טיוטה:דב פרבר
קפיטן דב (ברנרד) פרבר - 1911–1997
קפיטן דב ברנרד פרבר, גיבור פולין, יהודי בעל עיטורי גבורה גבוהים, לוחם בצבא הפולני במסגרת "הצבא האדום" במלחמת העולם השנייה. בין ראשוני לוחמי החי"ר שפרצו לברלין. משפחתו הראשונה נספתה בשואה. בארץ ישראל הקים את משפחתו השנייה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
דב נולד בעיר נמירוב, פולין, בשנת 1911. בן זקונים למשפחה אמידה. אביו היה קצב וניהל אטליז שהעסיק את כל בני המשפחה. לאחר מות אביו נשא בעול פרנסת משפחתו כנגר, והתחתן עם אשתו חנה, להם נולדה בתם בלה.
חייו, משפחתו ושירותו הצבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפני פרוץ הגרמנים לעיר, הצליח דב לברוח מהעיר מזרחה, אך לא הצליח להבריח גם את חנה ובלה. ב-22 ביולי 1941, במהלך מבצע ברברוסה, נכבשה העיר בידי הגרמנים, ואלו ריכזו את יהודיה כעבור כחודש בגטו מוקף גדר תיל שהוקם בה, בו חויבו בענידת סרט זרוע, בביצוע עבודות כפייה ובתשלום סכומי כופר לגרמנים. לאחר בריחתו מפני הצבא הגרמני, גויס בעל כרחו לצבא הפולני וסופח ל"צבא האדום". במהלך שירותו הצבאי זכה בעיטורי גבורה גבוהים ורבים במיוחד כגון: אות הגבורה דרגה 5 (Virtuti Militari), אות העוז (צלב הברזל), אות המופת, עיטור סטלין על אומץ לב, ועוד כעשרים עיטורי גבורה נוספים. לאחר תום המלחמה נודע לפרבר כי אשתו חנה ובתו בלה נספו בטרבלינקה יחד עם כל שאר בני משפחתו. דב נישא בשנית לניצולת-השואה ברכה שיין, ונולד להם בנם חנינא שמשון פרבר (25.07.1947, שבעתיד שירת בצה"ל בתפקיד סא"ל). משחשו ביחס עוין, החליטו לעזוב את פולין ולעלות ארצה לאחר שמפקדו פנה אליו בדרישה לשנות את שמו היהודי, כי - "לא יאה לקצין בדרגה כל כך גבוהה לשאת שם כזה.. כמו 'פרבר' ". לאחר עלייתם ארצה, רכשו דירה צנועה בתל אביב וחיו מפרנסתו של דב - עבודות נגרות מיוחדות - מעשה ידי אמן. שם נולדה בתו הדסה (חברת קיבוץ אשדות יעקב איחוד). חנינא והדסה, ילדיו, מספרים כי הוא תמיד הקפיד לצאת מביתו בחליפה אלגנטית, חבוש במגבעת ומותאם בעניבה קשורה בדייקנות מפליאה כדי שאם, לפתע, יזדמן מולו מישהו "מן הימים ההם" יידע כי הוא ממשיך לכבד את מעמדו. דב נפטר בשנת 1997 ונקבר בבית העלמין חולון, ליד אשתו ברכה, וזכה להקים משפחה גדולה בארץ ישראל, מבלי לפרסם דבר אודות עברו. רק עיטורי הגבורה והעוז נותרו כעדות שקטה לסיפורו של הלוחם הנועז, היהודי הגאה, דב פרבר - הנגר מתל אביב.
לאחר מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
רק לאחר מותו, גילו ילדיו מסמכים רבים ותעודות המספרות את סיפור גבורתו: "הקצין פרבר ברנרד בן שמשון, משרת בשורות הצבא, השתתף בדרך הקרבות עד ברלין. היה בן הראשונים שהצטרפו לצבא הפולני שהתארגן ברחבי ברית-המועצות במסגרת "הצבא האדום". בקרבות עם הגרמנים, הצטיין ובלט באומץ לב הראוי לציון מיוחד. ובאופיו ההחלטי לשחרר את המולדת. היה ממושמע ונאמין לאידאלים של הדמוקרטיה. לאחר המלחמה קיבל פיקוד על כוח בסדר גודל של גדוד ובו תרם רבות לקידום החיילים, הן מבחינה צבאית והן מבחינה אזרחית. הצטיין בלחימה נגד קבוצות של פורעים, רוצחים ובוזזים שפעלו באזור ביאליסטוק לאחר תום הקרבות בגרמנים. קיבל אותות הצטיינות וגבורה רבים, בהם "גיבור פולין" ו"צלב הכסף". כהוקרה על תרומתו לשחרור המולדת" (בריגדיר גנרל דושינסקי, 20.09.1947. תורגם מפולנית על ידי נורית דרייבנד).
צירוף כל אותותיו ועיטוריו לא היו לאדם נוסף לאורך כל היסטוריית הצבא הפולני, עד היום[דרוש מקור]. בתיכונים רבים בפולין לומדים על מורשתו ומעשיו כחלק משיעורי ההיסטוריה.
סיפורי הגבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]
משום שדב הצניע את עברו הצבאי ולא חלק סיפורים רבים עם חבריו ובני משפחתו. אך ישנם מספר סיפורי גבורה אשר כן תועדו על ידי מסמכים או אנשים שהעידו על הסיפורים לאחר מכן.
חיסול הפלוגה הגרמנית בתחנת הרכבת[עריכת קוד מקור | עריכה]
באחד הקרבות האחרונים בברלין, נתקל הכוח הלוחם שלו בפלוגה של גרמנים שהסתתרה ברכבת התחתית. מפקדו הסביר כי נחוץ מתנדב שימשוך אליו אש ויפרוץ פנימה על מנת לקבל תמונת מצב על מקום המצאם אל הפלוגה האויבת. פרבר התנדב ללא היסוס, פרץ קדימה מול אש תופת, וחיסל לבדו את הכוח הגרמני ברימוני יד. מעשי גבורתו הביעו תעוזה רבה ונעשו בסיכון אישי גבוה, גם בהיותו פצוע, כשסירב להתפנות כדי להמשיך להלחם. בעקבות פגיעה ישירה במפקדיה של העוצבה, בקרב על ברלין, פיקד על העוצבה והפעיל אותה, בהיותו בדרגת סגן בלבד.
מתוך המלצת מפקד הגדוד ה-3 להענקת אות הגבורה הפולני לדב פרבר, על קרבות (13.02.1945)[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקצין פרבר ברנרד (דב) הוא בעל אומץ רב, קור רוח ומחשבה, שולט במצבי לחץ באופן ראוי לציון. תכונות אלה הביאוהו להצטיינות רבה, בקרבות העיר מרקישז פרידלנד (היום מירוסלאבייץ), כשהגדוד היה בהתקפה על העיר. מפקדי הגדוד היו נחושים לכובשה, לאחר שלא היה בידם, עד אותה העת. הגרמנים לחמו והגנו בחירוף נפש על העיר, כדי למנוע את כניסת הרוסים לעיר, ופתחו בהתקפת נגד, בהרכב של כוח רגלים גדול, בגיבוי של 5 טנקים. הגרמנים בהתקפת הנגד הצליחו לגרום למבוכה בקרב הכוחות הרוסיים וגרמו לכוחות הרוסיים לאבידות ולאיבוד פיקוד מרכזי. החיילים הרוסים נפוצו לכל עבר. הקצין פרבר ברנרד (דב), בקור רוח, קרא את מהלכי הקרב ומיד ארגן באופן ראוי להערכה את החיילים הרוסיים ההמומים הנסוגים. באין פיקוד מרכזי תפס פיקוד וארגן את הכוחות לכוח מגן מול התקפת הנגד הגרמנית באופן מאוד מתוחכם. השתלט ומיקם את חיילי הנ"ט של הכוחות הרוסיים. על כוח אחר פקד לבצע ירי רצוף על הטנקים והרגלים הגרמנים, ולכוח נוסף הורה לפתוח באש תופת על הגרמנים מכיוון אחר. במהלך הקרב נפצע, אך סירב להתפנות והמשיך לעמוד בראש הכוח ולהילחם באומץ לב ובהקרבה יוצאים מן הכלל. פגע ב-3 טנקים הגרמניים, שמיד עלו בלהבות ושני הטנקים הנוספים סבבו על עקבותיהם ועזבו את המערכה. העקבות הטנקים הבוערים והאש שניתכה על חיל-הרגלים שלהם במקביל, נגרמו אבידות ובלבול בכוח הגרמני שפתח במנוסה. הכוחות הגרמניים נפוצו לכל עבר, והכוחות הרוסיים המשיכו בכיבוש העיר. הקצין פרבר ברנרד (דב) גילה מיומנות מקצועית גבוהה, אומץ לב ראוי לשבח, דבקות במטרה והיה מופת לקצין אמיץ וממושמע. לכן מומלץ להעניק לו את אות הגבורה הגבוה ביותר Virtuty Military.
משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
נישא לאשתו חנה שיין, להם נולדו חנינא והדסה.
נכדיו: ילדיו של חנינא - רויטל (טלי), שימרית, עדי ואחיקם. ילדיה של הדסה - דן, שי, רון, גיל וגיא.
ניניו: דור - שנקרא על שמו, יובל וליעד (ילדי טלי), שקד, תומר וחן (ילדי שימרית), נועם, עמית, נריה והלל (ילדי אחיקם), זיו (ילדו של דן), יאיר, איתן ומתן (ילדי שי), ליאור ואורי (ילדי גיל), רוני ועומר (ילדי גיא).