טוגון טימור, קיסר סין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
טוגון טימור
ᠲᠤᠭᠬᠣᠣᠨᠲᠥᠮᠥᠷ
Toghon.jpg
לידה 25 במאי 1320
שושלת יואן
פטירה 23 במאי 1370 (בגיל 49)
יינג-צ'אנג, שושלת יואן הצפונית
מדינה שושלת יואןשושלת יואן  שושלת יואן
עיסוק שליט, איש דת
דת בודהיזם
שושלת בוריג'ין
אב חוטוגו חאן עריכת הנתון בוויקינתונים
אם מאילאיטי עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים ביליגטו חאן
Uskhal Khan Tögüs Temür
Xueshan עריכת הנתון בוויקינתונים
כגן האימפריה המונגולית ה־15
קיסר סין
19 ביולי 13331368
(כ־34 שנים)
חאן שושלת יואן הצפונית
136823 במאי 1370
→ הוא בתור קיסר שושלת יואן

טוֹגּוֹן טִימוּרכתב מונגולי: ᠲᠤᠭᠬᠣᠣᠨᠲᠥᠮᠥᠷ) או בשמו הסיני הקיסר חְװֵי-דְזונְגמנדרינית: 惠宗), היה אחרון קיסרי שושלת יואן, בין השנים 13331368 ואחרון שליטיה המונגולים של האימפריה הסינית. טוגון טימור נחשב להיות הכגן (קיסר) האחרון של האימפריה המונגולית. עם עליית שושלת מינג במרד המצנפת האדומה, נסגו המונגולים אל הערבה האסייתית וטימור הקים את שושלת יואן הצפונית בתור שליטה הראשון.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קובלאי חאן, נכדו של ג'ינגיס חאן ומייסד שושלת יואן, שלט בסין בין השנים 1279 ל-1294. הוא עקף בימיו את בנו ויורשו ומינה את נכדו ליורשו.

במות נכדו בשנת 1307 החלה מריבה על ירושת כס המלוכה, מדי שנה עלו וירדו קיסרים והחלה מלחמת אזרחים על ירושת הכתר. טוגון טימור, יליד 1320, ראה בשנות צעירותו מאבקים ותככים ממושכים על הכס. כקיסר ראה תככים בחצר המלוכה ומאבקי כוח בין משפחתו. טימור הפך לקיסר סין בשנת 1333, בגיל 13, אך האיש החזק ביותר בשנים 1333–1340 היה הקנצלר שלו באיאן, שהיה בעל רוב סמכויות השלטון.

קיסר[עריכת קוד מקור | עריכה]

שושלת יואן, עקב מאבקה הפנימי הייתה בהיחלשות ממושכת. מגפת המוות השחור פגעה בהשפעתה וסמכותה של השושלת והביאה למותם של שניים מכל שלושה סינים. המגפה, שנחשבה למעשה שמיים, הביאה לאי ביטחון מצד העם הסיני בנכונות של שושלת יואן המונגולית למנדט השמיים והביאה להתחזקותן של ארגוני מחתרת שתמכו בהשבת ממשל סיני של בני האן כפי שהיה קודם שושלת סונג.

מטרתו של באיאן הייתה להחזיר את שושלת יואן לתהילה המוקדמת שלה על ידי מתיחת קו חד בין מונגולים לסיניים (בני האן) על ידי איסור לימוד השפה הסינית (מנדרינית) וחיוב ללמוד את השפה המונגולית כמו גם איסור נישואי תערובת. הוא גם אסר על סינים להחזיק סוסים וכלי ברזל, וכדי להילחם באופוזיציה הוא אפילו הציע להרוג את כל הסינים הנושאים את חמשת שמות המשפחה הנפוצים ביותר במטרה לדלדל קשות את אוכלוסייתן.

בשנת 1340 הודח באיאן בהפיכה שתוכננה על ידי אחיינו טוגטו, שהפך לקנצלר.

אף על פי שהפך כבר לאדם מבוגר, טוגון טימור לא גילה שום עניין בממשלה ובניהול המדינה, ובילה את רוב זמנו בהתמכרות לפרקטיקות בודהיסטיות לאמיות ולנושאי דת. מול מחסור בהכנסות הורה להדפיס כמויות אדירות של כספי נייר בלא גיבוי מספק, מה שגרם לאינפלציה שבתגובה רק החלישה את השושלת.

הנפילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-50 של המאה ה-14, אסונות טבע בשילוב עם ניהול כושל ברחבי המחוזות הובילו למרידות כלליות ברחבי הארץ, כששודדים, כתות דתיות ומתנגדים אחרים השתוללו, עד אשר הצבא המונגולי לא יחל היה להכיל את אותן המרידות.

בדלתה של נהר היאנגצה, מאבק בין קבוצות המורדים הסתיים בעליית כוחו של ג'וּ יְוֵּאנְגָ'אנְג, מנהיג אחוות המצנפת האדומה. ג'ו כבש והפך את נאנג'ינג לבירתו והפנה את כוחותיו נגד שושלת יואן.

בזמן שזה קרה, המשיך טוגון טימור את חייו הדתיים שלו כאשר נסיכים מונגולים החלו להילחם על השפעה ונלחמו זה בזה בצפון סין לשם שליטה. ג'ו עזב את נאנג'ינג באוגוסט 1368 לכיוון צפון סין בראש צבאו. טוגון טימור נמלט מבירתו חאנאבליק ב-10 בספטמבר, חזרה לערבות מונגוליה, ומת כעבור שנתיים, בשנת 1370. בשנתיים האחרונות לחייו הפך את שארית ממלכתו לשושלת יואן הצפונית, יורשת לאימפריה המונגולית.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]