סמל מדינת ישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סמל מדינת ישראל
Emblem of Israel alternative blue-gold.svg
הסמל בצבעי כחול-זהב
גרסאות
Emblem of Israel dark blue full.svg
בגרסה המופיעה על נס הנשיא ובסמלים ממשלתיים שונים
Emblem of Israel.svg
בגרסה המשמשת לרוב במסמכים ודגלונים
פרטים
תאריך אימוץ י"א בשבט ה'תש"ט, 10 בפברואר 1949
התקנים
מגן רקע כחול, מנורת שבעת הקנים בזהב/לבן, 2 ענפי זית בזהב/לבן, כיתוב: "ישראל"
פרטים נוספים
שימוש דרכונים, מסמכי ממשלה רשמיים, משרדי ממשלה

סמל מדינת ישראל הוא מגן אשר במרכזו מנורת שבעת הקנים, משני צדיה ענפי זית ובתחתיתו הכיתוב "ישראל". מעמדו המשפטי והמדיני של סמל מדינת ישראל על פי החוק, נקבע בחוק הדגל, הסמל והמנון המדינה, תש"ט-1949, שהתקבל ביום 24 במאי 1949[1] ובשנת 2018 ניתן לו מעמד חוקתי בחוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי.

גרסאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש שתי גרסאות עיקריות של הסמל: באחת מופיעים המנורה, ענפי הזית והמילה "ישראל" בצבע זהוב על רקע כחול עמוק, ובאחרת הם מופיעים בצבע לבן או אפרפר-כסוף על רקע כחול. הגרסה הראשונה משמשת בדרך-כלל כשסמל המדינה מוצג כשלעצמו, בעוד הגרסה השנייה משמשת בנס הנשיא או כשהסמל מופיע על-גבי דגלונים. על-גבי מסמכים מוצג הסמל לעיתים קרובות בשחור-לבן (המנורה ויתר האלמנטים לבנים על רקע שחור), ובמוסדות שונים מוצג הסמל כתבליט, בלי הבדל משמעותי בין צבע האלמנטים לצבע הרקע.

בחירת עיצוב הסמל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בול משנת 1955 שהונפק לכבוד יום העצמאות השביעי בעיצובו של ג. המורי

עיצבו את הסמל האחים גבריאל ומקסים שמיר, והוא נבחר מבין הצעות רבות שהוגשו לוועדת הסמל והדגל שהקימה מועצת המדינה הזמנית. הוועדה פרסמה מכרז ובו קראה לתושבי המדינה להציע הצעות לסמל המדינה. במכרז פורטו המלצות לגבי האלמנטים שייכללו בסמל, אולם הוועדה התחייבה לדון בכל הצעה שתוגש. מאות הצעות הוגשו לוועדה, ובתהליך ארוך נבחרו שלוש הצעות. אלה הובאו בפני מועצת המדינה הזמנית. המועצה החליטה לבחור בהצעה שהגישו האחים שמיר, ביום י"א בשבט ה'תש"ט, 10 בפברואר 1949.

לוועדה פנו 164 אנשים שהגישו 450 הצעות. שלוש הצעות נבחרו ועלו לדיון: הצעתם של אוטה וליש וסטרוסקי, הצעתם של איתמר דוד ושכטר, והצעתם של האחים שמיר. הצעתם של וליש וסטרוסקי כללה מגן מחולק לשניים - בחלק הגדול התחתון מופיעה מנורת שבעת הקנים בעיצוב הדומה לתבליט על שער טיטוס ברומא, ובחלק העליון מופיעים שבעת הכוכבים של הרצל. הצעתם של דוד ושכטר התבססה על הפסיפס של בית הכנסת העתיק ביריחו. בפסיפס מופיעה מנורת שבעת הקנים ניצבת על שלוש רגליים (ולא על בסיס רחב כמו בשער טיטוס, ראו להלן), משני עבריה שופר ולולב ומתחתיה הכתובת "שלום על ישראל" (על-פי מזמור קכ"ה בתהילים). בהצעתם של דוד ושכטר המנורה מופיעה בעיצוב דומה לזה שבפסיפס בית הכנסת ביריחו, שבעת הכוכבים של הרצל מקיפים אותה משלושה עברים, ומתחתיה מופיעים ענף זית, אתרוג, לולב, שופר, והמוטו: "שלום על ישראל". הצעתם המקורית של האחים שמיר כללה מגן שבמרכזו מנורת שבעת הקנים בעיצוב סכמטי מודרני. בהצעתם, שבעת הכוכבים של הרצל מסודרים מעל המנורה בשורה, ומשני עבריה ענפי זית.

קטע מתוך התבליט בשער טיטוס
סמל המדינה מונף בטקס הנחת אבן הפינה למשכן הכנסת, 1958

ייתכן שמעצבי הסמל, האחים שמיר, הושפעו מקטע בנבואת הנביא זכריה (ספר זכריה, פרק ד) שבה מראה המלאך לנביא "מנורת זהב כולה וגֻלּה על ראשה ושבעה נרותיה עליה... ושנים זיתים עליה אחד מימין הגֻלּה ואחד על שמאלה". האחים שמיר עצמם לא הזכירו את הקטע מספר זכריה כהשראה לעיצוב, אף על-פי שהסבירו בפירוט את עבודתם בריאיון שנתנו לעיתון מעריב ב-18 בפברואר 1949.[2] לפיכך, אין לדעת אם מדובר בצירוף מקרים, או בדמיון מכוון.

הוועדה החליטה כי הצעתם של האחים שמיר תשמש בסיס לסמל המדינה, אולם דרשו לערוך בה שינויים. לדברי האחים שמיר, הם עצמם רצו במנורה בעיצוב מודרני, אולם העיצוב הזה לא נראה הולם בעיני חברי הוועדה, ובהם בבה אידלסון שעמדה בראשה, והם העדיפו את העיצוב המופיע בתבליט שער טיטוס.[3] התבליט מתאר תהלוכה של עבדים וחיילים השבים לרומא לאחר ניצחון הרומאים על היהודים במרד הגדול והחרבת בית המקדש השני בירושלים בשנת 70 לספירה. השימוש בתבליט הרומי נועד לסמל את חזרת המנורה למקומה המקורי. השימוש בענפי זית מצא חן בעיני חברי הוועדה, והועדף על פני השימוש בסמלי הלולב, האתרוג והשופר, שכן הם ביקשו להימנע משימוש בסמלים בעלי אופי דתי מובהק. הוספת ענפי הזית כסמל לשלום נראתה עדיפה על-פני השימוש במוטו "שלום על ישראל", אולם בכל זאת, ביקשה הוועדה להוסיף את השם "ישראל" בעברית מתחת למנורה. שבעת הכוכבים של הרצל הושמטו בסופו של דבר מהעיצוב הסופי.

כרסום במעמד הסמל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעשור השישי של המדינה, חל מפנה הדרגתי בשימוש בסמל המדינה. שרים אחדים החליטו לאמץ להם סמל פרטי: שר הביטחון, שר החוץ, שר התחבורה, שר הכלכלה, שרת התרבות, שר החקלאות ועוד. את הסמלים הפרטיים מציבים שרים אלה בראש אתרי האינטרנט שלהם, במודעות פרסומת בעיתונות ובפרסומים אחרים. גם ברובד היותר נמוך – באגפים של משרדי ממשלה ורשויות ממשלתיות – חל כרסום בשימוש סמל המדינה. פקידים העומדים בראשות יחידות אלו מזמינים עיצוב סמלים משלהם ומפיצים אותם באמצעות לשכת הפרסום הממשלתית.

תהליך זה הגיע לשיאו באוקטובר 2013: יו"ר הכנסת, שסמלה היה סמל המדינה מאז האספה המכוננת ב-1949, הכריז על תחרות לעיצוב "לוגו חדש לכנסת".[4] החלטתו עוררה מחאה[5] ולמעלה מ-13,000 איש הצטרפו לעצומה מטעם המועצה לקידום ערכי המורשת הישראלית. אחת מתוצאות הלואי של המחאה הציבורית הייתה שחלק ממשרדי הממשלה הנ"ל החליטו להחזיר את סמל המדינה לאתרי האינטרנט שלהם.

חיזוק מעמד הסמל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-19 ביולי 2018 אשרה הכנסת חוק יסוד: ישראל  - מדינת הלאום של העם היהודי. סעיף 2 מוקדש לסמלי המדינה – הדגל, הסמל וההמנון - שקיבלו גושפנקה רשמית בראשית המדינה בחוקים רגילים ועתה קיבלו מעמד של חוק יסוד. בתיאור  המילולי של סמל המדינה  נשמט אחד מארבעת מרכיביו – המגן (הראלד), שמבטא ריבונות בסמלי מדינות רבות ברחבי העולם.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אליק מישורי, "שורו הביטו וראו - איקונות וסמלים חזותיים ציוניים בתרבות הישראלית", הוצאת "עם עובד"/ספריית אופקים, תש"ס 2000, חלק ג' פרק ו'.
  • גלית גאון, סמל, "סימבול וסמנטיקה", קטלוג לא רק סמל, המוזיאון הישראלי לקריקטורה וקומיקס, 2011
  • חיים אופז (עורך), סמלי מדינת ישראל, משרד החינוך התרבות והספורט 1998
  • ימימה רוזנטל, לואיז פישר (עורכות), כחול על גבי לבן: מסמכים חשובים בתולדות מדינת ישראל, גנזך המדינה 2008

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סמל מדינת ישראל בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חוק הדגל והסמל, תש"ט-1949, ס"ח 8 מיום כ"ח באייר תש"ט (24.5.1949) עמ' 37.
  2. ^ א. פ., כך נולד סמל מדינת ישראל, מעריב, 18 בפברואר 1949.
  3. ^ תום שגב, 1949 – הישראלים הראשונים, עמ' 14.
  4. ^ תחרות לעיצוב "לוגו חדש לכנסת"
  5. ^ מחאה ציבורית