אסא כשר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אסא כשר
Asa Kasher.jpg
תאריך לידה 6 ביוני 1940 (בן 77)
זרם פילוסופיה אנליטית
תחומי עניין פילוסופיה של השפה, פילוסופיה של הדת, אתיקה
הושפע מ ליבוביץ, בר הלל
ארצות מגורים ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אסא כשר (נולד ב-6 ביוני 1940 בירושלים) הוא פרופסור אמריטוס לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב העוסק בפרגמטיקה של השפה ובאתיקה מקצועית. ממחברי 'רוח צה"ל'. זוכה פרס ישראל בפילוסופיה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אסא כשר, 2017, בית התפוצות

אסא כשר נולד בישראל לסופר שמעון כשר, בנו של הרב מנחם מנדל כשר, ולצפורה, בתו של הרב יעקב רבינוביץ', רבה של רוגולי, בנו של הרב צבי יהודה רבינוביץ' תאומים. אחיו הוא פרופ' רימון כשר. בצעירותו היה כשר מקורב לסבו הרב מנחם מנדל כשר, ועזר בעריכת כתביו. בשנות ה-70 הוריד את הכיפה כדי לבדל את עצמו מאנשי גוש אמונים[1].

רעייתו, נעמי כשר, היא דוקטור המלמדת פילוסופיה במכללה האקדמית תל אביב-יפו ובאוניברסיטת חיפה, ומתמחה בהגותו של פרופ' ישעיהו ליבוביץ. לאסא ונעמי כשר נולדו שלושה ילדים והם מתגוררים ברמת גן.

בכורם יהורז, שהיה מפקד פלוגה בדרגת רב-סרן בחיל השריון, נהרג בתאונה בעת טיול בסיני ב-5 באוקטובר 1991.יהורז כשר נהרג בעת שהיה בחופשת לימודים, ולא בשירות פעיל, ולכן הוכר כשר כאב שכול רק בעקבות אישורה של ועדת חריגים שדנה בכך, וקבעה שינוי מדיניות כללי בסוגיה זו[2]. כשר הקים את "עמותת יהורז" להנצחת זכר בנו, במסגרתה תרמה משפחתו מועדון סגל וספריות לגדוד שבו שירת בנו, וכן קרן פרסים וקורס על 'מדע, טכנולוגיה ומוסר' בטכניון. לזכרו נבנה פסל, נכתבו שתי יצירות מוזיקליות, יצאו לאור ספרים אחדים, בהם על 'מידות ורגשות' ועל 'אתיקה צבאית', ונערכו הרצאות וקונצרטים.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשר למד מתמטיקה באוניברסיטה העברית במסגרת העתודה האקדמית, ובשנת 1963 סיים תואר שני[3] במתמטיקה, מתמטיקה שימושית, והיסטוריה ופילוסופיה של המדעים.[4] את עבודת הגמר עשה בהנחיית פרופסור מיכאל רבין. את שירותו הצבאי עשה באחת היחידות המסונפות לממר"ם. בשנת 1964 החל לעבוד כמדריך במתמטיקה באוניברסיטת בר-אילן[5]. את עבודת הדוקטורט סיים ב-1971 בהנחייתו של פרופסור יהושע בר-הלל, והיא עסקה בפילוסופיה של השפה. באותה שנה יצא לארה"ב לשנת מחקר והוראה באוניברסיטת טקסס באוסטין כמלגאי פולברייט.

בשנת 1975 מונה לפרופסור חבר באוניברסיטת תל אביב, ובשנת 1979 מונה לפרופסור מן המניין. כשר חיבר כמאה וחמישים פרסומים מדעיים. ייסד את כתב העת "Philosophia" - הרבעון הישראלי לפילוסופיה, והוא עורך אותו למעלה משלושים שנה. הוא מכהן כעורך מדעי הרוח של המהדורה השנייה של "האנציקלופדיה העברית". היה בעל טורים קבועים בעיתונים "מעריב" ו"תל אביב". כיום הוא מופקד על הקתדרה לאתיקה מקצועית ולפילוסופיה של הפרקטיקה, וקודם לכן כיהן כראש הקתדרה לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב. כשר משמש כסגן יו"ר המרכז לאתיקה בירושלים, כחבר מערכת בכתב העת הבינלאומי Journal of Military Ethics

כשר זכה בפרס ישראל לחקר הפילוסופיה הכללית בשנת תש"ס (2000).[6] כשר זכה גם בפרס יצחק שדה לספרות צבאית על ספרו "אתיקה צבאית".

פעילות ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשר היה שותף לחיבור "רוח צה"ל" - הקוד האתי של צבא ההגנה לישראל. הקוד יונק את ערכיו ממורשת ישראל, ערכי המוסר של היהדות, ערכי הדמוקרטיה וכללי המשפט הבינלאומי. בעקבות אירועי האינתיפאדה השנייה חיברה ועדה, ביחד עם כשר, מסמך העוסק בסוגיות מוסריות הייחודיות למצב של עימות מוגבל המתנהל בשטחים מאוכלסים. ביחד עם האלוף עמוס ידלין חיבר כשר מאמר המציג נימוקים מוסריים לסיכולים הממוקדים נגד פעילי טרור[7]. בית המשפט העליון התייחס, בין היתר, למסמך זה בפסק הדין שעסק בחוקיות השימוש באמצעי זה בשטחים.

עיסוקו של כשר באתיקה צבאית משך ביקורת ציבורית. בעקבות כתבה שפורסמה ב-1997 ב"ידיעות אחרונות", בה נטען כי הוא מגן באופן בלתי ביקורתי על ה"ממסד הצבאי" ומציג עצמו כדובר של ההורים השכולים, כשר הגיש תביעת דיבה נגד מי שצוטטו בכתבה כמי שאמרו את הדברים. הנתבעים טענו בבית המשפט שדבריהם המהותיים הוצאו מהקשרם וסולפו על ידי העיתונאי, ולחלופין שאמרו את הדברים במסגרת ויכוח אקדמי לגיטימי. שופטת בית משפט השלום דחתה את התביעה[8]. כשר הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי, ומשך אותו כשהנתבעים הסכימו להתנצל על הדברים שאמרו, ב"ידיעות אחרונות" וב"הארץ"[9]. טענה אחרת היא כי כתיבתו פועלת במסגרת מסורת פילוסופיית השפה הרגילה, המצמצמת את עיסוקה להנהרת מושגים המשמשים בשפה מבלי לבחון את הקשרם הממסדי והחברתי ואת תוקפם המוסרי, ובכך גם היא משוללת תוקף מוסרי[10].

כשר היה חבר בוועדות ציבוריות שונות, והיה יו"ר של אחדות מהן. בשנת 2005 הגישה את המלצותיה ועדה בראשותו הוועדה לגיבוש האתיקה של הפצת מידע על ניירות ערך באמצעות האינטרנט.

בנובמבר 2006 הוזמן כשר להופיע בפני ועדת וינוגרד לחקירת אירועי מלחמת לבנון השנייה, כעד מומחה בנושאי אתיקה צבאית. כשר נשאל על סוגיות מוסריות שונות, כגון הלגיטימציה של היציאה למלחמה בנסיבות הקיימות, חוקיות הירי על מחסני תחמושת המוסתרים בתוך בניינים רבי-קומות, ושאלות שונות הנוגעות למידת הטמעת ערכי צה"ל בצבא.[11]

בתחילת ינואר 2007 הגישה את המלצותיה ועדה בראשותו שמונתה על ידי מועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו לשם בדיקת הופעתה של פרסומת סמויה בתוכניות טלוויזיה.[12].

בין השנים 2008-2012 היה חבר בועדת שמגר שעסקה בקביעת עקרונות לניהול משא ומתן לפדיון שבויים ונעדרים.

ביוני 2014 מחה כשר על מדיניות היד הקפוצה של צה"ל בכל הנוגע לחלוקת אותות לחימה, ובמפגש עם חברי פורום "רצועת הביטחון מלחמה ללא שם" הסכים שיש להעניק אות לחימה לחיילים שלחמו בלבנון מיוני 1982 עד מאי 2000[13].

לאחר פרשת אלאור אזריה גיבה את תגובת פיקוד צה"ל וסבר כי השסע בעם מדומה וגינה את אלה שתקפו את בית הדין הצבאי[14]. בעקבות מתן פסק הדין בערעורו של אזריה אמר כשר שהעונש שנגזר על אזריה נמוך מדי, ומשקף "פגיעה בקוד האתי ובערכים של חיי אדם וטוהר הנשק".[15]

ביוני 2017 פורסם מסמך שחיבר לבקשת שר החינוך נפתלי בנט, המציע אתיקה מחייבת באקדמיה[16]. ההצעה נתקלה בביקורת חריפה. תוך יום מפרסום המסמך, חתמו כאלף מרצים על עצומה בה הם מתחייבים להתעלם מן המסמך, בטענה שאין לשלטון זכות להתערב בהתבטאויות באקדמיה.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • לוגיקה ובלשנות
  • רוח אישעם עובד
  • דרך הרוח
  • ספר קטן על משמעות החייםהוצאת הקיבוץ המאוחד
  • אתיקה צבאית- הוצאת משרד הביטחון
  • יהדות ואלילות – הוצאת משרד הביטחון

בעריכתו:

  • מידות ורגשות – הוצאת עמותת יהורז
  • משמעות החיים – הוצאת הקיבוץ המאוחד ועמותת יהורז
  • ספר ישעיהו ליבוביץ
  • מוסר והשכל
  • פרגמטיקה – שישה כרכים (אנגלית)
  • השפה במוקד (אנגלית)
  • המפנה החומסקיאני לכבוד נועם חומסקי (אנגלית)
  • מבואות לאתיקה א המרכז לאתיקה ירושלים והוצאת מאגנס
  • עיונים באתיקה 1 המרכז לאתיקה ירושלים והוצאת מאגנס

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ורד לוי-ברזילי, 17 שיחות עם אסא כשר, הוצאת כנרת זמורה-ביתן
  • ניב גולדשטיין, ישעיהו ליבוביץ ואסא כשר - על דת, פוליטיקה ומוסר, רסלינג, 2011

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכּתביו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רוביק רוזנטל, פרס ישראל לפרופ' אסא כשר ולפרופ' ירמיהו יובל - המצפן המוסרי של החברה הישראלית, באתר nrg‏, 4 בפברואר 2000
  2. ^ שרה ליבוביץ-דר, הפילוסופיה של העלבון, באתר הארץ
  3. ^ מוסמך למדעי הטבע, חרות, 17 ביוני 1964
  4. ^ אסא כשר - קורות חיים
  5. ^ בבר אילן ילמדו השנה רוסית, מעריב, 24 באוגוסט 1964
  6. ^ בפרס זכה גם סבו, ארבעים שנה קודם לכן.
  7. ^ עמוס הראלבצה"ל מציגים נימוקים מוסריים להתנקשויות, באתר הארץ
  8. ^ שרה ליבוביץ-דר, הפילוסופיה של העלבון, באתר הארץ
  9. ^ "אסא כשר והפרופסורים", מוסף "הארץ", 15/4/2005
  10. ^ ענת מטר, "מה מאפשר את אסא כשר", מטעם - כתב עת לספרות ומחשבה רדיקלית, גיליון 6, יוני 2006
  11. ^ עדותו בפני "ועדת וינוגרד לבדיקת המערכה בלבנון 2006"
  12. ^ המלצות הוועדה
    תמצית המלצות הוועדה
  13. ^ כתבה ממעריב מ-6 ביוני 2014 -אות הניצחון, כפי שהועלה באתר http://www.fresh.co.il/vBulletin/showthread.php?t=587728 פרש.
  14. ^ הרמטכ"ל של כולנו
  15. ^ פרופ' אסא כשר: העונש של אזריה קל מדי, זה מסר גרוע, באתר "כאן", 31 ביולי 2017
  16. ^ כללי התנהגות ראויה בחפיפה בין פעילות פוליטית לפעילות אקדמית, באתר "הארץ", יוני 2017