חנון הספן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חנון הספן
Карфаген (держава)
לידה המאה ה־5 לפנה״ס
קרתגו, אימפריית קרתגו עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה המאה ה־5 לפנה״ס עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום קרתגי
צאצאים Himilco עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – המאה ה־5 לפני הספירה עריכת הנתון בוויקינתונים
גילויים בולטים חקר את החוף המערבי של אפריקה
אזורים שחקר אפריקה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

חנון או חנו הספןפיניקית: 𐤇𐤍𐤀[1]) היה חוקר קרתגני מהמאה החמישית או השישית לפני הספירה אשר עיקר פרסומו נובע ממסע חקר ימי ראשון מסוגו שערך סביב חופי צפון מערב אפריקה בסביבות 500 לפנה"ס. כתב יומן מסע שבו תיעד את מסעו.

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם חנא הוא שם פיניקי מקוצר נפוץ, שמבטאו, לפי תעתיקים זרים, היה חנֹא, ולעיתים נהגתה בו נ' סופית בדומה לשם "חנון".[1] השם חנו הספן, או חנו הנווט, בא על מנת להבדילו מקרתגנים אחרים מפורסמים בעלי שם דומה. משמעות השם בפיניקית היא רחום (מהשורש ח.נ.נ., כמו בעברית), השמות העבריים חנן וחנה משמשים גם בעברית המודרנית.

מסע החקר סביב מערב אפריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסעו של חנון

בשנת 500 לפנה"ס בקירוב יצא חנון למסעו הימי בראש צי בן כ-60 ספינות על מנת לחקור וליישב את חופיה הצפון מערביים של יבשת אפריקה. הוא הפליג דרך מיצרי גיברלטר, ייסד או הקים מחדש מספר מושבות לאורך חופה הצפון-מערבי של מרוקו והמשיך למרחק רב לאורך חופה המערבי של אפריקה.

הוגאן מציין את ביקורו של חנון במוגדור, בה הפיניקים ייסדו תעשייה של ייצור צבע מחלזונות ימיים שנמצאו במימי האוקיינוס האטלנטי. הפיניקים התמחו בייצור צבע הארגמן ששימש לצביעת בדים מהארגמון קהה-הקוצים, בדים אלה נחשבו ליוקרתיים והיו מוצר סחר מרכזי של הפיניקים במשך מאות שנים. אולם ניצול יתר של הארגמון קהה-הקוצים גרם להיעלמותו מהחופים המזרחיים של הים התיכון מה שדרבן את הפיניקים לצאת למסעות מרוחקים על מנת לחפש מקורות חדשים לייצור הצבע.

ככל הנראה המטרה המרכזית של המסע לא הייתה החיפוש אחר דרכים ליצור הצבע, אלא הייתה קרוב לוודאי מכרות הזהב העשירים שהתקיימו באזור נהר הניז'ר העליון בעומק היבשת. הואיל והפיניקים התקשו להגיע ישירות אל המכרות באופן יבשתי שכלל באותן שנים מסע יבשתי מפרך במדבר הסהרה, הם בחרו להגיע דרך הים לחוף הזהב שבאפריקה המערבית דרך אזור סהרה המערבית של ימינו. בחוף התנהל סחר חליפין בין הפיניקים לשיירות של ילידים שהביאו את הזהב מהמכרות בצורת אבקה או מטילים, והתנהל מיקח וממכר שבסופו המירו הפיניקים מוצרים כגון כדים זולים, תכשיטי זכוכית ובדים צבעוניים במתכת היקרה.

במסעו נתקל חנון בשבטים ילידיים שונים בהם התקבל באופנים שונים.

לקראת סופו של מסע החקר נתקל חנון באי המיושב על ידי ילידים שתוארו על ידו כפראיים במיוחד ובעלי שיער פרוע. ניסיונות שערכו הפיניקים ללכוד מספר גברים מקומיים נכשלו. שלוש נשים לעומת זאת, נלקחו בשבי, אולם הן היו כה פראיות שהפיניקים נאלצו להרגן, ועורותיהן הוסרו מעליהן ונשלחו לקרתגו. הפיניקים כינו את הפראים בשם "גורילה" (gorillae), וכאשר מגלים אירופאים במאה ה-19 נתקלו לראשונה בגורילות, הקופים קיבלו את אותו השם מתוך הנחה שמדובר באותם אנשים פראיים שתוארו על ידי חנון.

ניתוח המסע על ידי חוקרים מודרניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר חוקרים מודרניים התייחסו למסעו של חנו הנווט. ויליאם סמית גורס כי הצי הפיניקי כלל כ-30,000 אנשי צוות ומתיישבים, ושמטרתו המרכזית הייתה ייסוד של מושבות קרתגניות או להקים מחדש ערים פיניקיות שננטשו.

הארדן מציין כי יש קונצנזוס כללי שהמשלחת הגיעה לפחות עד סנגל, וייתכן כי היא הגיעה אף לגמביה. עם זאת הוא מציין כי יש חוסר הסכמה מובהק בין החוקרים לגבי המקום המרוחק ביותר אליו הגיעו מסעו של חנו: סיירה לאון, קמרון או גבון. הארדן מציין את תיאורו של הר קמרון, הר געשי בגובה של 4,040 מ' שתואם את תיאורו של חנו. וורמינגטון לעומתו מעדיף את הר קאקולימה בגובה של 890 מ' כנקודה המרוחקת ביותר אליה הגיעה חנו, משום שהוא גורס כי הר קמרון נמצא בנקודה רחוקה מידי.

אחד המכתשים על הירח נקרא חנו על שמו.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נחום סלושץ. ספר הים - כבוש הימים בהיסטוריה. תל אביב, הוצאת החבל הימי לישראל, תש"ח. פרק 12, עמ' 176–184: "פרשת סבוב חנא השופט"; תרגום לעברית של Periplus, בלווית הערות.
  • צבי הרמן, קרתגו הימית, הוצאת מסדה, תל אביב 1963, עמ' 211–222.
  • Hanno the Carthaginian. Periplus or Cicumnavigation [of Africa]. Greek Text with facing English translation, commentary, notes and facsimile of Codex Palatinus GR. 398 by Al. N. Oikonomides, with extracts from W.H. Schoff, E.A. Bunbury and the complete edition by F. Kluge (1829) as appendix. Chicago, Ares Publishing, 1982. 49 pp.
  • Maurice Euzennat, Le périple d'Hannon, Comptes rendus des séances de l'Académie des Inscriptions et Belles-Lettres 138, 1994, עמ' 559–580 doi: 10.3406/crai.1994.15385

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חנון הספן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפיניקיות, דביר, תש"ב, עמ' 129.