כגן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

כגן או כקןטורקית עתיקה: kaɣan, במונגולית: хаган) היה תוארו של השליט העליון אצל עמי הערבות של מרכז אסיה והרי הקווקז. משמעותו גם ה"ח'אן של הח'אנים".

התואר מוזכר לראשונה לקראת סוף המאה ה-3 ושימש עבור שליטים בין המאה ה-4 למאה ה-6 בצפון סין. האווארים אימצו אותו ודרכם התפשט לעמים נוספים.

השליט העליון של ממלכת הכוזרים נשא בתואר "כגן", והמשנה שלו נשא בתואר כגן בק. המלכים הוסאליים נקראו "אלטברים" והיו משלמים מס וחייבים חובת נאמנות לכגן. לפי המנהג הכוזרי, כשעמדו לבחור בכגן, קשרו חבל על צווארו והידקו אותו, ואז שאלו אותו כמה זמן הוא רוצה למלוך עליהם. התשובה (המועמד החנוק פלט קולות לא ברורים והסובבים אותו החליטו מה הייתה התשובה) הייתה מחייבת, ואם המלך האריך ימים מעבר למועד שנקבע, הוציאו אותו להורג ביום בו הסתיים פרק הזמן.

לכגן הייתה הסמכות לקבוע חיים ומוות, ואם ציווה על אחד מקציניו ללכת להרוג את עצמו, היה הלה מציית מיד. הכגן התרחק מהבריות ויצא לציבור הרחב פעם ב-4 חודשים. את פני הכגן ראו הכגן בק ושני הבאים אחריו בדרגה, הכגן קנדר וה-Jawshyghr כגן. הכגן בק ראה כל יום את הכגן וישב על כס מלכותי לימינו. לדברי הנוסע אחמד אבן פדלאן היו לכגן 25 נשים, כל אחת מהן בת של אלטבר, ואם האבות לא הסכימו למסור אותן - הכגן לקח אותן בכוח. בנוסף לנשים היו לכגן גם 60 פילגשים, כשכל אחת מהן מצטיינת בתכונות יופי מיוחדות.

על פי אותו מקור מסופר שבמות הכגן בונים עבורו בניין בן עשרים חדרים מכוסים ברקמת משי וזהב ליד נהר רחב ומהיר. בכל חדר חופרים לו קבר ולאחר שקוברים אותו וסותמים את כל הקברים, המלאים והריקים, עורפים את ראשי הקברנים, כדי שאף אחד לא יידע באיזה חדר נקבר ומטים את הנהר שיעבור מעל לקבר וכך אף אחד לא יוכל להגיע לקבר.

כגן כשם משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין היהודים האשכנזים מקובלים שמות המשפחה "כגן", "כגנוביץ'" ודומיהם, ויש סברה שהשמות האלה הם ממוצא כוזרי ומשמעותם "מלך" או "בן מלך", בהתאמה. סברה אחרת גורסת ש"כגן" אינו אלא "כהן", שעבר שינוי בהתאם לדרך הביטוי הסלאבית, המחליפה ה' ב-ג' (בדומה לדוכסות האליץ' שהפכה לגליציה). תומכי הסברה הראשונה מציגים את השם "קוגן" כ"כהן" שעבר החלפת אותיות ואינם מקבלים את הטענה ש"כגן" משמעו "כהן".

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ארתור קסטלר. השבט השלושה-עשר - ההיסטוריה הכוזרית ומורשתה. תורגם מאנגלית לעברית על ידי חיים לוי. ירושלים : מאזניים 1999.
  • Douglas Morton Dunlop. The History of the Jewish Khazars, New York: Schocken Books, 1967.