חומת קרל החמישי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חומת קרל החמישי
Charles V Wall
חלק מביצורי גיברלטר
Upper Charles V Wall.jpg
חלקה העליון, המזוגזג, של חומת קרל החמישי.
מידע על המבנה
מיקום גיברלטר
שנת בנייה 1540
בעלות נוכחית ממשלת גיברלטר
פתוח לציבור כן
קואורדינטות 36°07′56″N 5°20′54″W / 36.132143°N 5.348293°W / 36.132143; -5.348293 קואורדינטות: 36°07′56″N 5°20′54″W / 36.132143°N 5.348293°W / 36.132143; -5.348293 
מפת גיברלטר

חומת קרל החמישיאנגלית: Charles V Wall; במקור בספרדית: Muralla de San Benito - "חומת סט. בנדיקטוס") היא חומת מגן המהווה חלק מהביצורים של הטריטוריה הבריטית שמעבר לים גיברלטר. החומה נבנתה בשנת 1540 בפקודתו של קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה לאחר שגיברלטר הותקפה על ידי שודדי ים ברברים בספטמבר 1540 ונועדה להשיג שליטה מליאה בחלקו הדרומי של חצי האי. החומה נותרה ברובה ללא פגע, והיא משתרעת מהבאסטיון הדרומי ועד לפסגת צוק גיברלטר.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקטע התחתון של החומה נמשך מהבאסטיון הדרומי, שנועד להגן על חלקה המערבי של החומה, ועד לשער הנסיך אדוארד הנמצא בבסיס הצוק. בחומה ממוקמים שלושת שערי סאות'פורט (Southport Gates), עליהם מגן הבאסטיון השטוח[1].

הקטע העליון של החומה, מעט דרומה משם, נמשך עד לפיסגת צוק גיברלטר. החומה יוצרת 4 זיגזגים במעלה הצוק בתצורה המאפשרת למגינים לירות אש מאגפת לכל הצדדים‏[2].

חומה נוספת הממשיכה מהחלק התחתון של חומת קרל החמישי כמעט עד לפיסגת הצוק, היא החומה המורית. בעבר סברו שהיא חומה עתיקה מהתקופה המורית של גיברלטר, אך למעשה חומה זו, שנקראה במקור בספרדית "חומת סט. ריימונד" ("Muralla de San Reymondo") וכן נקראת "חומת פליפה השני", נבנתה במהלך המאה ה-16 על ידי פליפה השני, מלך ספרד כקו הגנה שני‏[1][3].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשעה שחומת קרל החמישי נבנתה, היוו התקפות מצד שודדי ים ברברים את האיום המרכזי לגיברלטר. בספטמבר 1540 הותקפה גיברלטר מכיוון דרום, בו הייתה ההגנה חלשה וכמעט לא קיימת, על ידי שודדי ים בפיקודו של פיאלי ח'אמט (Piali Hamet), אחד מהקפטנים של ח'יר א-דין ("ברברוסה"). בהתקפה נלקחו מאות מתושבי גיברלטר לבני ערובה או לעבדים וכן הכנסייה של גיברלטר נבזזה וחפצי הערך שלה נגנבו. רבים מהשבויים שוחררו לבסוף, כאשר כוח מהצי הספרדי בפיקודו של ברנרדינו דה מנדוזה יירט את הספינות של שודדי הים ליד האי אלבורן. במקור, החומה נקראה "חומת סט. בנדיקטוס" (Muralla de San Benito) ונבנתה במטרה להגן על הצוק מפני תקיפות עתידיות מכיוון דרום‏[2].

בשנת 1552 ערך המהנדס הצבאי האיטלקי ג'ובאני בטיסטה קלבי מקצה שיפורים לחומה‏[2]. קלבי תיכנן חומה שתימשך בכיוון מזרח-מערב בקו ישר מהחוף לאורך 280 מטרים, עד הגיעהּ למתלול; מכאן תימשך חומה רוחבית בכיוון צפון-דרום לאורך הצוק, ולאחר מכן תימשך בזיגזג עד לפיסגת הצוק‏[4].

פליפה השני, בנו של קרל החמישי, עלה לכס המלוכה בשנת 1556 לאחר פרישת אביו ומינה את המהנדס הג'נובאי ג'ובאני ג'אקומו פאלארי פראטינו להמשיך את ביצור החומה. פראטינו החליט שיש לנטוש את החומה הרוחבית וכן את הזיגזגים שתיכנן קלבי (העבודות בשני קטעי החומה הללו טרם נסתיימו אז). במקום זה, פראטינו תיכנן חומה שתמשיך את הקו של החלק התחתון של החומה עד לפיסגת הצוק. בניית החלק העליון שתיכנן פראטינו נסתיימה בשנת 1575 והיא החומה הידועה כיום בשם החומה המורית או חומת פליפה השני. העבודות על החומה הרוחבית אמנם הופסקו, אך המהנדס הראשי של המלך פליפה השני, טיברקו ספנוקי (Tibúrcio Spanucchi), סירב להפסיק את העבודות על הזיגזגים. העבודות נסתיימו לבסוף בשנת 1599 ויצרו את החלק העליון של חומת קרל החמישי. החומה הרוחבית שתוכננה על ידי קלבי מעולם לא נבנתה‏[4].

ביולי 1704, במהלך מלחמת הירושה הספרדית, נכבשה גיברלטר על ידי צי משולב של האימפריה הבריטית והרפובליקה ההולנדית בפיקודו של סר ג'ורג' רוק. הספרדים ניסו לכבוש מחדש את גיברלטר באוקטובר 1704. כוח של 500 מתנדבים בפיקודו של רועה עיזים ספרדי מקומי, סימון סוסרטה, הצליח לטפס על חומת קרל החמישי ולטבוח את המשמר במידל היל, אך הותקף על ידי יחידת גרנדירים והכוח הספרדי כולו הושמד או נשבה‏[5].

חלקה העליון של חומת קרל החמישי שופצה לאחרונה על ידי קרן בוניטה (Bonita Trust) בשיתןף עם ממשלת גיברלטר‏[6]. החומה כעת במצב טוב ובנוסף הותקן בה מעקה, כך שניתן ללכת בה מחלקה התחתון ועד לפיסגת הצוק‏[3]. החלק העליון של החומה נמצא בתוך שמורת הטבע הצוק העליון שנוסדה בשנת 1993 ומכסה 40% משטחה הכולל של גיברלטר. דרך אינגליס (Inglis Way), אחת משבילי ההליכה של שמורת הטבע, מתחילה ליד שער קווינס, סמוך לקצהו התחתון של החלק העליון של החומה בסוללת הנסיך פרדיננד.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פה, דארן; פינלייסון, קלייב (2006), "The Fortifications of Gibraltar 1068–1945", הוצאת אוספרי.
    ISBN 978-1-84603-016-1.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 פה ופינלייסון, עמ' 21
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 פה ופינלייסון, עמ' 19
  3. ^ 3.0 3.1 "גיברלטר", אתרים מבוצרים (באנגלית)
  4. ^ 4.0 4.1 נוויל צי'פולינה, "1740 – Skinner's Moorish Wall" (באנגלית)
  5. ^ ערך "גיברלטר" מתוך אנציקלופדיית לאו, 1808, כרך 4 עמ' 84 (באנגלית).
  6. ^ "Gibraltar Projects – Charles V Wall", אתר קרן בוניטה (באנגלית).