חקיין גלאפגוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןחקיין גלאפגוס
מצב שימור
conservation status: least concernנכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חשש
conservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: עופות
סדרה: ציפורי שיר
תת־סדרה: דמויי־דרור
משפחה: חקייניים
סוג: חקיין
מין: חקיין גלאפגוס
שם מדעי
Mimus parvulus
גולד, 1837
תחום תפוצה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

חקיין גלאפגוס (שם מדעי: Mimus parvulus) היא ציפור שיר גדולה החיה ואנדמית לאיי גלאפגוס ושייכת למשפחת החקייניים החיים ברחבי אמריקה.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חקיין גלאפגוס מגיע לאורך 25–26 ס"מ ומגיע משקל 50 גרם. הוא בעל נוצות אפורות עם מקור שחור וארוך ועיניים בולטות וצהובות עם "מסיכה" שחורה בין העיניים. זנבו חום וארוך יחסית וגם הרגליים ארוכות מעט. החקיין נפוץ רק באיי גלאפגוס לאורך מגוון טווחי בתי גידול ממדבריות קקטוסים ועד חופים געשיים. הוא מקנן בעיקר באזורים של עצי קקטוס. הוא הנפוץ ביותר מבין 4 מיני החקיינים האנדמיים לגלאפגוס. החקיין הוא אוכל-כול הניזון מזרעים, פרחים וחרקים כמו רוב הציפורים אך גם מביצי צבי ים, שליות של אריות ים ואף תוקף עופות ים גדולים ומוצץ את דמם כמו הפרוש הערפדי. הוא גם מפיץ זרעים של פירות פולשים לאיים.

תת-מינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • M. p. barringtoni.
  • M. p. bauri.
  • M. p. hulli.
  • M. p. parvulus.
  • M. p. personatus.
  • M. p. wenmani

מצב שימורו הוא ללא חשש, אבל כמו רוב החיות של גלאפגוס הוא מאוים מהשינויים שהאדם יצר באיים, בין השאר הבאת חתולים וכלבים שעלולים לטרוף גוזלים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חקיין גלאפגוס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חקיין גלאפגוס באתר הרשימה האדומה של IUCN
ערך זה הוא קצרמר בנושא עופות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.