מרוקו

ממלכת מרוקו
المملكة المغربية Royaume du Maroc
ⵜⴰⴳⵍⴷⵉⵜ ⵏ ⵍⵎⵖⵔⵉⴱ

דגל סמל
לחצו כדי להקטין חזרה לחצו להגדלה
מוטו לאומי	"אלוהים, המולדת, המלך" ("الله، الوطن، الملك")
המנון לאומי	ההמנון הנכבד המנון
ממשל
משטר	מונרכיה חוקתית
ראש המדינה	מלך מרוקו
מלך מרוקו	מוחמד השישי
ראש הרשות המבצעת	ראש ממשלת מרוקו
ראש ממשלת מרוקו	עזיז אח'נוש
שפה רשמית	ערבית, ברברית
עיר בירה	רבאט 34°02′N 6°51′W
רשות מחוקקת	הפרלמנט המרוקני
רשות שופטת	בית המשפט העליון המרוקני
גאוגרפיה
יבשת	אפריקה
העיר הגדולה ביותר	קזבלנקה (אד-דאר אל-בידא)
שטח יבשתי	446,550 קמ"ר (59 בעולם)
אחוז שטח המים	זניח
אזור זמן	UTC +1
היסטוריה
הקמה
עצמאות מצרפת	2 במרץ 1956
ישות קודמת	סהרה הספרדית (שני שלישים מסהרה המערבית מוחזקים בידי מרוקו דה פקטו) פרובינציית איפני
דמוגרפיה
אוכלוסייה (הערכה 1 באפריל 2026)	38,695,315 נפש (41 בעולם)
צפיפות	86.65 נפש לקמ"ר (127 בעולם)
דת	אסלאם סוני (רשמית)
אוכלוסייה לפי גיל 0 10 20 30 40 50 60 70 80 בגיל 0–14 25.63% בגיל 15–24 16.07% בגיל 25–54 41.19% בגיל 55–64 8.96% בגיל 65 ומעלה 8.14%
כלכלה
תמ"ג (2024)	154.43 מיליארד דולר (60 בעולם)
תמ"ג לנפש	3,991 דולר (146 בעולם)
מדד הפיתוח האנושי (2023)	0.710 (120 בעולם)
מדד ג'יני	39.5 (נכון ל־2013)
מטבע	דירהם מרוקאי, מחולק ל-100 סנתימאת (سنتيمات)‏ (MAD)
בנק מרכזי	הבנק המרכזי של מרוקו
שונות
חגים לאומיים	Revolution of the King and the People Proclamation of Independence of Morocco Throne Day 14 באוגוסט יום הנוער Yennayer המצעד הירוק אחד במאי תחילת שנה חדשה ראש השנה האזרחית עיד אל-פיטר חג הקורבן ראש השנה האסלאמי מוולד א-נבי המסע הלילי של מוחמד
סיומת אינטרנט	ma
קידומת בין־לאומית	212
www.maroc.ma/ar
(למפת מרוקו מוגדלת)   רבאט קזבלנקה אגאדיר טנג'יר מקנס מרקש פאס אוג'דה סלא האוקיינוס האטלנטי הים התיכון אלג'יריה סהרה המערבית מרוקו (למפת מרוקו רגילה)   רבאט קזבלנקה אגאדיר טנג'יר מקנס מרקש פאס אוג'דה סלא האוקיינוס האטלנטי הים התיכון אלג'יריה סהרה המערבית מרוקו

סמל מרוקו במרקש

ממלכת מרוקו (בערבית: المغرب, תעתיק מדויק: אל־מַעְ'רִבּ, או المملكة المغربية, תעתיק מדויק: אַל־מַמְלַכַּה אל־מַעְ'רִבִּיַּה, בליטון: al-Mamlakah al-Maghribiyah; בתמאזיגת מרוקנית : ⵜⴰⴳⵍⴷⵉⵜ ⵏ ⵍⵎⵖⵔⵉⴱ, בליטון: Tageldit n Lmeɣrib; בצרפתית: Royaume du Maroc) היא מונרכיה שגבולותיה נתונים במחלוקת. בדרום היא גובלת במאוריטניה או בסהרה המערבית כיוון שסיפוחה של סהרה המערבית למרוקו נתון במחלוקת. בצפון היא גובלת בים התיכון ובמצר גיברלטר. היא גובלת בצפון גם בשתי מובלעות של ספרד (סאוטה ומלייה) אולם מרוקו טוענת שהן בתוך שטחה. גבולותיה המוסכמים של המונרכיה הם גבולה המערבי באוקיינוס האטלנטי וגבולה המזרחי באלג'יריה.

דת המונרכיה היא האסלאם הסוני והמונרכיה חברה בארגון לשיתוף פעולה אסלאמי. השפות הרשמיות בה הן ערבית ותמאזיגת מרוקנית . המונרכיה חברה בנוסף בליגה הערבית, באיחוד האפריקאי ובאיחוד מדינות הים התיכון. בירת מרוקו היא רבאט והעיר המרכזית והגדולה ביותר בה היא קזבלנקה.

אטימולוגיה

מקורו של השם מָרוֹקוֹ בשמה של העיר "מרקש", בירת מרוקו לשעבר, שפירוש שמה בשפות בֶּרְבֶּרְיוֹת מקומיות הוא "ארץ האלים". פירוש שמה המלא של המונרכיה הוא "ממלכת המערב" או "הממלכה המערבית" (בערבית: المملكة المغربية, בתמאזיגת מרוקנית: ⵜⴰⴳⵍⴷⵉⵜ ⵏ ⵍⵎⵖⵔⵉⴱ). מקור שמה של המונרכיה הוא בכינוי "אל-מע'רב אל-ערבי" (כלומר "המערב הערבי", נכתב לעיתים קרובות בעברית "המגרב") - הכינוי הערבי המקובל של הקצה הצפון-מערבי של יבשת אפריקה.

היסטוריה

ערכים מורחבים – האידריסים, מוראביטון, אל-מוואחידון, המרינים, הווטאסים, הסעדים, העלווים

האזור שבו שוכנת מרוקו יושב כבר בתקופה הפלאוליתית. באזור הרי האטלס הגבוה נמצאו ציורי סלע המתוארכים לתקופה הפלאוליתית העליונה. תושביה המקוריים של מרוקו נקראים "בֶּרְבֶּרִים".

הפיניקים חדרו למרוקו והקימו בה תחנות מסחר. במחצית השנייה של המאה ה-1 לפנה"ס הגיעו הרומאים למרוקו, השתלטו על המלכים הברברים וייסדו פרובינקיה רומית בשם "מאוריטניה טינגיטנה". הברברים המשיכו לחיות בעצמאות באזור ההררי ובאזור המדברי שהיו מחוץ לגבולות הפרובינקיה הרומית. הרומאים שלטו באזור עד שנת 429, כשאז פלשו הוונדלים לצפון-מערב אפריקה. הוונדלים נטמעו באוכלוסייה המקומית ונחלשו, ובשנת 533 נכבשה מרוקו על ידי האימפריה הביזנטית.

הכיבוש הערבי של מרוקו התרחש בשנת 703. בעקבות הכיבוש התאסלמו הברברים. בשל ריחוקה של מרוקו מהמרכזים האימפריאליים של הח'ליפות האסלאמית ששכנו בסוריה ובעיראק, שלטו במרוקו בעיקר שושלות מוסלמיות עצמאיות. בשנת 781 ייסד אידריס הראשון את השושלת המוסלמית הראשונה ששלטה במרוקו, השושלת האידריסית. אידריס הגיע למרוקו לאחר שנמלט מבית עבאס במזרח. העיר פאס נוסדה והפכה למרכז המלוכה של מרוקו. במאה ה-10 מרוקו נכנסה תחת השפעת הפטימים, ששלטו במצרים, וחדלה להתקיים כישות עצמאית.

בשנת 1061 ייסדו הברברים הדרומיים תנועה דתית שהטיפה לשמירת המוסר המוסלמי. אנשיה, שנקראו "מוראביטון", בנו מבצרי מאמינים לוחמים, ויצאו למלחמת קודש (ג'יהאד) בהנהגתו של יוסוף בן תאשפין. בשנת 1069 בנו את העיר מרקש.

באמצע המאה ה-12 עלה כוחם של אל-מוואחידון, ברברים שישבו בהרי האנטי-אטלס. הם כבשו את מרוקו. בראשם עמד עבד אל-מואמין. המווחאדון שלטו במרוקו עד שנת 1269. בתקופת שלטונם כבשו את דרום ספרד. תקופתם התאפיינה ברדיפות קשות נגד יהודים ולא-מוסלמים, אך גם בפריחה תרבותית וכלכלית שבאה לידי ביטוי במתן פטרונות למלומדים רבים ובארכיטקטורה מפוארת. בשנת 1269 כבשה את השלטון שושלת חדשה בשם בנו מרין, אשר שלטה במרוקו עד שנת 1472. תקופת שלטונם מצטיינת בפריחה כלכלית ותרבותית. בשנת 1438 בנו את המלאח הראשון בעיר פאס.

במאה ה-15 עלו לשלטון ה"וואטאסים" - משפחה של וזירים ובירוקרטים בכירים שהצליחה להשתלט על הממלכה. במאה ה-16 משפחה שריפית (שמייחסת את מוצאה לנביא מוחמד) בשם הסעדים עלתה מדרום מרוקו והצליחה לתפוס את השלטון במדינה. אחמד אל-מנסור היה השליט הסעדי המפורסם ביותר, לאחר שהצליח להביס את צבא פורטוגל האימפריאלית בקרב שלושת המלכים וכן להדוף את הפלישה של האימפריה העות'מאנית לשטחיו.

באמצע המאה ה-17 עלתה לשלטון השושלת העלווית, השולטת עד היום במרוקו. מולאי אסמאעיל אבן שריף, המלך השני בשושלת, הפך את העיר מקנס לעיר הבירה של מרוקו בשנת 1682. בשנות שלטונו של מולאי חסן, ששלט בין השנים 1894-1873, גברה השפעת הצרפתים והספרדים במרוקו.

המאה ה-20

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

ב-1904 הוכרה מרוקו כמדינה בתחום ההשפעה של צרפת. מרוקו נעשתה למדינת חסות צרפתית עם חתימת הסכם פס ב-30 במרץ 1912. למרות זאת, חלק מצפון המדינה ("מרוקו הספרדית") נשלט על ידי ספרד. משפחת המלוכה העלווית שלטה בתקופה זו ולאחר קבלת העצמאות מצרפת ב-1956, הסולטאן מוחמד החמישי קיבל את התואר "מלך" ומרוקו נעשתה לממלכה עצמאית. באותו זמן סופחה למרוקו טנג'יר, שהייתה קודם עיר בינלאומית.

ב-1961 לאחר מותו של מוחמד החמישי, עלה לשלטון חסן השני, אשר שמר על זיקתה של מרוקו למערב ובמיוחד לארצות הברית, על אף הצטרפות המדינה לליגה הערבית ב-1958. בשנות ה-70 סיפחה מרוקו את סהרה המערבית, שהייתה תחת שלטון ספרדי החל מוועידת ברלין ב-1884, אך קודם לכן הייתה אזור השפעה מרוקאי. הסיפוח לא הוכר בקהילה הבינלאומית, והביא למתיחות בינה לבין שכנותיה אלג'יריה ומאוריטניה.

המאה ה-21

הפגנה בקזבלנקה

ערך מורחב – ההפגנות במרוקו (2011)

במהלך האביב הערבי. פרצו הפגנות על המצב הכלכלי והחברתי. אושרה חוקה חדשה, שהרחיבה את סמכויות הפרלמנט וראש הממשלה. עם זאת למלך נשארו סמכויות רבות והשפעה על כל מוסדות השלטון. הוא נשאר אחראי על ענייני הביטחון, הדת והצבא.

בשנת 2004 ליד העיר אימזורן התרחשה רעידת אדמה חזקה שגרמה להריגה של מאות מתושבי האזור.

בשנת 2020, אחרי כ-30 שנות הפסקת אש, חודש העימות בין חזית פוליסריו מסהרה המערבית למרוקו.

פוליטיקה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

מרוקו היא מונרכיה חוקתית, ובה פרלמנט הנבחר על ידי העם. מאז שנת 1996 הפרלמנט מחולק לשני בתים. הבית העליון מורכב מ-395 נציגים שרובם נבחרים פעם ב-5 שנים. בבית התחתון חברים כ-270 נציגים. מפלגות אופוזיציה הן חוקיות במרוקו וקיימות. אמנם סמכויות הפרלמנט הן מוגבלות, אבל הורחבו כתוצאה מרפורמות בשנת 1996 ובשנת 2011, כתוצאה מהפגנות.

המלך אחראי לממשלה ולצבא (בין שאר תפקידיו) וממנה את ראש הממשלה (ראש המפלגה הגדולה בפרלמנט) ואת חברי הממשלה. מלך מרוקו הוא מוחמד השישי מאז יולי 1999. ראש הממשלה הנוכחי הוא עזיז אח'נוש.

דו"ח חירות בעולם לשנת 2019 דירג את מרוקו כמדינה "חופשית חלקית".

סהרה המערבית נמצאת בשליטת מרוקו מאז 1979. מרוקו תובעת ריבונות על השטח מאז ויתרה עליו ספרד ב-1975, ומחזיקה בכולו מאז ויתרה מאוריטניה על שליטתה בחלקים ממנו ב-1979. מרוקו התעלמה מהכרזת עצמאות של תושבי הטריטוריה, וכיום נתון עתיד השטח למשאל עם בחסות האו"ם, אלא שאין הסכמה בין הצדדים על הגדרת בעלי זכות הבחירה במשאל.

כוחות מזוינים

המשמר המלכותי המרוקני בארמון דאר אל-מחזן (ער') ברבאט, 1949

ערך מורחב – הכוחות המזוינים של מרוקו

הכוחות המזוינים של מרוקו או כוחות הצבא המלכותי של מרוקו הם הכוחות הצבאיים של ממלכת מרוקו. הם מורכבים מהצבא, הצי, חיל האוויר, הז'נדרמריה המלכותי והמשמר המלכותי.

הכוחות המזוינים של מרוקו גדולים, מאומנים היטב עם ניסיון רב נגד התקוממות, לוחמה במדבר ופעולות אוויר-קרקע. ניסיון נוסף הגיע מהשתתפות בפעולות שמירת השלום.

יחסי חוץ

יחסים עם ישראל

ערך מורחב – יחסי ישראל–מרוקו

השלטון המרוקאי ידוע ביחסו האוהד ליהודים, עוד מלפני קום מדינת ישראל, ועד היום. במשך שנים רבות התקיימו קשרים גלויים וחשאיים בין ישראל לבין מרוקו. המלך חסן השני תמך בפיוס ובפשרה בסכסוך הישראלי-ערבי ותיווך בין הצדדים בהסכם השלום בין ישראל למצרים ובמשא המתן בין ישראל לפלסטינים. בשנת 1995 כוננו יחסים דיפלומטיים מלאים בין המדינות. בשנת 2000, בעקבות אירועי האינתיפאדה השנייה, ניתקה מרוקו את יחסיה עם ישראל, אך ישראלים יכולים להיכנס למרוקו למטרות תיירות ועסקים. בסוף 2020 במסגרת הסכמי אברהם, הודיע נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ על כינון היחסים בין ישראל למרוקו. ב-22 בדצמבר 2020 נחתם ברבאט הסכם בין המשלחת הישראלית לנציגים המרוקנים (הסכם ישראל–מרוקו). ההסכם כלל מסגרת לחידוש היחסים הדיפלומטים; הסכם לשיתוף פעולה בתחום המים, הסכם בריאות, והסכם כלכלי הכולל שיתופי פעולה בתחומי ההשקעות והפיננסים.

כלכלה

דירהם מרוקאי

מינרלים מחניפרה (ער')

כלכלת מרוקו היא אחת מהגדולות ביותר באפריקה. כלכלת המדינה ליברלית למדי.

בשנים 2000–2007 צמחה כלכלת המדינה בקצב של 4%-5% בשנה. האבטלה, העומדת על כ-9.6% (נכון ל-2008) והחוב הלאומי הגדול מהווים נטל כבד על כלכלת המדינה.

מקור ההכנסה העיקרי של כלכלת מרוקו מגיע מתעשיית הפוספטים - מרוקו היא ספקית הפוספטים השלישית בגודלה בעולם אחרי סין וארצות הברית.

מקורות הכנסה נוספים הם תעשיית הרכב במרוקו ומט"ח ממרוקנים שעובדים כעובדים זרים במדינות אחרות.

על פי נתוני 2022, סך כל הייצוא של מרוקו עמד על 46.7 מיליארד דולר (כ-15% פוספטים, וכ-12% מכוניות), וייעדי הייצוא העיקריים הן ספרד (כ-20%), צרפת, הודו ואיטליה. סך הייבוא עומד על 68.9 מיליארד (כ-13% מהם נפט גולמי), ורובו מגיע מספרד (כ-17%), צרפת, ארצות הברית, סין וסעודיה.

סביבת ההשקעות במדינה נוחה מאוד: ההגבלות מעטות, מערכת המס יעילה^{[דרושה הבהרה]}, וישנם תמריצים למשקיעים. אחד היעדים העומדים כיום בפני כלכלת מרוקו הוא השגת צמיחה מתמשכת ויציבה, ועידוד גיוון התעשייה.

את תפקיד הסמכות המוניטרית העליונה במדינה ממלא הבנק המרכזי של מרוקו.

המטבע וההילך החוקי של המדינה הוא דירהם מרוקאי.

חלוקה אדמיניסטרטיבית

מחוזות מרוקו

ערכים מורחבים – מחוזות מרוקו

בשנים 1997–2015 הייתה מרוקו מחולקת ל-16 מחוזות. משנת 2015 מרוקו מחולקת ל-12 מחוזות - מחוז דאח'לה — ואדי א-ד'הב (الداخلة - وادي الذهب) שנמצא בסהרה המערבית, מחוז נוסף שנמצא בעיקר בסהרה המערבית, מחוז אחר שנמצא בעיקר בשטח המוכר בינלאומית של מרוקו, ותשעה מחוזות שנמצאים בתוך השטח המוכר בינלאומית של מרוקו.

גאוגרפיה

מפה טופוגרפית של מרוקו

שליש משטחה של מרוקו הם הרים. רכס הרי האטלס הוא האזור הגבוה ביותר של מרוקו, הוא עובר כעמוד שדרה לאורך כל הארץ, מדרום-מערב לצפון-מזרח. הרי האטלס מתחלקים לרכס האטלס התיכון ולרכס האטלס הרים. הפסגה הגבוהה ביותר היא ג'בל טובקאל (4165 מטר), הנמצאת ברכס הרים. מדרום לרכס הרים משתרע עמק סוס, ומעבר לו - רכס הרי מול האטלס. מצפון לרכס הרים עובר שקע אום א-רביע, ומעבר לו - רכס האטלס התיכון. רכס נוסף, לאורך החוף הים-תיכוני, הוא של הרי הריף. ממערב לשלשלות ההרים הללו משתפלת רמה היורדת עד חוף האוקיינוס האטלנטי. שני הנהרות העיקריים במרוקו הם מולויה הנשפך לים התיכון ואום א-רביע הנשפך לאוקיינוס האטלנטי.

21% משטחה ראוי לעיבוד חקלאי, מתוך זה 20% שטח מיוער, 47% שטחי מרעה ושטחים חקלאיים. 58,012 קמ"ר הם שטחים מושקים.

אקלים

מפת אקלים של מרוקו

ישנם שלושה סוגי אקלים עיקריים בשטח מרוקו - אקלים צחיח למחצה, אקלים ים-תיכוני ואקלים מדברי מסוג אקלים צחיח חם. האקלים של סהרה המערבית הוא אקלים מדברי מסוג אקלים צחיח חם.

מדיניות אקלים

משבר האקלים צפוי לפגוע באופן משמעותי, (בין היתר) בתחומי החקלאות, הדיג, התיירות ומקורות המים במדינה, וישפיע לרעה על האוכלוסייה המתגוררת באזורי החוף. על רקע זה, מרוקו פועלת במספר אופנים כדי להתמודד עם השפעות אלו: מעבר לאנרגיה מתחדשת, ביטול סובסידיות על דלקים מזהמים, פיתוח חקלאות ימית בר-קיימא, שימור אקוויפרים, ועוד. בשנת 2019 מרוקו דורגה במקום השני במדד ה-CCPI שמדרג את המדינות השונות על פי ביצועיהן בהתמודדות אל מול משבר האקלים. מרוקו דורגה אחרי שוודיה ולפני ליטא.

רעידת האדמה בשנת 2023

נזק לדירה במרקש

ערכים מורחבים – רעידת האדמה במרוקו (2023)

ב 8 בספטמבר 2023 בשעה 23:18 שעון מרוקו בלילה שבין יום שישי ליום שבת כ"ג באלול תשפ"ג הורגשה רעש אדמהבקרבת העיר מרקש בעוצמה של 6.9 בסולם ריכטר, לפחות 2,950 בני אדם נהרגו ברעש האדמה רובם מחוץ לעיר מרקש. הרעש הורגש עד פורטוגל ואלג'יריה, ולפחות 2,000 בני אדם נפצעו בדרגות פציעה שונות. בנוסף, נפגעו אתרים היסטוריים בעיר מרקש ובניינים רבים בה. מוקד הרעידה היה כ־71.8 ק"מ דרומית־מערבית לעיר מרקש, בסמוך לעיירה איגיל שבהרי האטלס. לאחר הרעידה בכרבע שעה, הורגשה רעידת משנה נוספת בעוצמה של 4.8 בסולם.

דמוגרפיה

אוכלוסיית מרוקו מונה כ-38.6 מיליון נפש (2026). תוחלת החיים במדינה היא 71.9 לגברים ו-75.4 לנשים. שיעור הפריון הוא 2.3 צאצאים בממוצע לאישה.

הרכב אתני

נשים ערביות מרוקניות מוסלמיות בבגדים מסורתיים

מרוקו היא המדינה הערבית החמישית בגודלה באפריקה, אחרי מצרים, אלג'יריה, לוב וסודאן. הערבים פלשו למרוקו במאה ה-7 ובמאה ה-11 ומאז הפכו לרוב. מרבית תושבי המדינה הם ערבים, ברברים או בנית תערובת של ערבים וברברים.

במרוקו מתגוררים כ-100,000 אזרחים זרים, בעיקר אזרחים של צרפת וספרד וקצת אזרחים של לבנון ועיראק.

שפות

השפה הנפוצה במרוקו היא הערבית, המשמשת בכל אמצעי התקשורת הלאומיים. הערבית המרוקאית היא דיאלקט הנפוץ בעיקר במערב המדינה והיא מעין שילוב של שפות ברבריות והערבית. שפות נוספות במרוקו הן שפות בֶּרְבֶּרְיוֹת - תמאזיגת, תאריפית ותשלחית, המדוברות על ידי האוכלוסייה הבֶּרְבֶּרְית במדינה, המהווה למעלה ממחצית מאוכלוסיית מרוקו. בצפון המדינה ישנם כ-20,000 דוברי ספרדית.

דתות

גברים מוסלמים מתפללים

95% מאוכלוסיית מרוקו הם מוסלמים-סונים. ישנו מיעוט של מוסלמים-שיעים, בעיקר של אזרחים זרים מלבנון ומעיראק.

במרוקו מתגוררים כ-2,500 יהודים, בעיקר בקזבלנקה, וכ-350–400 בהאים, בעיקר באזורים עירוניים.

יהדות מרוקו

ערכים מורחבים – יהדות מרוקו, העלייה ממרוקו

כתובה ממרוקו, 1771, מאוסף הכתובות של הספרייה הלאומית, ישראל.

עדויות אפיגרפיות מלמדות שכבר במאה ה-3 לספירה חיו יהודים במרוקו. על פי מסורות מקומיות, יהודים הגיעו למרוקו כבר לאחר חורבן בית ראשון בשנת 586 לפנה"ס. יהדות מרוקו הייתה קהילה יהודית מהגדולות ביותר והחשובות ביותר בתפוצות, ומרכז ליהדות צפון אפריקה ("המגרב"). בעקבות גירוש ספרד בשנת 1492, הגיעו למרוקו רבים מיהודי ממלכת ספרד, וחוללו תמורה בצביונה של יהדות מרוקו ושל שכנותיה.

נשים וילדה יהודיות בחתונה בפאס, 1930

הגם שיחסית למקומות אחרים יהודי מרוקו ידעו בדרך כלל יחסי שכנות תקינים עם הרוב המוסלמי, מעמדם הנחות נשמר בהקפדה, וככל שהתחזקו במהלך המאה ה-19 הקולות שקראו להחלת שוויון אזרחי במרוקו, עוד לפני עצמאותה, כך הלך והחריפה העוינות כלפי המיעוט היהודי, דבר שבא לידי ביטוי טראגי בעובדה שבין השנים 1860 ל-1880 נרצחו במרוקו כ-200 יהודים. במרוקו הוקם בית הספר הראשון של חברת כי"ח (1863), שביטא את הרוחות החדשות של הליברליזם האירופאי. ב-1888 הוגש לממשלת בריטניה תזכיר לפיו "מחוץ למלאח (הרובע היהודי) על היהודים ללכת יחפים ולהסיר את כיסויי הראש. הם אינם רשאים להשתמש במקל הליכה. זקנים וחולים מורשים להיעזר במקל עשוי מקנה סוף. מוסלמים משתעשעים בזריקת פחם, שברי זכוכית, כלי חרס ישנים וכיוצא בזה, ונהנים לראות יהודים הנפצעים ברגליהם היחפות. ברבעים המוסלמים רשאי היהודי ללכת רק במדרכה שבה לא עובר מוסלמי". עם החלת הפרוטקטוראט הצרפתי על מרוקו ב-1912, נזעקו יהודים שמרנים ליטאים במזרח אירופה, בראשם זאב הלפרין, להציל את יהדות מרוקו, וכך החלה לפעול אותה שנה רשת "אם הבנים" שבוגריה היוו את הבסיס לתופעת הארותדוקסיה הספרדית-ליטאית שלימים התגלגלה בתנועת ש"ס.

בשנת 1948, ערב מלחמת העצמאות חיו בה כ-265,000 יהודים והיא הייתה המיעוט היהודי הגדול בצפון אפריקה. בשנה זו החלו פוגרומים ופגיעות שונות ביהודי מרוקו, בעקבותיהם עזבו כ-67,000 יהודים את מרוקו. מלבד זאת, היהודים במרוקו מקבלים חופש דת כמעט מוחלט. מהקמת מדינת ישראל משנת 1948 ועד לשנת 1967 היגרו למעלה מ-250,000 יהודים מרוקאים למדינת ישראל. רבים נוספים היגרו לצרפת ולצפון אמריקה.

עיור

אזור העסקים הראשי של רבאט

רוב אוכלוסיית מרוקו מתגוררת מערבית לרכס הרי האטלס, אזור המבודד על ידי רכס ההרים ממדבר סהרה.

הערים הגדולות ביותר במרוקו:

1. קזבלנקה - מרכז המסחר והתעשייה במרוקו ובה נמל.
2. רבאט - עיר הבירה בה מרוכזים כל משרדי הממשלה.
3. פאס - העיר החשובה ביותר לעם הערבי ולדת האסלאם במרוקו, המהווה את המרכז הדתי של המדינה.
4. מרקש - אתר תיירותי הנמצא במרכז המדינה, באזור השבטים הברברים.
5. טנג'יר - העיר החמישית בגודלה, בה נמצא נמל המקשר בין מרוקו לספרד.

תרבות

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

המטבח המרוקאי

ערך מורחב – המטבח המרוקאי

חרגול מרוקני שורק (Eugaster spinulosa) ניצוד למאכל (אנטומופגיה)

המטבח המרוקאי משלב השפעות ערביות, ברבריות, מוריות, מזרח תיכוניות, ים תיכוניות, אפריקאיות ויהודיות.

חינוך והשכלה

בפאס שוכנת מדרסת אל-קרוויין שהוקמה במאה ה-9, המוגדרת על ידי אונסק"ו כמוסד ההשכלה הגבוהה העתיק ביותר המתקיים ברציפות עד ימינו. בימי הביניים פעלו בה כמה מגדולי הרוח של התקופה, כגון אבן ח'לדון, אבן ערבי ואחרים. כיום המוסד היא אוניברסיטה רשמית בחסות המדינה.

ספורט

נכון לשנת 2017 צברה מרוקו במשחקים האולימפיים 23 מדליות, מהן 6 מדליות זהב. בין הבולטים בספורטאיה נמנה האצן הישאם אל גרוז', המחזיק בשיאי עולם שונים במרחקים בינוניים. הספורט האהוב ביותר במדינה הוא כדורגל ונבחרת מרוקו הופיעה 6 פעמים במונדיאל וזכתה פעם אחת (1976) בגביע אפריקה לאומות.

נבחרת מרוקו היא הנבחרת הראשונה והיחידה עד כה מהעולם הערבי ומיבשת אפריקה שהעפילה לחצי גמר המונדיאל (2022).

ראו גם

• מגרב
• ערבית מרוקאית
• שפות ברבריות במרוקו

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של מרוקו (באנגלית)
• אתר האינטרנט הרשמי של מרוקו (בספרדית)
• אתר האינטרנט הרשמי של מרוקו (בצרפתית)
• אתר האינטרנט הרשמי של מרוקו (בשפות ברבריות)
• אתר האינטרנט הרשמי של מרוקו (בערבית)

• מרוקו, סרטונים בערוץ היוטיוב
• מרוקו, תקציר ונתונים סטטיסטיים באתר ספר העובדות על מדינות העולם של ה-CIA (באנגלית)
• מרוקו, באתר של צור שיזף
• דודו בן צור‏, מרוקו: שבוע וחצי של שכרון חושים בארץ מדהימה, באתר וואלה, 27 באוקטובר 2011
• יוסף ג'קסון, אלף לילה ולילה: טיול במרוקו הקסומה, באתר ynet, 27 באפריל 2015
• דין אריאל‏, הצבעים של מרוקו: המקום שבו הרי האטלס פוגשים במדבר סהרה, באתר וואלה, 1 בנובמבר 2018
• גלית דיסטל-אטבריאן, סלט מרוקאי, באתר ישראל היום, 18 באפריל 2019
• חן אלמליח, חן אלמליח נסעה לראשונה למרוקו שעליה תמיד חלמה וחוותה סצינה תרבותית רוחשת במלוא עוצמתה, באתר הארץ, 1 באוגוסט 2019
• איתן לשם, גם בלי התייר הישראלי: מרוקו הפכה ליעד התיירות המוביל באפריקה, באתר הארץ, 15 במאי 2025
• "מוֹרוֹקָא", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק ו, עמודים 134–136, באתר היברובוקס
• מרוקו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• הארי גרויאר , צילומי נוף של מרוקו, באתר הארץ, 25 במרץ 2021
• מרוקו, דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

מרוקו- תבניות ניווט