חטיפת עדי שרון

חטיפת עדי שרון

חלק מהמאפיה הצ'צ'נית
תאריכים	23 באוגוסט 1999 – 1 ביוני 2000 (284 ימים)
מקום	מוסקבה, רוסיה
מטרה	סחיטת כופר
סוג	חטיפה
נשק	לא ידוע
הרוגים	0
חטופים	2
פצועים	1 (עדי שרון, שעבר עינויים)
מבצע	כנופיה צ'צ'נית בראשות האחים ויטייב
מספר מפגעים	לפחות 3

חטיפת עדי שרון הייתה פרשיית חטיפה של שני ישראלים, אב ובנו, על ידי חברי כנופיה צ'צ'נית ברוסיה, שביקשה לקבל עבורם כופר נפש. האב, יוסף שרון, שוחרר לאחר יום אחד בלבד, והחוטפים דרשו ממנו לשלם סכום של מיליוני דולרים תמורת שחרור בנו. עדי, בנו בן ה־12, הוחזק בשבי במשך עשרה חודשים, שבמהלכם עבר עינויים קשים.

עדי נולד בישראל, בן יחיד ליוסי ולאמה שרון (לבית בניאשווילי). כשהיה בן ארבע, נפטרה אמו ממחלת הסרטן. אביו, שהתמודד עם קשיים כלכליים, קיבל הצעת עבודה ברוסיה והחליט לעבור לשם, בעוד בנו נותר בישראל אצל סביו, שגידלו אותו בחולון. בקיץ 1999 נסע עדי, בן 16 באותה עת, לבקר את אביו במוסקבה, ובמהלך שהותו שם היה מתלווה אליו בקביעות. ב-23 באוגוסט 1999, במהלך נסיעה בשדרת קוטוזובסקי פרוספקט שבמוסקבה, נחטפו עדי ואביו בידי כנופיית פשע מקומית. למחרת האב שוחרר, והחוטפים דרשו ממנו סכום של 9 מיליון דולר תמורת שחרור בנו. שרון פנה למשטרת מוסקבה, והכופר הופחת לשני מיליון דולר. במהלך החודשים הבאים נמשך המשא ומתן, וב-21 בינואר 2000 קיבל האב את הזרת של בנו כתמריץ נוסף לתשלום. סכום הכופר הופחת שוב ל-80,000 דולר. מאוחר יותר קיבל את הזרת השנייה, בצירוף איום ברור: "בפעם הבאה תקבל את הראש".

תנאי השבי של עדי שרון היו קשים ואכזריים במיוחד. הוא נכלא בבור חשוך מתחת לאדמה, שבו כמעט לא היה אור או אוויר וסבל מאלימות אכזרית מצד החוטפים. האוכל היה מועט מאוד – בעיקר לחם, גבינה ותפוחי אדמה, שניתנו לו רק פעם ביום או ביומיים. במהלך השבי, עדי כמעט ולא זכה להיגיינה בסיסית כמו מקלחת או צחצוח שיניים.

הבור כוסה בשלג כבד, וכשהוא נמס עדי כמעט טבע. המים הגיעו לגובה שהצריך ממנו להיתלות על סולם כדי לא להיחנק. . כשצעק לעזרה, הגיעו החוטפים והוציאו את המים בדליים, אך לאחר מכן החזירו אותו שוב לתוך הבור, שם הותקנה לו מיטת קומתיים מאולתרת. המיטה הייתה קרובה לתקרה, וקצרה מאוד, כך שלא יכל ליישר את רגליו. עקב גובהה והצפיפות בבור היא דרשה טיפוס קשה, מה שמנע מעדי לרדת ממנה. לעיתים גם היו תקופות ארוכות ללא אור, כולל חודש שלם בחשכה מוחלטת. באחת מהפעמים שניסה לרדת מהמיטה בחושך, נפל והתרסק עם פניו על הבלוקים שעל הרצפה, מה שהגביר עוד יותר את החרדה מלרדת ממנה. כתוצאה מכך נשאר עליה רוב הזמן. על המיטה, מים טפטפו ללא הפסק על אצבעות רגליו, מה שהביא לכוויות קור ופגיעה בלתי הפיכה ברגלו. השהות הפכה לעינוי מתמשך, חודשים ללא אור, טפטוף מים על גופו וקור קיצוני הובילו להתדרדרות קשה במצבו הבריאותי והנפשי. הוא כמעט לא אכל, והמצב הפיזי שלו הידרדר עד כדי דימום פנימי בקיבה.

עדי סבל ממצוקה נפשית קשה במהלך השבי. הוא התמודד עם בדידות מוחלטת, ללא גירויים חיצוניים, ונאלץ להפעיל את דמיונו כדי לשמור על שפיות. בנוסף, שרר אצלו חשש מתמיד לחייו ולחייו של אביו, שנאלץ להשאירו לבדו בבור. חרף הפחד והאכזריות שחווה, עדי לא איבד את התקווה, האמין כי אלוהים שומר עליו, והחל בתהליך של חזרה בתשובה, שסייע לו להתמודד עם תנאי השבי.

ב-1 ביוני 2000, כעבור עשרה חודשים, שוחרר לבסוף בפאתי העיר פנזה. כשחולץ הוא היה על סף מוות, החל להקיא דם וללא יכולת ללכת. לאחר עשרה חודשים, הוא חולץ במצב פיזי קשה ביותר, כשהוא על סף מוות בעקבות דימום פנימי וחולשה חמורה. ביום שחרורו עצרה המשטרה הרוסית 16 חשודים, ובראשם האחים ויטייב, שתכננו את החטיפה. החוטפים נידונו לתקופות מאסר ממושכות: רוסלן, חיזיר ושמשאן ויטייב נשלחו למאסר של שמונה עד עשר שנים; גוריאצ'ב נידון לעשר שנים, וסאליא לתשע. לדברי האב יוסי, החוטף שכרת לעדי את האצבעות מצא את מותו בכלא בעימות עם אסירים אחרים. ראש ממשלת ישראל אהוד ברק, הודה לנשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, על מעורבותו, ואמר כי "הפעולות הנחרצות של הכוחות המיוחדים הרוסיים הוכיחו בפני קבוצות טרור מכל הסוגים שממשלה רצינית ואחראית לא תתמסר לאיום באלימות".

קישורים חיצוניים

• "חוטפי הילדות", סרטון באתר יוטיוב, מתוך תוכנית הטלוויזיה רוסיה הקרימינלית.
• הנער הישראלי שנחטף וכרתו את אצבעותיו: "הייתי מתחת לאדמה", סרטון בערוץ "ערוץ 2000", באתר יוטיוב (אורך: 06:12)