טיוטה:אאגה, רוזן רוזנבורג

הנסיך אאגה, רוזן רוזנבורג (10 ביוני 1887 - 19 בפברואר 1940) היה נסיך דני וקצין בלגיון הזרים הצרפתי, בנו של ולדמר, נסיך דנמרק ואשתו מארי, נסיכת אורליאן.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנסיך אאגה נולד ב-10 ביוני 1887 בארמון הצהוב, בית עירוני מהמאה ה-18, סמוך למתחם ארמון אמליינבורג בקופנהגן. הוא היה בנם הראשון של ולדמר, נסיך דנמרק ואשתו מארי, נסיכת אורליאן (1865–1909) אביו היה בנם הצעיר של כריסטיאן התשיעי, מלך דנמרק ולואיזה, נסיכת הסן-קאסל, ואמו הייתה בתו הבכורה של הנסיך רובר, דוכס שארטר ופרנסואז, נסיכת אורליאן. הוא הוטבל עם השמות אאגה כריסטיאן אלכסנדר רוברט, .

הנסיך ואחיו גדלו בארמון הצהוב בקופנהגן ובמעון הקיץ של הוריהם ארמון ברנסטורף בג'נטופטה שמצפון לקופנהגן.

רומנטיקה ונישואין[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנסיך אאגה התחיל בפלירטוט נלהב עם מארי, נסיכת בונפארטה, אשתו של בן דודו גאורגיוס, נסיך יוון ודנמרק, שנהנתה גם היא מאינטימיות עם אביו. באף אחד מהמקרים לא נראה שהנסיך גאורגיוס התנגד, או הרגיש מחויב לתת לעניין תשומת לב כלשהי. ב-1909 הצטרף הנסיך אאגה לצבא הדני, וב-1913 עלה לדרגת סגן. במהלך מלחמת העולם הראשונה שירת כמשקיף באיטליה במשך שנה. כשחזר הביתה לדנמרק הוא קודם לקפטן.

ללא רשותו הנדרשת מבחינה חוקית של המלך הדני, אאגה נישא למטילדה קלווי, רוזנת ברגולו (1885 - 1949), בתו של קרלו ג'ורג'יו לורנצו קלווי, הרוזן החמישי די ברגולו ואשתו הברונית אנה גווידובונו קלבצ'יני רורו סן סוורינו בטורינו ב-1 בפברואר 1914. כמה ימים לאחר מכן, הוא ויתר על מקומו בשורה של ירושה לכס המלוכה הדני, ויתר על התואר "נסיך דנמרק" ואת הסגנון של הוד מלכותו (האחרון הוענק רק לו ולאחיו על ידי המלך ב-5 בפברואר 1904). עם אישורו של המלך, הוא קיבל את התואר "הנסיך אאגה, רוזן רוזנבורג" ואת סגנון הוד מעלתו ב-5 בפברואר 1914. אף על פי שהתואר הקומי באצילות הדנית נעשה תורשתי עבור כל צאצאיו הלגיטימיים בקו הגברי עם הדרגה והקדימות (מעל ספירות אחרות) של Lensgreve השימוש בקידומת הנסיך הוגבל לעצמו ולאשתו בלבד. לאאגה ומתילדה היה בן אחד:

ולדמר אלכסנדר גאורג לואיג'י מריה, רוזן רוזנבורג (1915–1995) נשא לאישה את הברונית פלוריה ד'הורט סן-מוריס ב-20 באפריל 1949.

הנסיך אאגה היה בין האנשים שנחשבו מועמדים לתפקיד מלך פינלנד בשנת 1918. בתחילת שנות העשרים הוא הזכיר לגוסטב אידמן, שגריר פינלנד בדנמרק, כי עם ביקורו בקופנהגן בספטמבר 1918, הגנרל הפיני קארל גוסטף אמיל מנרהיים שאל על נכונותו לקבל את הכתר הפיני, אם יוצע לו. לדברי אידמן, הוא היה מוכן לקבל את ההצעה.

לגיון הזרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1922 קיבל הנסיך אישור מהמלך, כנדרש בחוק הדני, לעזוב את הצבא הדני כדי להצטרף ללגיון הזרים הצרפתי. לאחר משא ומתן בין ממשלת דנמרק לממשלת צרפת נכנס הנסיך ללגיון הזרים בדרגת קפטן.

הוא נשלח למרוקו כחלק מהמעורבות הצרפתית במלחמת ריף בתוך שנה משירותו. הוא קיבל את עיטור צלב המלחמה לאחר שנורה ברגלו השמאלית. במהלך 17 שנותיו בלגיון הזר הגיע הנסיך אאגה לדרגת סגן אלוף, וקיבל גם את המסדר הגבוה ביותר בצרפת, לגיון הכבוד.

בשנת 1927 פרסם הנסיך את הספר "הרפתקן מלכותי בלגיון הזרים" באנגלית על זמנו בלגיון הזרים.

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנסיך אאגה מת בטאזה שבמרוקו ב-19 בפברואר 1940, ונקבר במטה לגיון הזרים הצרפתי בסידי בל אבס, אלג'יריה.

לפני שלגיון הזרים עזב את אלג'יריה בשנת 1962, הוחלט כי שרידיהם של שלושה חיילים נבחרים ייקברו ליד המטה החדש של לגיון הזרים באובאגנה שבדרום צרפת. שרידיו של הנסיך אאגה נבחרו כייצוג של הקצינים הזרים בלגיון הזרים. שרידיו נמצאים כיום ליד אלה של ז'רל פול-פרדריק רולט (הידוע כאבי הלגיון) ולגיונר צימרמן בעיירה פוילבייר, צרפת.