טיוטה:מיכאל סטריקובסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מיכאל סטריקובסקי
Michał Strykowski
מיכאל סטריקובסקי
portrait
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 1903
קונין, הרפובליקה הפולנית השנייה פוליןפולין
נהרג 19 ביוני 1943 (בגיל 40 בערך)
ורשה, גנרלגוברנמן גרמניה הנאציתגרמניה הנאצית
ידוע בשל ממפקדי מחתרת אצ"י בגטו ורשה

מיכאל סטריקובסקיפולנית: Michał Strykowski‏; 19031943) חבר מרכז הצה"ר, ממקימי ברית החייל, ממנהיגי ארגון הנוער הרוויזיוניסטי מסדה, ממפקדיו הבכירים של הארגון הצבאי היהודי במרד גטו ורשה. נהרג בקרב מול הנאצים.

משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיכאל סטריקובסקי נולד בעיר קונין שבמרכז פולין בשנת 1903 למשפחה מסורתית־מתקדמת. אמו היתה איטה מבית טראומן. אביו שמואל היה סוחר אמיד ומראשי הציונים בעירו. ע"פ עדותו של נתן אחימן - במקור סטריקובסקי, אחיו של מיכאל שעלה ארצה באניית המעפילים והנשק הרוויזיוניסטית אלטלנה, אביו שמואל היה מהמפיצים הראשונים של מניות הקרן הקיימת לישראל בעיירה וממייסדי בית הספר העברי "לתורה ולתעודה". במקרה מסוים הוא השווה בין משה רבנו לבין הרצל בבית הכנסת המקומי וכתגובה נרגם באבנים בידי חברי הקהילה, מתנגדי הציונות. מיכאל היה אמצעי מבין חמישה אחים: צבי 1897, משה 1900, נתן 1906, רחל 1910 או 1912. בשנת 1930, נשא מיכאל לאשה את זלדה לבית מורגנשטרן. לשניים נולדה ילדה - עדה. זלדה ועדה נספו במחנה ההשמדה טרבלינקה.[1]

חינוכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיכאל החל את חוק לימודיו בתלמוד תורה (חיידר), לאחר מכן עבר לבית ספר עממי פולני וסיים בגימנסיה העברית בעירו. מיכאל הוציא תואר דוקטור בוטרינריה באוניברסיטת ורשה.

פעילותו הציונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיכאל סטריקובסקי עסק בהנחלת ערכי הציונות והיהדות לדור הצעיר. הוא נשא הרצאות בנושא ציונות ברוח ציונית־דתית לציבור לצעירי המזרחי־רוויזיוניסטים בוורשה. [2] היה ממקימי ומנהיגי ארגון הנוער הרוויזיוניסטי לתלמידי הגימנסיות הפולניות "מסדה". [3] היה מבכירי הצה"ר בפולין. בשנת 1933 יצא עם בכירי הצה"ר למסע איסוף "שקלים" למען הצה"ר ברחבי פולין. בעיר ראצנו היכו אותם פעילי תנועות פועלי ציון, דרור ישראל (פרייהייט) ופפ"ס על רקע התנגדות פוליטית.[4]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שלום רק, עורך: חיים לזר, המורד הגדול – על מיכאל סטריקובסקי, פרסומי מוזיאון הלוחמים והפרטיזנים, מוזיאון הלוחמים והפרטיזנים - מכון ז'בוטינסקי, אפריל 1973, מס' 19.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עדות עדה אחימן, בתו של נתן אחימן, ארכיון מרכז מורשת מנחם בגין
  2. ^ הצפירה⁩ 27 מרץ 1931⁩
  3. ^ אדם הלפרין, חלקה של בית"ר במרד גטו ורשה, בתוך: האמת על המרד בגטו ורשה, הוצאת שלטון בית"ר, 1946, תל־אביב
  4. ^ חזית העם, 7 ביולי 1933, עמ' 4