חקיין גלאפגוס
 חקיין גלאפגוס
| |
|---|---|
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | ציפורי שיר |
| תת־סדרה: | דמויי־דרור |
| משפחה: | חקייניים |
| סוג: | חקיין |
| מין: | חקיין גלאפגוס |
| שם מדעי | |
 Mimus parvulusגולד, 1837 | |
| תחום תפוצה | |
| |
| |
חקיין גלאפגוס (שם מדעי: Mimus parvulus) היא ציפור שיר גדולה החיה ואנדמית לאיי גלאפגוס ושייכת למשפחת החקייניים החיים ברחבי אמריקה.
מאפיינים
[עריכת קוד מקור | עריכה]חקיין גלאפגוס מגיע לאורך 25–26 ס"מ ומגיע משקל 50 גרם. הוא בעל נוצות אפורות עם מקור שחור וארוך ועיניים בולטות וצהובות עם "מסיכה" שחורה בין העיניים. זנבו חום וארוך יחסית וגם הרגליים ארוכות מעט. החקיין נפוץ רק באיי גלאפגוס לאורך מגוון טווחי בתי גידול ממדבריות קקטוסים ועד חופים געשיים. הוא מקנן בעיקר באזורים של עצי קקטוס. הוא הנפוץ ביותר מבין 4 מיני החקיינים האנדמיים לגלאפגוס. החקיין הוא אוכל-כול הניזון מזרעים, פרחים וחרקים כמו רוב הציפורים אך גם מביצי צבי ים, שליות של אריות ים ואף תוקף עופות ים גדולים ומוצץ את דמם כמו הפרוש הערפדי. הוא גם מפיץ זרעים של פירות פולשים לאיים.
תת-מינים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- M. p. barringtoni.
- M. p. bauri.
- M. p. hulli.
- M. p. parvulus.
- M. p. personatus.
- M. p. wenmani
מצב שימורו הוא ללא חשש, אבל כמו רוב החיות של גלאפגוס הוא מאוים מהשינויים שהאדם יצר באיים, בין השאר הבאת חתולים וכלבים שעלולים לטרוף גוזלים.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- חקיין גלאפגוס, באתר ITIS (באנגלית)
- חקיין גלאפגוס, באתר NCBI (באנגלית)
- חקיין גלאפגוס, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
- חקיין גלאפגוס, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- חקיין גלאפגוס, באתר GBIF (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ חקיין גלאפגוס באתר הרשימה האדומה של IUCN
