זליקמן מבינגא

רבי אהרן הלוי ציון, המוכר בכינויו רבי זעליקמן בינגא (לעיתים: מהר"ז בינגא או בונגא; מהר"ז אופנהיים; מהר"ז סגל ומהר"ז אנדרנך^[1]; נפטר בסביבות שנת ה'ר"ל, 1470), היה רב מאחרוני הראשונים באשכנז. רבה של בינגא (אנ'). מחותנו ותלמידו המובהק של מהרי"ל.

נחשב לאחרון המחברים ההלכתיים במערב גרמניה בתקופת הראשונים.^[2]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד לרב נתן ב"ר יצחק מצאצאי רבי יקר הלוי מקלוניא. אבי אמו היה רבי מנחם ציוני מחבר הספר "ציוני" על התורה. למד מפי אביו וזקניו ומפי המהרי"ל, מלבדם היה גם תלמידם של רבי אנשיל ורבי זוסקינט מקלוניא, של רבי יצחק ארוויילר ושל רבי זלמן בונא.

כיהן משנת ה'ר"ד, 1444, כרבה של בינגא, בשנות ה-50 של המאה ה-15 ישב זמן מה בוורנקבורט, ובראשית שנות ה-60 עבר לגור באופנהיים, אז דבק בו הכינוי "מהר"ז אופנהיים".

בין תלמידיו: מהר"ם מינץ, רבי מנחם בכרך ורבי זלמן קיצינגן. רבני הדור שאחריו כינו אותו בתארים מופלגים, וגם בן דורו רבי ישראל איסרלן בספרו "תרומת הדשן" (סי' רנג) מכנה אותו "שר התורה".

בשנת ה'רי"ד, 1454, ניסה להוביל ביחד עם רבי מנחם מן בכרך שורה של תקנות וגזירות חדשות על קהילות אשכנז, אך היוזמה נתקלה בהתנגדות של רבנים אחרים ובהם תלמידו מהר"ם מינץ, ר' נתן אפשטיין ואחרים.

ספרו יצא לאור מכתב ידו רק בשנות ה-80 של המאה ה-20 בירושלים.