל ההתססה לגוף הדוד, מחממים את הדוד ל-78.3 מעלות צלזיוס, הכוהל מתאדה ועולה לאורך הצוואר, שם הוא מתעקל יחד איתו ומגיע לחלק שאותו עוטף הצינור עם המים הקרים, שם אדי הכוהל מתקררים ומתעבים משם הם נשפכים לכלי הקיבול. בבריטניה כלי הקיבול הנקרא "ספיריט סייב". בכלי זה הוא מתחלק לשלושה חלקים ע"פ זמן הזיקוק בצורה הבאה:

ראש הזיקוק- החלק הזה מכיל את החומרים המתאדים ראשונים, ביניהם מתנול ואצטון הידועים כרעילים. על כן ראש הזיקוק לא משמש למוצרי שתייה.

לב הזיקוק- החלק הזה שקוף ושמנוני ומכיל בזיקוק הראשון כ- 30% כוהל בעיקר מסוג אתנול. חלק זה הוא החלק היחיד בזיקוק שמשמש להכנת משקה.

זנב הזיקוק- החלק הזה מכיל שמנים ואחוזים נמוכים של כוהל ועל כן גם הוא אינו משמש במוצר הסופי.

לאחר הזיקוק הראשון ניתן לעשות זיקוק שני (בדיוק באותה הצורה רק כשמכניסים לדוד את התזקיק ולא את נוזל ההתססה) על מנת להעלות את אחוזי הכוהל מ-30% ל-70%. לאחר מכן ניתן לבצע זיקוק שלישי על מנת להעלות את אחוזי הכוהל בתמיסה עד ל-95%, אך לא ניתן לעבור את אחוז זה בזיקוק דודי.

יתרונות וחסרונותיו של הזיקוק הדודי[עריכת קוד מקור | עריכה]

יתרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הזיקוק הדודי שומר על טעמו המקורי של הפרי או הירק אותו התסיסו על מנת לייצר את האלכוהול.

בייצור משקאות מסוימים ניתן לתלות רשת בתוך הדוד מעט מתחת לצוואר ועליה מניחים תבלינים כדי שכאשר הכוהל יתאדה הוא יִסְפַּח את טעמם של התבלינים, לדוגמה ליקר התפוזים "גרנד מרינייר" עובר זיקוק דודי שכזה (ולכן צורת הבקבוק היא של דוד).

חסרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

זיקוק דודי אינו יעיל כמו הזיקוק הרציף, ובדר"כ נדרש להגיע לאחוז כוהל של 60% ועל כן נדרש זיקוק דודי כפול. בזיקוק דודי הרבה מאוד חומר נזרק, היחס בין החומר שהוכנס לדוד לחומר היוצא מהדוד הוא 1:12, דבר שהופך את התוצר ליקר.

משקאות העשויים רק בזיקוק דודי[עריכת קוד מקור | עריכה]

קוניאק, ברנדי, טקילה, וויסקי

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא זיקוק דודי בוויקישיתוף

זיקוק דודי - אלכופדיה, אנציקלופדיית האלכוהול האינטראקטיבית, מאורכב באתר http://archive.is (באנגלית)