לואי פסטר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לואי פסטר
Louis Pasteur
1822 –‏ 1895
Louis Pasteur.jpg
תרומות עיקריות
אבי המיקרוביולוגיה. פיתוח חיסונים, המצאת הליך הפסטור.
נתונים נוספים
ענף מדעי כימיה, מיקרוביולוגיה
נולד 27 בדצמבר 1822
נפטר 28 בספטמבר 1895 (בגיל 72)
ארצות מגורים צרפת
פרסים והנצחה

מכון פסטר
הצלב הגדול של לגיון הכבוד
מדליית רמפורד
מדליית קופלי

לואי פסטרצרפתית: Louis Pasteur‏; 27 בדצמבר 182228 בספטמבר 1895) היה כימאי וביולוג צרפתי שנודע בזכות תרומתו לעקרונות החיסון, התסיסה והפיסטור ולהבנת כיראליות בכימיה. פסטר זכור בזכות פריצות הדרך הבולטות שהשיג בחקר המחלות ובמניעתן, והתגליות שלו ושל ממשיכי דרכו הצילו חיים של מיליוני אנשים מאז תקופתו ועד היום. הוא הקטין את התמותה מזיהומים בלידה ויצר את החיסון הראשון עבור כלבת ואנרטקס. התגליות שלו בתחום הרפואה הניבו תמיכה ישירה לתאוריית מחלות מחיידקים (שטוענת כי חלק מהמחלות נגרמות בידי חיידקים ווירוסים) ואת היישום שלה ברפואה המודרנית. בציבור הרחב הוא ידוע בזכות תרומתו לטכנלוגיות טיפול בחלב, ביין ובמוצרים נוספים כדי למנוע זיהום במזון על ידי חיידקים, תהליך שכיום קרוי פיסטור. הוא נחשב לאחד משלושת המייסדים של הבקטריולוגיה, יחד עם רוברט קוך ופרדיננד כהן וכן הוא ידוע כ"אבי המיקרוביולוגיה".

פסטר אחראי להפרכת תאוריית הבריאה הספונטנית. הוא ביצע ניסויים שהראו כי ללא מקור זיהום, מיקרואורגניזמים אינם יכולים להתפתח במצע כלשהו. בחסות האקדמיה הצרפתית למדעים, הוא הדגים כיצד בצלוחיות מעוקרות וחתומות לא מתפתחים חיים אבל בצלוחיות מעוקרות ופתוחות יכולים להתפתח מיקרואורגניזמים. באמצעות שימוש בבקבוק בעל פייה מעוקלת דמוית צוואר ברווז, פסטר הדגים כי חשיפה לאבק שיש באוויר (אשר נושא מיקרואורגניזמים) מעודדת צמיחת מיקרואורגניזמים אבל חשיפה לאוויר עצמו ללא אבק זה, מותירה את המצע נקי מחיידקים.

למרות שפסטר אינו הראשון שהציע את תאוריית החיידקים, הוא פיתח אותה וניהל ניסויים שהדגימו בצורה ברורה את נכונות התאוריה והצליח לשכנע את רוב המדענים באירופה בנכונתה.

ילדות והשכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לואי פסטר נולד בעיר דול שבצרפת, בן למשפחה קתולית וענייה. הוא היה בנם השלישי של בורסקאי ואשתו. ב-1827, עברה המשפחה ל-Arbois ובשנת 1831 הוא החל ללמוד בבית ספר עממי והתיכוני. פסטר היה תלמיד בינוני בשנות לימודיו הראשונות ותחומי העניין העיקריים שלו היו דייג ורישום. תמונות ורישומים שלו שבהם צייר את הוריו וחבריו בהיותו בן 15 שמורים היום במוזיאון שבמכון פסטר בפריז.

בשנת 1839, בגיל 16 הוא החל ללמוד ל-Institution Barbet בפריז אולם לא עבר זמן רב, וגעגועיו לביתו היו רבים עד כי עמד על סף משבר נפשי קשה, שהביא להחזרתו הביתה על ידי אביו. לאחר מכן נרשם למכללה בבזאנסון וכשעבר בהצלחה את הבחינות בסוף לימודיו, קיבל תואר מומחה למדעים ב-1840. בשנת 1842 קיבל תואר נוסף, מוסמך במדעים, אבל עם הישגים נמוכים בתחום הכימיה. ניסיונו הראשון להתקבל לאקול נורמל סופרייר בשנת 1842 נכשל, והוא הצליח בכך רק בשנת 1844. בשנת 1845 הוא קיבל תואר בוגר במדעים. בשנת 1846 פסטר קיבל משרת פרופסור לפיזיקה ב- Collège de Tournon במחוז ארדש, אבל Antoine Jérôme Balard רצה אותו בחזרה ב'אקול נורמל סופרייר' כעוזר בקורסים בכימיה. פסטר הצטרף לבאלרד והחל את המחקר שלו בתחום הקריסטלוגרפיה. ב-1847 הוא הגיש שתי תזות - האחת בכימיה והשנייה בפיזיקה.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך מחקרו הופנתה התעניינותו של פסטר למדע הגבישים. ב-1848 גילה תגלית בעלת ערך רב בתחום זה, שזיכתה אותו באות לגיון הכבוד הצרפתי: הבדלים במבנה גבישי בין שני האננטיומרים של חומצה טרטרית. תגלית זו הביאה להתפתחות הסטריאוכימיה ולהבנת תכונת הכיראליות של מולקולות מסוימות.

בשנת 1849, בהיותו רק בן 27, מונה פסטר לפרופסור לכימיה באוניברסיטת שטרסבורג. שם החל בחקירותיו בשטח התסיסות. בזמן זה גם הכיר את מריה לורנט, שהייתה בתו של רקטור האוניברסיטה. הם נישאו ב-29 במאי 1849 . מריה הייתה במשך כל חייהם המשותפים לעוזרתו התומכת של פסטר וסייע לעבדותו גם כשסבל מנכות בשנותיו המאוחרות. לפסטר ולמריה נולדו חמישה ילדים, אך רק שניים מתוך ילדיהם הצליחו להגיע לבגרות, שכן שלושת ילדיהם האחרים מתו מטיפוס - דבר שלא היה חריג במיוחד בתקופה זו. טרגדיות אלה נתנו מוטיבציה לפסטר לרפא מחלות מדבקות.

בשנת 1854 מונה לפרופסור ומנהל אוניברסיטת ליל, בזמן זה כבר היה ידוע כאבי תורת החיידקים (בקטריולוגיה). מדע הבקטריולוגיה היה עדיין בחיתוליו, שעה שפסטר החל במחקרו על תסיסה. הוא יישב את בעיית הופעת החיידקים ורעיון זה הניח את הדרך לקראת תהליך הפסטור (שנקרא על שמו), להפחתה משמעותית של מספר החיידקים בחלב, יין, בירה, מיצי פירות ודבש. ב-1856 זכה במדליית רמפורד היוקרתית.

בין תרומותיו האחרות:

  • הראה באמצעות ניסוי שצמיחתם של מיקרואורגניזמים על מצע מזין אינה נובעת מבריאה ספונטנית.
  • עזר לפתח חיסון לכלבת בעזרת ניסויים רבים; הניסוי המוצלח הראשון בוצע בילד חולה ב-6 ביולי 1885. בעקבות הצלחתו, הגיעו אליו פניות מרחבי אירופה של אנשים שננשכו על ידי חיות משוטטות[1].

משנת 1868 פסטר סבל מספר פעמים משבצים מוחיים; בשנת 1887 הוא ייסד את מכון המחקר הרפואי הנושא את שמו: מכון פסטר ועמד בראשו עד למותו. השבץ משנת 1894 פגע קשות בבריאותו של פסטר; הוא נפטר בשנת 1895 כשהוא מוקף בבני משפחתו, תלמידים וידידים נאמנים. מכון פסטר ממשיך עד היום במפעל בו החל לואי פסטר, בפיתוח חיסונים ותרופות למחלות.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

האויב מבעד למיקרוסקופ : חיי לואי פסטר מאת: ס' קוזניצובה. תל אביב, הוצאת מסדה, 1919

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]