ז'אן-מארי סוטו
 | |
| לידה |
18 בספטמבר 1912 ברוז', צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
10 בספטמבר 2003 (בגיל 90) פריז, צרפת |
| מדינה |
צרפת |
| מקצוע |
דיפלומט, פקיד ממשל |
| צאצאים |
Georges-Henri Soutou |
| מידע חסיד אומות העולם | |
| פרסים והוקרה |
חסיד אומות העולם (23 במרץ 1994) |
| קישורים חיצוניים | |
| יד ושם | ז'אן-מארי סוטו |
  | |
ז'אן-מארי סוטו (בצרפתית: Jean-Marie Soutou, 1912, ברוז'-קאבי-מיפאז'ה (Bruges-Capbis-Mifaget) שבדרום-מערב צרפת – 2009) היה חסיד אומות העולם ודיפלומט מצרפת.
קורות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ז'אן-מארי סוטו היה פקיד צעיר בשירות הציבורי בצרפת. במרץ 1942 נישא סוטו[1] לאחותו של חורחה סמפרון.[2]
פעילות להצלת יהודים במהלך מלחמת העולם השנייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אחרי כיבוש צרפת על ידי גרמניה הנאצית במאי ויוני 1940 עבר סוטו מפריז לליון. הוא הצטרף למתנגדים הקתוליים למשטר וישי, בראשם עמד הכומר פייר שאייה. סוטו היה ממייסדי ארגון "הידידות הנוצרית" (Amitié Chretienne), ארגון שפעל מ-1941 ואיחד פרוטסטנטים כמארק בנייה ורולאן דה פורי, וקתולים נוספים כמו סוטו, כגון האב פייר שאייה, רוז'ה בראון ואחרים. סוטו ועמיתיו שיתפו פעולה עם ארגונים יהודיים בהצלת יהודים, בעיקר ילדים, על ידי הסתרתם והברחתם מעבר לגבול לשווייץ. סוטו השתתף בהנפקת עשרות אלפי מסמכים מזויפים ותעודות לידה וטבילה כדי להסתיר את זהותם היהודית של בני חסותו של ארגון "הידידות הנוצרית".
סוטו, האב שאייה והכמרים האחרים, שבהמשך פעלו בחסות הקרדינל פייר-מרי ז'רליה, לקחו תחת חסותם מאות ילדים, שהיו מיועדים למשלוח, לעיתים מתחנת הרכבת של ליון (שם עצרו הרכבות ממחנות הדרום בדרכם למחנה הריכוז דראנסי), והסתירו אותם. אחת הפרשות הידועות ביותר היא פרשת הצלת 108 ילדים יהודים בליון ב-30 באוגוסט 1942. ארבעה ימים לפני-כן ביצעה המשטרה הצרפתית, בפקודתו של מושל המחוז אנז'לי (פקודה שמקורה בווישי), אקציה בליון עצמה. 1,100 יהודים, כמחצית מהמספר המתוכנן, נתפסו ונכלאו בקסרקטין נטוש בווניסיו (Venissieux) הסמוכה, שם המתינו לגירושם לדראנסי. במהלך שלושת הימים הבאים פעלה בווניסיו ועדה למיון העצורים, שבה השתתפו ז'ילבר לסאז', נציגי ארגוני הצלה יהודיים, וכן אלכסנדר גלסברג וסוטו כנציגי הידידות הנוצרית. ועדה זו ניצלה את חוסר העקביות בהוראות מווישי, ופטרה כמחצית מהעצורים מגזירת הגירוש. הילדים הוסתרו על ידי אנשי הידידות הנוצרית וארגונים יהודיים, כגון ארגון הצופים היהודים, אצל משפחות אומנות ובמוסדות נוצריים בעיר. אנג'לי פנה לקרדינל ז'רליה ודרש את הסגרת הילדים, אך המשטרה לא הצליחה לשים ידיה ולו על ילד אחד. פרשה זו היוותה את יריית הפתיחה לפעולות הצלה רחבות היקף, שבהן עסק הארגון מכאן ואילך.
בינואר 1943 פרצו אנשי גסטפו למשרדי הארגון ועצרו את הנוכחים, בהם האב שאייה וסוטו. סוטו נכלא גם לאחר שהאב שאייה שוחרר, אך לאחר מספר שבועות במעצר שוחרר גם הוא הודות להתערבותו של הקרדינל פייר-מארי ז'רלייה. חבריו לפעילות ההצלה של היהודים הבינו שחייו בסכנה והצליחו להבריחו אל מעבר לגבול שווייץ.
לאחר המלחמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר המלחמה היה סוטו דיפלומט צרפתי בכיר, שבין היתר מילא ביוגוסלביה ובאיטליה והיה השגריר הצרפתי באלג'יריה. היה פקיד בכיר בשירות הציבורי בצרפת, וכן היה יושב ראש הצלב האדום הצרפתי.
הנצחה והכרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1994 הכיר יד ושם בז'אן-מארי סוטו בתור חסיד אומות העולם. סוטו זכה לאות לגיון הכבוד וכן לאותות הוקרה צרפתיים נוספים.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פעילותו של ז'אן-מארי סוטו, באתר יד ושם (באנגלית)
- מידע על סוטו באתר המוקדש לחסידי אומות העולם (בצרפתית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]| בקרת זהויות |
|
|---|
