חיל רגלים קל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

חיל רגלים קל הוא הסוג הקדום ביותר של חיל הרגלים. בעת העתיקה וימי הביניים חימושם היה דל וכלל קשתות וכלי הטלה למיניהם. הם נלחמו בדרך כלל במערך מפוזר, לעומת החי"ר הכבד שנלחם במערכים מוצקים. חיל הרגלים הקל קיים גם בצבאות מודרניים.

בצה"ל, המונח חי"ר קל מתייחס ליחידות חיל רגלים הנושאות ציוד קל (נשק קל אישי, רובי סער, רימוני יד, מקלעים ורובי צלפים), שנועדו בעיקר לפעולות ביטחון שוטף ושמירה על הגבולות. בחי"ר הקל משרתים גדודים מעורבים (גברים ונשים). הדרישות הפיזיות בהם נמוכות יותר וכך גם רמת ההכשרה. לוחמי חי"ר קל אינם מיועדים ללחימה אינטנסיבית (כגון מלחמה כוללת) אלא לפעולות אבטחה וביטחון שוטף. לפי אמיר אבשטיין ומידד אבידר המונח חי"ר קל הוצמד בתחילה ללוחמים ביחידת קרקל כדי לציין שמדובר בלוחמי חי"ר בעלי הכשרה פחותה, אך השימוש במושג הוא שגוי, שכן בעולם המושג light infantry מתייחס באופן כללי לחי"ר מוצנח או רגלי, ללא קשר לרמת ההכשרה.[1]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אמיר אבשטיין ומידד אבידר, "צבא ההגנה - בין זהות לאתוס", בין הקטבים (22–23), אוקטובר 2019, עמ' 155
T-34 76 Westerplatte p d.jpg ערך זה הוא קצרמר בנושא צבא. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.