זכות במקרקעין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בחוק ומשפט, מוגדרת כזכות במקרקעין זכות שיש לאדם (או לישות[1]) במקרקעין.

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

זכות במקרקעין במדינת ישראל נגזרת מתוך הוראות חוק המקרקעין.

על פי חוק זה, רישום של קרקע בפנקס הזכויות הרשמי הוא סופי ובלתי ניתן לעירעור. (למעט בטענות להונאה או כתוצאה מטעות). עיקרון זה מקנה מימד של ודאות ואמינות של הרישומים ובכך מאפשר יציבות עיסקית של תחום המקרקעין.

על פי החוק הישראלי מוגדרים חמישה סוגים בלבד של זכויות במקרקעין:

  • בעלות: זו היא הזכות החזקה ביותר. על פי זכות זו יכול בעלים של קרקע לבצע בה כל סוג של עסקה חוקית, מבלי לקבל את הסכמתו של גורם נוסף.
  • שכירות: הזכות להחזיק במקרקעין כנגד תשלום תמורה. קיום של זכות שכירות מתנהלת על פי הסכם בין השוכר והמשכיר אשר מגדיר את חובותיהם וזכויותיהם אחד כלפי השני.
  • משכנתא: שיעבוד של מקרקעין על ידי בעל זכות הבעלות, לטובת אחר, על מנת להבטיח את זכויותיו. בדרך כלל נרשמת משכנתא על מנת להבטיח החזר של הלוואה שניתנה לבעל הקרקע.
  • זיקת הנאה: זכות לבצע שימוש במקרקעין למטרה מסוימת, אך בניגוד לשכירות, לא כוללת את הזכות להחזיק בה בצורה בלעדית. תנאי זיקת הנאה מתקיימים על פי הסכם בין הצדדים.
  • זכות קדימה: זכות הניתנת למי שאינו הבעלים של נכס המקרקעין, להיות הראשון לקנות אותו במקרה שיוצע למכירה על ידי הבעלים. במקרה זה אין מוטלת חובת המכירה על הבעלים אלא החובה להציע אותם בראשונה לבעל זכות הקדימה.

יש להדגיש כי על פי חוק המקרקעין לא ניתן ליצור סוגים נוספים ושונים של זכויות במקרקעין אשר ירשמו בפנקס הזכויות, גם אם הוסכמו בין שני צדדים.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ במקרים מסוימים יכול להיות מוגדר כבעל זכות אף מי שאינו אדם. דוגמה לכך היא זיקת הנאה באופן שהיא שייכת למקרקעין.
US Department of Justice Scales Of Justice.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא חוק ומשפט ובנושא כלכלה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.