חזקה שאין עמה טענה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

חזקה שאין עִמה טענה הוא כלל בהלכות חזקת ממון, כי כל החזקות המשפטיות המשמשות כראיה או כהכרעה מסוימת, כוחן קיים רק כאשר בעל הדין אכן טוען את הטענה שלה מסייעת החזקה, אך אין החזקה יכולה לשמש כראיה או כהכרעה לטענה שלא נטענת על ידי בעל הדין.

בתלמוד[1] מוזכר הכלל רק לגבי חזקת שלוש שנים, אך הנתיבות המשפט[2] קבע שכן ההלכה בכל החזקות הממוניות.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף כ"ח, עמוד ב'.
  2. ^ חושן משפט סימן ע"ח ס"ק א'
First page of the first tractate of the Talmud (Daf Beis of Maseches Brachos).jpg ערך זה הוא קצרמר בנושא הלכה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.