טביעת עין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בהלכה, טביעת עין או טביעוּת עין היא אמצעי ראייתי המבוסס על זיכרון חזותי.

תוכן ההלכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דין ההלכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טביעת עין באה לשימוש כאשר אדם מכיר את חפציו - עינו מזהה את החפץ כחפץ שלו לאחר שהשתמש בו זמן רב והורגל לכל תו שבמראהו, אף על פי שאינו יכול להגדיר בבירור את סימניו. בטביעת עין עצמה ישנם שני סוגים: טביעת עין ברורה, שהאדם יכול להישבע שהחפץ שלו, וטביעת עין שאינה בבירור גמור; נדמה לאדם שקרוב לוודאי החפץ שלו, על פי הרגשה שבאה לו כתוצאה מהרגלו לראות את החפץ בקביעות והמזהה את החפץ כחפץ שלו, אך הוא אינו משוכנע בכך.

נחלקו הראשונים האם צריך שיכירן בידיעה ברורה[1] או שמספיק בטביעת עין שאינה בבירור גמור[2].

מקרים שבהם ההלכה נוהגת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלכה זו נוהגת במספר מקרים:

ההבדל בין טביעת עין לסימנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההבדל בין טביעת עין לסימנים הוא שטביעת עין היא הכרה חושית ואילו סימנים הם הכרה שכלית שהאדם דן בשכלו שמי שיש בו אותם סימנים מובהקים הוא האדם או החפץ שהכירו[7]

טביעת קול[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהלכה,יש גם ראיה באמצעות טביעת קול הנקראת גם טביעת עין בקול או 'טביעות עינא דקלא', אך יש מחלוקת האם מועילה מדין סימנים או מדין טביעת עין:

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ר״ח, כרך בבא מציעא כג:
  2. ^ ים של שלמה, כרך חולין פז, סימן כו
  3. ^ הרב מיכאל ויגודה, השבת אבדה, עמ' 44, בתוך סדרת חוק לישראל, הוצאת משרד המשפטים ומורשת המשפט בישראל, ירושלים תשנ"ב
  4. ^ תלמוד בבלי, כרך בבא מציעא, דף כג:
  5. ^ תלמוד בבלי, כרך יבמות, דף קכ.
  6. ^ תלמוד בבלי, כרך חולין, דף צה:
  7. ^ שו"ת הרא"ם, פרק לח
  8. ^ הרב שמואל מפיורדא, בית שמואל, פרק קמב
  9. ^ הרב חנוך אייגש, מרחשת, כרך ב, פרק ו

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.