חילוץ האוניה אלכסיה

העלאת אחד המלחים למסוק

"אלכסיה" הייתה אונית משא יוונית אשר בליל שבת סוער, 3 באפריל 1965, נסחפה והתנפצה אל סלעי אנדרומדה בכניסה לנמל יפו.

14 מלחיה חולצו במבצע משולב של חיל הים וחיל האוויר.

הסערה

"אלכסיה", אונית קיטור בת 2000 טון, נחכרה על ידי חברת "מ. דיזנגוף ושות' בע"מ" מידי החברה היוונית ליאודקנקוס.

ביום שישי 2 באפריל 1965 הגיעה "אלכסיה" מגנואה ובשעות אחר הצהרים עגנה מול נמל יפו. בבטן האוניה מטען הכולל 42 מכוניות "פיאט", 800 טון ברזל המיועדים לחברת "מקורות" ועוד 160 טון מטען כללי.

התחזית ניבאה סערה מתקרבת. שתי אוניות אחרות שהגיעו באותו היום אל הנמל התרחקו אל הים הפתוח.

מזג האוויר הלך והתקדר ובאחת אחר חצות פרצה סערה עזה. עוגני האוניה נתקו והיא התרסקה אל הסלעים.

קול הנפץ החריד את באי מועדוני הלילה הסמוכים. שומר הנמל, עזרא ניסים, נדהם לראות אונית משא מטלטלת על הגלים, מתקרבת במהירות ונוחתת על הסלעים תוך שאגת צופרים.

ניסיונות החילוץ

רב החובל קרא לעזרה לנמל חיפה וביקש גוררת שתוריד אותו מהסלעים. אך הסערה לא אפשרה זאת.

באותה שעה התכנס בנמל יפו צוות הצלה: המפקח הימי ליברמן ואנשי הנמל, נמירובסקי, פנחס כהן, יעקב גרינברג וזלמן בן אבי.

מחסני הנמל נפרצו וסירת מנוע הורדה אל המים הסוערים. חלק מצוות ההצלה התקרב עם הסירה לאניה וקרא למלחים לנטוש. רב החובל הודיע: "אנחנו לא נוטשים" ובאיתותי אור ביקש שתבאנה גוררות כדי לחלץ את האוניה מהסלעים.

צוות שחיינים של חיל הים הגיע אך לא יכול היה להיכנס למים.

עם אור ראשון נכנס חיל הים לפעולה. חבל נורה אל תורן האוניה וחובר אל גג מנהלת הנמל. סירת מנוע התקרבה כדי ללוות את המלחים שהיו אמורים לרדת בחבל כמו ב"אומגה". אבל המלחים סירבו לרדת כך. רק אחד מהם הסכים, היה זה רב המלחים. תוך כדי ירידה בחבל התנדנדה האוניה והוא טבל במים ונאסף על ידי הסירה המלווה. עשרות אנשים חיכו לו על החוף עם בקבוק ויסקי.

בינתיים התקבצו אלפי סקרנים על חוף הים. גם הקונסול היווני היה שם ומנהל רשות הנמלים רב-אלוף חיים לסקוב. האנשים גדשו את הסביבה עד כדי כך שהיה צורך להביא ניידות משטרה כדי לשמור על הסדר.

החילוץ מהאוויר

בשעה 9:30 בבוקר הגיע מסוק של חיל האוויר. המסוק חג מעל לאוניה פעם אחר פעם ואז נעלם לקול קריאות האכזבה של הצופים.

קברניט המסוק אליעזר כהן (צ'יטה) ביקש להוריד את החבל שנקשר מהאוניה אל החוף כי חשש להיתקל בו. לאחר שהוסר החבל שב והופיע המסוק והחל מבצע החילוץ.

הרוח נשבה במהירות 25-30 קשר, האוניה היטלטלה מצד לצד, וגלים שטפו את סיפונה מהחרטום ועד לירכתיים.

המכונאי המוטס אריק יהלומי הורד בכבל אל האוניה. הוא תיאר לרב החובל באנגלית איך להירתם אל הכבל וזה הסביר זאת למלחים בשפתם. אריק עזר לכל מלח להירתם. בסבב הראשון הועלו שלושה מלחים אל הגבעה מעל הנמל. קהל אלפים רץ לעבר המסוק. "סכנת נפשות" סיפר אחר כך קברניט המסוק. הסבב הבא הגיע למסגד "חסן בק". גם לשם הגיעו אלפים. עזר ויצמן, מפקד חיל האוויר ובנו, הגיעו למקום ועזרו לכוון את המסוק לנחיתה.

המלחים פונו בחמישה סבבים. אמבולנסים של מגן דוד אדום חיכו בכל סבב והעבירו את המלחים אל נמל יפו, שם קבלו אותם אנשי הנמל ובידיהם בקבוקי ברנדי. רב החובל הועלה אחרון. כאשר נקשר לכבל הוא החזיק בידיו את ספר האוניה. אריק לקח ממנו את הספר כדי שיוכל לעלות בבטחה. בריחוף האחרון כמעט וקרה אסון. הכבל נתפס באחת מסירות ההצלה. אבל, בתמרון אקרובטי הצליח הטייס להשתחרר ולהמשיך בחילוץ.

לבסוף הועלה אריק לאחר שהמתין עוד כחצי שעה באוניה המיטלטלת ובידו ספר האוניה.

במוצאי השבת נערכה מסיבה במועדון לילה ביפו. למועדון הגיעו מפקד חיל האוויר וצוות המסוק. היוונים, שהשאירו את חפציהם על האוניה הגיעו בבגדי עבודה, חלקם ללא נעלים. המלחים חזרו והודו לחיל האוויר ולחיל הים. תזמורת השמיעה שירים יווניים וזמרת יווניה שרה ורקדה עם הניצולים.

אריק יהלומי קבל מכתב הערכה ממפקד חיל האוויר על "יוזמה...התמדה...דיוק פעולה...אופן ביצוע מושלם...וסיכון עצמי".

כל העיתונים היומיים יצאו מגדרם בתיאור החילוץ הדרמטי, חלקם אף השוו אותו לאגדת אנדרומדה.

הסיפור הגיע גם אל מעבר לים. חברת סיקורסקי פרסמה את התמונה ובה המלח על חבל המסוק.

אחרית האוניה

שתי גוררות יוניות נשלחו למחרת, על ידי בעלי האוניה, מנמל פיראוס. לפני שניתן היה לגרור את האוניה היה צורך לפוצץ את הסלעים שעליהם הייתה תקועה. רק לאחר חודשיים נגררה האוניה לחיפה. שם, לאחר בדיקה, אמורה הייתה חברת הביטוח לויד'ס להחליט האם לתקנה או להפכה לגרוטאות.