חוף העבדים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מפה משנת 1729 המציגה את חוף העבדים בחלקה התחתון של המפה.
מפה משנת 1914 המציגה את חוף העבדים.

חוף העבדים הוא שמו ההיסטורי של אזור במערב אפריקה, לחופי מפרץ בנין. האזור נקרא על שם מוצר הייצוא העיקרי שלו - עבדים שחורים שנשלחו לאיים הקריביים ולארצות הברית במהלך המאה ה-16 ועד שלהי המאה ה-19. אזורים סמוכים נקראו אף הם על שם מוצרי הייצוא העיקריים שלהם - חוף הזהב, חוף השנהב וחוף הפלפל (אשר ייצאו זהב, שנהב ופלפל[1] בהתאמה).

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סחר העבדים באפריקה החל בעת העתיקה. עבדים אפריקאים נלקחו למצרים העתיקה ולאימפריה הרומית. ניתן לתארך את ראשית סחר העבדים הטרנס אטלנטי לשנת 1670 (התקופה ממנה קיימים מסמכים אירופאים המתעדים סחר זה).

הסחר הגיע לשיאו במהלך המאה ה-18 והמאה ה-19 כאשר נעשה שימוש בעבדים אלה ברחבי האימפריה הבריטית והאימפריה הפורטוגזית וכן עבדים רבים נלקחו לברזיל ולארצות הברית. בתקופה זו כשלושה מיליון עבדים שחורים הוצאו מאפריקה, כשהם מובלים באוניות מאזור חוף העבדים (וחופים אחרים במערב אפריקה) לשוקי העבדים באמריקה. העבדים הוסעו בתנאים קשים, ורבים מהם לא שרדו את המסע.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חוף העבדים בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הכוונה היא לגרעיני הצמח aframomum melegueta ממשפחת הזנגבילאים, הידועים גם כגרגרי גן העדן או פלפל גיאנה.