חניבעל מאגו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

חניבעל (המכונה חניבעל מאגו, להבדיל מחניבעל ברקה) היה מלך קרתגו, משושלת מאגו. נכדו של חמילקרת הראשון שנהרג בקרב הימרה. כמלך החזיק בתואר חניבעל הראשון, מלך קרתגו. נודע בעיקר בשל מסעות המלחמה שערך בסיציליה.

רקע משפחתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאגו הראשון ייסד בקרתגו את שושלת מאגו. לא ברור מה היה כוחם של מלכי בית מאגו. לרוב נראה כי שלטו בכוח הזרוע, אם כי דיודורוס מרמז על כך ששלטונם התנהל על פי חוקים. הרודוטוס כותב כי חמילקרת הראשון "נבחר למלך על הקרתגים בגלל גבורתו".[1]

במהלך מלחמת יוון פרס, יצא מלך קרתגו חמילקרת הראשון למלחמה על ערי היוונים בסיציליה. כוחותיו התנגשו בכוחות סירקוסאי והימרה, בקרב הימרה. הקרב הסתיים בכישלון קרתגו, וחמילקרת עצמו נהרג. המנהיגים הבאים, חנון הספן וחימילקו הראשון, העדיפו לשמור על הקיים ולהתמקד במסעות תגלית ומסחר. הקרתגים והיוונים בסיציליה נשארו במצב של סטטוס קוו במשך 70 שנה. אז עלה חניבעל, שהיה נכדו של חמילקרת לשלטון.

המסע הראשון לסיציליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 416 לפני הספירה פרץ בסיציליה סכסוך בין הערים היווניות סגסטה וסלינוס. אנשי סגסטה פנו אל קרתגו בבקשת עזרה, והסכימו בתמורה להיכנס לתחום ההשפעה הקרתגי. חניבעל יצא בעצמו לסיציליה בראש כוח מלוב והיספניה, שלפי דיווחי ההיסטוריונים העתיקים הגיע מספרו ל-100,000 חיילים, 1,500 אוניות משא, ו-60 אוניות מלחמה, מספרים מוגזמים לכל הדעות, על אף שככל הנראה אכן היו הקרתגים רבים מהיוונים. שכן היוונים לא יכלו למנוע את נחיתתו והתבצרו בעריהם.[2] מומחים מודרניים מעריכים את גודלו של הכוח הקרתגי ב-30,000 עד 40,000 חיילים.

בשנת 409 לפני הספירה יצא חיל המשלוח הקרתגי לסיציליה, וכבש את סלינוס תוך תשעה ימים. לאחר מכן הטיל חניבעל מצור על הימרה המקום שם נפל סבו. כוחות מסירקוסאי תחת פיקודו של דיוקלס מיהרו לסייע לנצורים, אולם אחרי כמה קרבות קשים נמלטו הסירקוסאים, ואתם נמלטו כמחצית מתושבי העיר דרך הים. חניבעל כבש את הימרה וטבח בשארית תושביה, 3,000 במספר. לאחר שהרס את הימרה, חזר חניבעל לאפריקה ופיזר את צבאו.

המסע השני לסיציליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 407 לפני הספירה, בעקבות הטרדותיו של הרמוקרטס, הוחלט בקרתגו על מסע מלחמה נוסף. ראשית כל ייסד חניבעל את העיר תרמאי על חורבות הימרה. בשנת 406 לפני הספירה חזר חניבעל לסיציליה בראש כוח שהעתיקים אמדו אותו בכ-120,000 איש. מספרים מוגזמים ככל הנראה, כיום מעריכים שמדובר ב-60,000 איש. הקרתגים פנו לעיר העשירה אקראגס, שמאז ומתמיד שמרה על נייטרליות.[3] הקרתגים הציעו לאקרגס להישאר נייטרלית, אולם היא סרבה. דיודורוס מעריך שאקרגס יכלה לגייס אז בין 10,000 ל-20,000 איש. בנוסף על כך הזעיקו אנשי אקרגס מצביא ספרטני בשם דכסיפוס, כוח מסירקוסאי תחת פיקודו של דפנאיוס, וצבא שכירים מקמפניה.

הקרתגים הטילו מצור על אקראגס. כדי לתת למכונות המצור שלו עמדה טובה יותר, הורה חניבעל להרוס קברים שנמצאו מחוץ לעיר. חייליו חששו שהאלים יענישו אותם על חילול הקברים. ואכן חששותיהם התגשמו ומגפה פרצה במחנה הקרתגי. חניבעל היה בין המתים.

אחיינו חימילקו השני, מיהר לתפוס את הפיקוד. הוא הקריב קרבנות אדם כדי להרגיע את חייליו, והמשיך במצור. חוסר האמון ששרר בין המגינים סייע להם. הספרטנים העליבו את הסירקוסאים שעזבו את המערכה. הקמפנים ערקו לצד קרתגו, ובלית ברירה נמלטו אנשי אקראגס לגלה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

משה עמית, תולדות יוון הקלאסית, הוצאת מאגנס, תשס"ב

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הרודוטוס, ספר ז, 166.
  2. ^ "תולדות יוון הקלאסית" מאת משה עמית עמוד 462
  3. ^ "תולדות יוון הקלאסית" מאת משה עמית עמוד 463