חוף השנהב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רפובליקת חוף השנהב (רפובליקת קוט דיוואר)
République de Côte d'Ivoire
Flag of Côte d'Ivoire.svg Coat of arms of Ivory Coast.svg
דגל סמל

לחצו כדי להקטין חזרה

מצרים תוניסיה לוב אלג'יריה מרוקו מאוריטניה סנגל גמביה גינאה ביסאו גינאה סיירה לאון ליבריה חוף השנהב גאנה טוגו בנין ניגריה גינאה המשוונית קמרון גבון הרפובליקה של קונגו אנגולה הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו נמיביה דרום אפריקה לסוטו סווזילנד מוזמביק טנזניה קניה סומליה ג'יבוטי אריתריאה סודאן רואנדה אוגנדה בורונדי זמביה מלאווי זימבבואה בוטסואנה אתיופיה דרום סודן הרפובליקה המרכז-אפריקאית צ'אד ניז'ר מאלי בורקינה פאסו תימן עומאן איחוד האמירויות הערביות ערב הסעודית עיראק איראן כווית קטר בחריין ישראל סוריה לבנון ירדן קפריסין טורקיה אפגניסטן טורקמניסטן פקיסטן יוון איטליה מלטה צרפת פורטוגל מדיירה ספרד האיים הקנריים כף ורדה מאוריציוס ראוניון מיוט קומורו סיישל איי קרגלן מדגסקר סאו טומה ופרינסיפה סרי לנקה הודו אינדונזיה בנגלדש הרפובליקה העממית של סין נפאל בהוטן מיאנמר אנטארקטיקה ג'ורג'יה הדרומית פרגוואי אורוגוואי ארגנטינה בוליביה ברזיל גיאנה הצרפתית סורינאם גיאנה ונצואלה קנדה גרינלנד איסלנד מונגוליה נורווגיה שוודיה פינלנד אירלנד הממלכה המאוחדת הולנד ברבדוס בלגיה דנמרק שווייץ אוסטריה גרמניה סלובניה קרואטיה צ'כיה סלוקריה הונגריה פולין רוסיה ליטא לטביה אסטוניה בלארוס מולדובה אוקראינה מקדוניה אלבניה מונטנגרו בוסניה והרצגובינה סרביה בולגריה רומניה גאורגיה אזרבייג'ן ארמניה קזחסטן אוזבקיסטן טג'יקיסטן קירגיזסטן רוסיהCote d Ivoire on the globe (Africa centered).svg
אודות התמונה
מוטו לאומי אחדות, משמעת ועבודה
המנון לאומי שיר אביג'ן
יבשת אפריקה
שפה רשמית צרפתית
עיר בירה יאמוסוקרו[1]
6°50′N 5°15′W / 6.833°N 5.250°W / 6.833; -5.250
העיר הגדולה ביותר אביג'אן
משטר רפובליקה
ראש המדינה
- נשיא
- ראש ממשלה
נשיא
אלאסן ואטארה
דניאל קבלאן דֶנקָה
הקמה
- עצמאות
- תאריך

מצרפת
7 באוגוסט 1960
שטח[2]
- דירוג עולמי
- אחוז שטח המים
322,463 קמ"ר 
69 בעולם
1.4%
אוכלוסייה[3]
(הערכה ליולי 2015)

- דירוג עולמי של אוכלוסייה
- צפיפות
- דירוג עולמי של צפיפות

23,295,302 נפש 
54 בעולם
72.24 נפש לקמ"ר
131 בעולם
אוכלוסייה לפי גילאים
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70 80
גילאי 0 - 14 37.94%
גילאי 15 - 24 20.95%
גילאי 25 - 54 33.53%
גילאי 55 - 64 4.25%
גילאי 65 ומעלה 3.34%
תמ"ג[4]
(הערכה לשנת 2015)

- דירוג עולמי
- תמ"ג לנפש
- דירוג עולמי לנפש

78,330 מיליון $ 
90 בעולם
3,362 $
184 בעולם
מדד הפיתוח האנושי[5]
(2014)

- דירוג עולמי

0.462 
172 בעולם
מטבע פרנק CFA מערב אפריקני ‏ (XOF)
אזור זמן UTC
סיומת אינטרנט .ci
קידומת בינלאומית 225
(למפת חוף השנהב רגילה)

רפובליקת חוף השנהב או רפובליקת קוט דיווארצרפתית: République de Côte d'Ivoire, ) היא מדינה במערב אפריקה. היא גובלת במדינות ליבריה, גינאה, מאלי, בורקינה פאסו וגאנה, ויש לה רצועת חוף לאורך מפרץ גינאה.

השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

המדינה הייתה ידועה כ"חוף השנהב", ובאנגלית היא נקראה - Ivory Coast, בגרמנית - Elfenbeinküste , בספרדית - Costa de Marfil, בצרפתית - Côte-d'Ivoire, וכן הלאה. בגלל חוסר האחידות שנוצר בזירה הבינלאומית, באוקטובר 1985 ביקשה הממשלה להכיר במדינה כ-Côte d'Ivoire (ללא מקף) בכל השפות, ועל פי החוק הבינלאומי, שמה של המדינה לא ניתן לתרגום לשפה אחרת.

למרות החלטת הממשלה, בשפה האנגלית עדיין משתמשים לרוב ב-"Ivory Coast" (לעתים גם ביידוע: The Ivory Coast). אולם, ממשלות משתמשות ב-"Côte d'Ivoire" מתוך היענות לדרישת המדינה. באתר משרד החוץ הישראלי נכתב שמה של המדינה קוט דיוואר[6].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – היסטוריה של חוף השנהב

על פי הממצאים הארכאולוגיים, נראה שבחוף השנהב התקיימה נוכחות אנושית משמעותית לקראת סוף תקופת האבן הקדומה, בין 15,000 ל-10,000 שנים לפני הספירה. סוחרים ברברים מצפון אפריקה הגיעו לאזור בתקופה הרומית המוקדמת, וסחרו במלח, זהב ועבדים.

לחוף השנהב הגיעו מגלי ארצות פורטוגזים בדרך הים בשנות השישים של המאה ה-15, וזה הפך למרכז לסחר בעבדים ובשנהב ומכאן שמו.

בשנת 1842 השתלטה צרפת על חוף השנהב, והמושבה הצרפתית התקיימה עד לשנת 1946. משנה זו ועד 1960 היא הייתה טריטוריה תחת מנדט צרפתי, במטרה להכשירה לקראת עצמאות. ב-7 באוגוסט שנת 1960 קיבלה חוף השנהב עצמאות מלאה וצורפה לחבר העמים הצרפתי.

הנשיא לוראן גבאגבו כיהן בשלטון משנת 2000 ועד 2011. מאז ניסיון הפיכה בשנת 2002 והסכם הפסקת האש ב-2003 מחולקת המדינה לשניים: בחלק הצפוני המוסלמי שולטים המורדים שאינם מקבלים את שלטונו של הנשיא המכהן ובדרום המדינה נמצא השלטון הרשמי. בנובמבר 2004 תקף חיל האוויר בסיס של המורדים בצפון המדינה ו-9 חיילים צרפתיים נהרגו. בתגובה הושמד רוב חיל האוויר בהוראת נשיא צרפת. כתוצאה מכך החלו מהומות אנטי-צרפתיות בעיר אבידג'אן.

בנובמבר 2010 התקיימו בחירות במדינה בהן ניצח אלאסן ואטארה את הנשיא המכהן גבאגבו, אך האחרון סירב לפנות את כסאו על אף הלחץ הבינלאומי עליו לעשות כן. אואטרה זכה לתמיכת מיליציית המורדים המוסלמים השולטים מצפון לקווי הפסקת האש, בעוד גבאגבו שלט בדרום הנוצרי העשיר, בו מרוכזת עיקר הפעילות הכלכלית של חוף השנהב - הכוללת נתח של שליש מייצוא הקקאו העולמי. המשבר הפוליטי הפך לעימות מזוין בעל אופי אתני[7], שגבה את חייהם של כ-1,500 בני אדם, והסתיים באפריל 2011 - עם התערבות כוחות צבא צרפתיים, שעצרו את גבאגבו וסייעו לאואטרה לתפוס את השלטון.

פוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבירה הרשמית מאז 1983 היא ימוסוקרו, אולם בפועל אבידג'אן ממשיכה להיות המרכז האדמיניסטרטיבי, ומרבית המדינות מחזיקות שגרירות באבידג'אן. הנשיא לורן גבאגבו שלט מאז שנת 2000 ועד 2011 בה הודח בפועל לאחר שהפסיד בבחירות כמה חודשים לפני כן.

מלחמת אזרחים שהחלה בשנת 2002 בין הצפון לדרום הביאה לפגיעה באוכלוסייה. ארגונים הומניטריים בינלאומיים פרסמו דוחות על בעיות בטיפול באזרחים שבויים בשני הצדדים, ועל עבדות ילדים בתעשיית הקקאו.

בחודש נובמבר 2010 נערכו בחירות דמוקרטיות במדינה, בהן הודח הנשיא המכהן. משלא היה מוכן לפנות את כס הנשיאות, החלו מהומות במדינה, בהן נרצחו אלפי תושבים והאשמות בגין רצח עם הוטחו בו מכל עבר.

החל משנת 2010, נשיא חוף השנהב הוא אלאסן ואטארה.

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – כלכלת חוף השנהב

כ-67% מהתושבים מתפרנסים מחקלאות. 4% משטח המדינה משמשים את החקלאות, 40% הם אדמות-מרעה, 34% מכוסים יערות.

הגידולים העיקריים הם: תירס, אורז, דוחן, כותנה, קקאו, בננות, בוטנים, דקלים, עצי צמג, אננס, טבק, ירקות ופירות.

בשטחה של חוף השנהב מחצבים שונים בהם בעיקר זהב ומנגן.

גידול מקנה: בקר, צאן.

ענפי היצוא העיקריים הם: קפה, קקאו, בננות וקורות עץ לא מעובדות.

המרכז הפיננסי, הכלכלי והתעשייתי היא העיר אבידג'אן.

תעשייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התעשייה עוסקת בעיקר בעיבוד התוצרת החקלאית, בייצור מוצרי מזון, סוכר, שמני מאכל, טקסטיל, עיבוד עץ, זיקוק נפט, ייצור מוצרי טבק, חומרי בניין, מלט ומוצרי עור.

תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במדינה יש דרכים באורך כולל של 68,000 ק"מ, מתוכם 5,000 ק"מ הם כבישי אספלט, וכן 1,177 ק"מ של מסילות ברזל. בצי הסוחר ישנן כמה אוניות בנפח כולל של 7,800 טון.

חוף השנהב מפעילה תחבורה אווירית למדינות שכנות ולמדינות מערב אפריקה.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפת חוף השנהב

אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדרום, באזור חוף והשפלה, חם ולח בכל עונות השנה. בפנים הארץ חם מאוד ולח באביב ובקיץ, חם ויבש בחורף.

הטמפרטורות הממוצעות של החודש החם ביותר ושל החודש הקר ביותר הן: בדרום, 30 ,28; בפנים הארץ 24 - 32, 24.

גשמים יורדים בדרום הארץ בכל עונות השנה, אך בעיקר בקיץ. בפנים הארץ הם יורדים בעיקר באביב, בראשית הקיץ ובסתיו. כמות הגשמים השנתית הממוצעת היא 1,800 - 2,000 מ"מ, ובצפון 1,000 - 1,200 מ"מ.

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כ-40% מהאוכלוסייה הם מוסלמים (גרים בעיקר בצפון), כ-30% מהאוכלוסייה הם נוצרים (גרים בעיקר בדרום), השאר מחזיקים בדתות שבטיות מקומיות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יאמוסוקרו היא הבירה דה יורה, כאשר אבידג'אן היא הבירה דה פקטו של חוף השנהב.
  2. ^ דירוג שטח - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-18 ביולי 2016
  3. ^ דירוג אוכלוסייה - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-11 באוקטובר 2015
  4. ^ דירוג תמ"ג - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-25 באפריל 2016
  5. ^ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2014 בדו"ח 2015 של אתר מינהל הפיתוח (UNDP) של האומות המאוחדות
  6. ^ רשימת נציגויות ישראליות בחו"ל באתר משרד החוץ
  7. ^ המשבר בחוף השנהב: השגרירות בפריז "נכבשה", באתר ynet, 31 בדצמבר 2010