חוק למניעת מימון והפצה של נשק להשמדה המונית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חוק למניעת הפצה ומימון של נשק להשמדה המונית
פרטי החוק
תאריך חקיקה 22 בינואר 2018
גוף מחוקק הכנסת העשרים
נוסח מלא הנוסח המלא
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

חוק למניעת מימון והפצה של נשק להשמדה המונית התשע"ח 2018 הוא חוק ישראלי, האוסר על הפצת נשק להשמדה המונית למדינות ולארגונים הנחשבים כגורמים זרים למדינת ישראל.[1]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1968 נחתמה לראשונה האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני, וחתומות עליה 191 מדינות.[2] ישראל נמנית עם ארבע המדינות החברות באו״ם שלא חתמו על האמנה, והיא נוקטת במדיניות של עמימות בכל הנוגע לתוכנית הגרעין שלה ולנשק להשמדה המונית שברשותה. הצעת החוק מאפשרת למדינת ישראל לקחת חלק במאבק הבינלאומי בהפצה ובמימון של נשק להשמדה המונית, ובפרט נשק גרעיני, באמצעות יישום סנקציות על גורמים הפועלים בתחום.

בהמשך לחקיקת החוק, הוצעה ב-2018 הצעת חוק נוספת לחיוב מדינת ישראל לחתום על האמנה הבינלאומית למניעת הפצת נשק גרעיני.[3]

עיקרי החוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוק קובע כי אין להפיץ או לממן נשק להשמדה המונית, ואכיפתו תיושם באמצעות הטלת סנקציות על גורמים המפיצים ומממנים נשק להשמדה המונית, וכן על גורמים המסייעים בפעולות כאלו.[4] על פי החוק, נקבע כי איראן וקוריאה הצפונית הן מדינות שעמן אסור לקיים קשרים הנוגעים לנשק כזה.[5] החוק דן בהגדרתו של גורם מוכרז כגורם המסייע למדינה או לארגון לא מדינתי הפועל במדינות האמורות בהפצה ובמימון של נשק להשמדה המונית. החוק אוסר לקיים קשרי מסחר ופעילות כלכלית עם גורם מוכרז, וחשד בקיום קשרים כאלו מחייב דיווח למשטרת ישראל.[1][6]

החוק מאפשר לשר האוצר להכריז על גורם זר כמסייע בהפצה ובמימון של נשק להשמדה המונית, אם הוכרז ככזה על ידי גורם מוסמך אחר מחוץ לישראל, לאחר שהתייעץ עם שר החוץ ועם שר הביטחון.[4]

ענישה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוק קובע ענישה על עבירות הכוללות סיוע בפיתוח, בייצור, בהפצה או במימון של נשק להשמדה המונית וכן על קידום של פעילות כזו. העונש הנקבע בחוק על עבירה כזו הוא מאסר של תשע שנים. על קיום פעילות כלכלית עם גורם מוכרז נקבעה ענישה של שלוש שנות מאסר.[1]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]