זיקוק דודי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דודי זיקוק

חלק עיקרי מתהליך הכנת משקאות אלכוהוליים הוא תהליך הזיקוק, שבו מעלים את אחוז הכוהל בתמיסה ונפטרים מתוצרי הלוואי הקיימים בתירוש (כמו קליפות, שמנים ומים), ישנם שני תהליכי זיקוק: "זיקוק רציף" ו"זיקוק דודי"

זיקוק דודי היא בעצם השיטה ה"ישנה" וה"פרימיטיבית" לזיקוק אלכוהול אך היא עדיין מאוד נפוצה בהכנת משקאות אלכוהוליים מסוימים.

מבנה הדוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

גוף הדוד הוא כדמוי סיר ענק עשוי נחושת כשבחלקו העליון במקום מכסה יש צוואר נחושת לאחר מטר או שניים שהצוואר נמתח למעלה הוא מתעקל למצב מאוזן ולאחר מכן מתעקל שוב למצב מאונך כשבשלב זה עוטף אותו צינור אחר בו זורמים מים קרים.

תהליך הזיקוק הדודי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכיוון שטמפרטורת הרתיחה של אתנול היא 78.3 מעלות צלזיוס וטמפרטורת הרתיחה של המים היא 100 מעלות צלזיוס עקרון הזיקוק הדודי עובד על עקרון החימום, אורכו של תהליך זה משתנה בהתאם לגודל דוד הזיקוק ולעוצמת האנרגיה הנדרשת לחימומו.התהליך עובד בצורה הבאה: מכניסים את תערובת התירוש המותססת לגוף הדוד, מחממים את הדוד ל-78.3 מעלות צלזיוס, הכוהל מתאדה ועולה לאורך הצוואר, שם הוא מתעקל יחד איתו ומגיע לחלק שאותו עוטף הצינור עם המים הקרים, שם אדי הכוהל מתקררים ומתעבים משם הם נשפכים לכלי הקיבול. בבריטניה כלי הקיבול הנקרא "ספיריט סייב". בכלי זה הוא מתחלק לשלושה חלקים ע"פ שעות בצורה הבאה:

ראש הזיקוק- החלק הזה מכיל הרבה לכלוכים ואחוזי כוהל גבוהים מאוד אך בעיקר מסוג מתנול ואצטון הידועים כרעיל על כן הם אינם משמשים במוצר הסופי.

לב הזיקוק- החלק הזה שקוף ושמנוני ומכיל בזיקוק הראשון 30% כוהל בעיקר מסוג אתנול ועל כן הוא נשמר.

זנב הזיקוק- החלק הזה מכיל שמנים ואחוזים נמוכים של כוהל ועל כן גם הוא אינו משמש במוצר הסופי.

לאחר הזיקוק הראשון ניתן לעשות זיקוק שני (בדיוק באותה הצורה רק כשמכניסים לדוד את הנוזל המזוקק במקום את התירוש) על מנת להעלות את אחוזי הכוהל מ-30% ל-70%.לאחר מכן ניתן לבצע זיקוק שלישי על מנת להעלות את אחוזי הכוהל בתמיסה עד ל-95%, ממצב זה גם אם ננסה לזקק שוב נגיע ל-95% כוהל ולא יותר.

יתרונות וחסרונותיו של הזיקוק הדודי[עריכת קוד מקור | עריכה]

יתרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הזיקוק הדודי שומר על טעמו המקורי של הפרי ממנו הכינו את התירוש.

בייצור משקאות מסוימים ניתן לתלות רשת בתוך הדוד מעט מתחת לצוואר ועליה מניחים תבלינים כדי שכאשר הכוהל יתאדה הוא יספוח את טעמם של התבלינים, לדוגמה ליקר התפוזים "גרנד מרינייר" עובר זיקוק דודי שכזה (ולכן צורת הבקבוק היא של דוד).

חסרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

זיקוק דודי אינו יעיל כמו הזיקוק הרציף, ובדר"כ נדרש להגיע לאחוז כוהל של 40% ועל כן נדרש זיקוק דודי כפול. בזיקוק דודי הרבה מאוד חומר נזרק, היחס בין החומר שהוכנס לדוד לחומר היוצא מהדוד הוא 1:12, דבר שהופך את התוצר ליקר.

משקאות העשויים רק בזיקוק דודי[עריכת קוד מקור | עריכה]

קוניאק, ברנדי, טקילה, ויסקי לתת וויסקי אירי

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא זיקוק דודי בוויקישיתוף

זיקוק דודי - אלכופדיה, אנציקלופדיית האלכוהול האינטראקטיבית, מאורכב באתר http://archive.is