חיסון נגד מחלת שיתוק ילדים
 | |
| בטיחות | |
|---|---|
| מעמד חוקי | כן |
| דרכי מתן | הזרקה או בליעה |
| מזהים | |
| קוד ACT |
J07BF01, J07BF03, J07BF  |
  | |
קיימים שני סוגי חיסונים המשמשים כדי להילחם במחלת שיתוק ילדים (פוליו) – האחד, נגיף פוליו בלתי פעיל הניתן באמצעות זריקה (IPV – Inactivated poliovirus vaccine) והשני, נגיף פוליו מוחלש אותו יש לבלוע (OPV – Oral polio vaccine). ארגון הבריאות העולמי ממליץ לכל הילדים להתחסן באופן מלא נגד פוליו.
בעבר היה שיתוק הילדים מהמחלות הנפוצות בעולם, והביא למותם של רבים. בעקבות פיתוח החיסון נגד המחלה בראשית שנות ה-50 של המאה ה-20, נעלמה המחלה ממרבית האזורים ברחבי העולם, כאשר מספר המקרים של שיתוק ילדים ירד מ-350,000 לשנה בשנת 1988 ל-33 בשנה בשנת 2018.
חיסון הפוליו הראשון שפותח היה חיסון ה-IPV אשר פותח על ידי יונה סאלק ונכנס לשימוש בשנת 1955. החיסון ה-OPV פותח על ידי אלברט סאבין ונכנס לשימוש בשנת 1961. החיסונים נכללים ברשימת התרופות החיוניות של ארגון הבריאות העולמי אשר מכילה את התרופות הנחשבות כיעילות ביותר והבטיחותיות ביותר עבור מערכת הבריאות.
תופעות לוואי[עריכת קוד מקור | עריכה]
התרכיב המוחלש עלול לעיתים נדירות לגרום אצל המקבל או אנשים בלתי מחוסנים בסביבתו למחלת הפוליו. במקרה כזה, כמו במחלה הרגילה, חלק מהנדבקים עלולים ללקות בשיתוק. סיכון זה נמנע על ידי מתן התרכיב המומת (בזריקה) לפני מתן התרכיב המוחלש.
מין הצד השני, מחקרים שונים מצביעים על יתרונותיו של החיסון ה-OPV במניעת הדבקה ויראלית נוספת מלבד הפוליו. בין היתר הוערכה יעילותו באחת הבדיקות במניעת סיבוכים של שפעת, והוערך שהוא הפחית את התמותה מהמחלה פי 3.8 בממוצע. בנוסף, חיסון ה-OPV נמצא כמסייע גם לטיפול בנגיפי הרפס ובמידה מסוימת גם בשיפור יכולת הגוף בהתמודדות עם תאים סרטניים[1].
חיסון נגד מחלת שיתוק ילדים ברחבי העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1989 הוכנס לתוכנית השגרתית בישראל מתן חיסון מומת לפני החיסון החי המוחלש ומאז לא אירע אף מקרה שיתוק בין מקבלי החיסון, אך נוכח הסיכון האפשרי הוחלט על הוצאתו משגרת החיסונים. ביוני 2005 הוחלט על שינוי במדיניות החיסונים וחיסון OPV הוצא משימוש, בדומה לארצות הברית והוחלט לחסן רק עם הנגיף המומת. חיסון זה ניתן מאז באופן שגרתי בגילאים חודשיים, ארבעה חודשים, חצי שנה ושנה ובהמשך לילדי כתות ב’ בבתי הספר.
בארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בארצות הברית החיסון זה ניתן באופן שגרתי בגילאים חודשיים, ארבעה חודשים, חצי שנה ושנה ולבסוף בין הגילאים 4 ל-6.
בארצות הברית נעשה בעיקר שימוש בחיסון ה-IPV של סאלק וזאת משום שהשמש בחיסון ה-OPV של סאבין הופסק בשנת 2000.
עלות פיתוח החיסון[עריכת קוד מקור | עריכה]
העלות הסיטונאית של החיסון היא כ-25 סנט לכל מנה של חיסון ה-OPV נכון ל-2014. הארגון "Global Alliance for Vaccines and Immunization" (אנ') מספקת את החיסון למדינות מתפתחות תמורת 0.75 אירו (כ-88 סנט) לכל מנה של החיסון. בארצות הברית מנה של חיסון ה-IPV עולה בין 25 ל-50 דולרים.
תפיסות מוטעות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בפקיסטן התגבשה תפיסה מוטעית אשר פופולרית למדיי לפיה החיסון מכיל מרכיבים שנחשבים לפי המוסלמים לחראם ויכולים לגרום לאימפוטנציה ואי פוריות אצל בנים, ועל כן הורים רבים בפקיסטן בוחרים שלא לחסן את ילדיהם.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- חיסון נגד מחלת שיתוק ילדים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Konstantin Chumakov, Christine S. Benn, Peter Aaby, Shyamasundaran Kottilil, Robert Gallo, Can existing live vaccines prevent COVID-19?, science, 12 Jun 2020
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.