חוסיין עבד אל-האדי
| לידה | עראבה | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | 1835 או 1836 | ||||
| מדינה |
האימפריה העות'מאנית  | ||||
| |||||
  | |||||
חוסיין עבד אל-האדי (? – 1835 או 1836) היה שייח' בן משפחת הפלאחים עבד אל-האדי מהכפר עראבה שבנפת שכם, שעלה לגדולה בימי אבראהים פאשא, היה מושל (בדרגת מודיר) של איילט צידון, מושל עכו וסגנו של אבראהים פאשא.
כאשר הגיעו כוחותיו של אבראהים פאשא לארץ ישראל, רק בודדים קיבלו אותו בברכה, בהם קאסים אל-אחמד(אנ') וחוסיין עבד אל-האדי. עבד אל-האדי ואנשיו הצטרפו לכוחותיו של אבראהים פאשא במצור על עכו (1832). אבראהים פאשא ראה בעבד אל-האדי כוח עולה ומינה אותו כסגנו בשלטון האזרחי על השטחים שכבש בארץ ישראל. כאשר איברהים המשיך במסעות המלחמה, היה עבד אל-האדי השליט בפועל של הארץ. זו הייתה הפעם הראשונה שמשפחה כפרית עלתה לשלטון על הארץ.
במהלך מרד הפלאחים, עבד אל-האדי המשיך לתמוך באבראהים פאשא ובתמורה מינה אותו איברהים להיות המודיר של איילט צידון (איילט שכלל את כל ארץ ישראל).[1]
באוקטובר 1834, אחרי שאבראהים פאשא הוציא להורג את אל-אחמד בעוון מרידה. רכש עבד אל-האדי את מפעל הסבון שלו (صابون نابلسي) בשכם ואת בית המגורים המשפחתי, אליו העביר עבד אל-האדי את משפחתו מעראבה. מפעלי הסבון של שכם(אנ') היו אחד ממקורות ההכנסה החשובים של שכם והקנו לבעליהם כסף ויוקרה. השייח יוסוף זיאד קאדרי[2] ניהל עבורו את עסקיו בשכם.
עבד אל-האדי כיהן בתפקיד מושל צידון עד מותו (1251 להג'רה, 1835 או 1836). נקבר בחצר מסגד א-זיתונה בעכו.
צלאח עבד אל-האדי, אחד מבניו של חוסיין, היה הוואלי של צידון.[3]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ על פי משה שרון, Corpus Inscriptionum Arabicarum Palaestinae, עמ' 63, המינוי היה כנראה כבר ב-1833
- ^ בשארה דומני הערת שוליים 17
- ^ מחמוד יזבק, Haifa in the Late Ottoman Period, 1864-1914: A Muslim Town in Transition, עמ' 151