חיה זיידנברג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חיה זיידנברג
הודעת לח"י בשבועונו "המעש" על הוצאתה להורג של חיה זיידנברג ו"הודאתה" של זיידנברג באשמה.

חיה זיידנברג (1926 - 1 בפברואר 1948) הייתה צעירה שהוצאה להורג על ידי אנשי הלח"י בראשית מלחמת העצמאות באשמת בגידה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זיידנברג נולדה לראובן לוי ופנינה לבית זיידנברג במשפחה בת חמישה ילדים בתל אביב. זיידנברג החלה לעבוד בדואר במקום אחיה פסח לאחר שזה התגייס לצבא הבריטי. בדואר למדה זיידנברג אנגלית וערבית וגם הכירה את דאוד יסמיני, צעיר ערבי-נוצרי, בן למשפחה אמידה מיפו, שאמו הייתה ממוצא איטלקי.

עם הזמן נוצר בין השניים קשר רומנטי. כאשר הקשר נודע להוריה ניסתה אמה להפריד בין השניים, עברה עם בתה לשדרות דב הוז בחולון ופתחה חנות ירקות ביישוב. חיה עבדה כזבנית בחנות. על פי עדותה של גיסתה, טובה זיידנבג, ניהלה חיה זיידנברג רומן במשך ארבע שנים עם יסמיני. איש הלח"י נחמיה בן תור טען כי הקשר בין השניים נמשך שש שנים, וכך עולה מהודאתה שלה טרם הוצאתה להורג. בתחילת 1948 התקבלה חיה לעבודה כאחות במרכז הרפואי לבריאות הנפש אברבנאל בבת ים.

דאוד (או "דייוויד" בפי זיידנברג) יסמיני, היה ממפקדי ארגון הנג'אדה הערבי, שהיה כוח ערבי לוחם במלחמת העצמאות. הוא נחשד ככל הנראה על ידי שירות הידיעות של "ההגנה" (הש"י) בכך שהוא מנסה לסייע לארגונים הערביים במלחמתם נגד היישוב היהודי. הש"י האזין לשיחות טלפון שבהן ניסה יסמיני להשפיע עליה שתעשה "משהו" לטובת הערבים, אולם מעקב של "ההגנה" אחרי זיידנברג במשך שבועיים לא העלה דבר, פרט לאותן שיחות (שמקורן היה ביפו). אז ככל הנראה, הודלף הדבר לאנשי הלח"י.

על פי המסופר בספרו של יעקב בנאי, "חיילים אלמונים", מאזיני הלח"י קלטו שיחה שהתנהלה בין חיה לבין דאוד, ובה דאוד ניסה לשכנע אותה שתפעל בשבילו כדי להעביר פצצה לתל אביב:

...
דייוויד: אמרתי לך כבר, אתראה איתך בתנאי שתעשי מה שאמרתי.
חיה: מה אתה רוצה?
דייוויד: אני רוצה שתעבירי פצצה לתל אביב. אני אסדר את הכול. עליך רק להניח אותה במקום שאגיד לך.
חיה: אני אחשוב על זה. אני רוצה לראותך.
דייוויד: לא תראי אותי אם לא תסכימי.
חיה: טוב. אמור לי עכשיו, מתי אראה אותך?
דייוויד: אם תעני לי קודם על התנאי שלי, אומר לך.
חיה (לאחר השהייה קצרה): טוב, אעשה מה שאמרת.
דייוויד: המסכימה את?
חיה: כן.
...

ב-1 בפברואר 1948 הגיעו אחדים מאנשי הלח"י לדירתה של זיידנברג בחולון ולקחו אותה לפרדס בהדר רמתיים (היום: הוד השרון), שם המתין לה בית דין שדה ששפט אותה. יעקב בנאי סיפר: "תחילה ניסתה להכחיש הכול, אך כשהוקראה לה השיחה הטלפונית הודתה שיסמיני הוא אהובה. אמנם הבטיחה לו להחדיר את הפצצה, אך לא התכוונה לעשות זאת באמת. ביום ראשון הייתה מודיעה לו על 'חרטתה'".

בנאי מספר כי לאחר שהודתה פרצה בבכי:

היא הודתה שהייתה מוכנה לעשות הכול עבור מאהבה, דאוד, לא עמד בה הכוח להתנגד לו. היא הודתה ששיקרה ושפעמים מספר בילתה אתו ביפו. דאוד שבר אותה, הכניע אותה. היא יודעת שעמדה לעשות מעשה פשע נגד היהודים. אינה ראויה לחיים. לשאלת החוקר למה שיקרה ענתה חיה: שיקרתי כי פחדתי לגלות את האמת. אני פושעת, מסרתי לדאוד ידיעות על עמדות ההגנה בחולון ובת ים ואף ציירתי לו במו ידי את העמדות. הוא דרש ממני ואני נכנעתי לו בכל.

אנשי הלח"י הורו לזיידנברג לכתוב הודאה בכתב ידה:

אני, חיה זיידנברג, הגרה בחולון, שד' דב הוז שכ' עם, מודה בזאת שעמדתי בקשרים עם ערבי בשם דוד יסמינה. הבטחתי לו באחד הימים להכניס פצצה לתל אביב. ערבי זה הוא אהובי במשך 6 שנים רצופות. הייתי מבקרת אצלו לעתים תכופות ביפו, על פי רוב בתל-אביב. לאחרונה קבעתי אתו פגישה ביום א' (1.2.48). 1.2.48, כ"ב בשבט תש"ח, חיה זיידנברג.

באותו ערב פרסם הלח"י כרזה בה נכתב:

בית הדין של לוחמי חירות ישראל דן ביום כ"א בשבט למיתה בירייה את הבוגדת חיה זיידנברג, בת 22, מחולון. היא נאשמת בבגידה במולדת ובעם העברי ובשיתוף פעולה עם הכנופיות הערביות. אשמתה הוכחה. פסק הדין הוצא אל הפועל בו ביום.

לאחר מותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בני משפחתה של זיידנברג למדו על הוצאתה להורג דרך כרוזי הלח"י. הם חיפשו את גופתה ללא הצלחה במשך שלושה שבועות.

ההוצאה להורג עוררה הדים ביישוב העברי. כמעט כל אמצעי התקשורת גינו את המעשה, ומעשים נוספים שביצע הלח"י באותו שבוע, כמו שוד אריגים מחנות בתל אביב, שוד של שתי מכונות כתיבה ואיומים על מפקד משטרת תל אביב שלמה רוזנשטיין שיצא כנגד "המהרסים מבפנים" בהרצאה במועדון העיתונות.

בתגובה, פרסם הלח"י ב-4 בפברואר כרוז נוסף שבו נטען כי "באותו יום א' שנידונה והוצאה להורג הפושעת, היא עמדה להכניס ב-10 בבוקר לתל אביב פצצת מוקש ולשימה במקום שיורו לה שולחיה מיפו". עוד נטען בכרוז כי "ה'הגנה' קיבלה ידיעה זו. שרות ה'הגנה' התרוצץ יומיים כדי למצוא את הבוגדת. אולם מחלקת הידיעות שלה עסוקה כנראה עד היום הזה יותר ב'פורשים' מאשר באויבי העם ובבוגדים. ה'הגנה' לא הצליחה למצוא אותה. אנחנו הצלחנו". לכרוז צורפה ההודאה של זיידנברג בכתב ידה בהאשמות שיוחסו לה.

לפי גרסתה של טובה זיידנברג, גיסתה של חיה, אלמוני הניח פתק בפתח דירת הוריה ובו נרמז מיקום הגופה ואחיה פסח מצא את גופתה בפרדס ב-12 בפברואר. זיידנברג נקברה בבית העלמין נחלת יצחק ב-15 בפברואר, תחת השם "חיה איידל בת ראובן לוי", ליד הגדר הצפונית.

סיפורה של זיידנברג ירד עד מהרה מהכותרות בסערת מלחמת העצמאות. דאוד יסמיני עזב את הארץ לאחר הפרשה.

בשנת 1988 הופק תיעוד קולנועי של הפרשה, בשינויים קלים, בסרט "אש צולבת", שבו גילם השחקן דן תורג'מן את "ג'ורג' חורי" (בן דמותו של דאוד יסמיני) והשחקנית שרון הכהן את דמותה של "מרים זיידמן" (בת דמותה של חיה זיידנברג).

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]