מסדה
.JPG) | |
| מדינה |  ישראל
|
| מחוז | הצפון |
| מועצה אזורית | עמק הירדן |
| גובה ממוצע[1] | -191 מטר |
| תאריך ייסוד | 1937 |
| תנועה מיישבת | התנועה הקיבוצית |
| סוג יישוב | קיבוץ |
| נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2023[1] | |
| - אוכלוסייה | 355 תושבים |
| - מתוכם, תושבי ישראל | 346 תושבי ישראל |
(למפת עמק בית שאן רגילה)   מסדה  באדום - מסדה בירוק - מיקום בניין המועצה | |
| מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2021[2] |
6 מתוך 10 |
מַסָּדָה הוא קיבוץ הנמצא בעמק הירדן, דרומית לכנרת, מערבית לאפיק הירמוך ולקיבוץ שער הגולן. הקיבוץ שייך למועצה אזורית עמק הירדן.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקמת היישוב
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקיבוץ הוקם בשנת 1937 על ידי חניכי תנועת הנוער הציונית "גורדוניה" מרומניה, כיישוב חומה ומגדל. ראשוני הקבוצה עלו לארץ והגיעו למושבה חדרה ב-1930. את הכשרתם עשו במקום שנקרא אז "גבעת בוסל", שם הייתה פעילות חקלאית משמעותית בתחילת המאה ה-20. באזור חדרה היו בעבר חוות יהודיות, והמקום היה חלק מהמאמצים להקים יישובים חקלאיים בארץ ישראל. במשך מספר שנים הצטרפו חברים נוספים לקבוצה, אשר הלכה וגדלה בהדרגה. עם העלייה לקרקע, כעבור שבע שנים מיום הקמתה, מנתה הקבוצה כ-80 איש וכ-10 ילדים.[3][4]
הקיבוץ נושא את שמה של הפואמה "מסדה" של יצחק למדן, שאחד מנושאיה הוא האומץ והגבורה במצדה בתקופת המרד הגדול. הקיבוץ הוקם בשיתוף עם גרעין מפולין, והוקם ביום אחד יחד עם הקיבוץ השכן, שער הגולן.
הקיבוצים מסדה ושער הגולן הוקמו בעמק, שבו כבר פעלו חמישה קיבוצים: דגניה א', דגניה ב', בית זרע, אפיקים ואשדות יעקב. הקרקעות שהוקצו לכל הקיבוצים נרכשו מידי הערבים שהתגוררו באזור, בעיקר תושבי הכפר צמח (סמח'). רכישת האדמות התבצעה על ידי ה"קרן קיימת לישראל" (קק"ל).[5]
הקרב במלחמת השחרור
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך מלחמת העצמאות נהרס היישוב בקרבות עמק הירדן,[6] לאחר שחלקו של עמק הירדן (לרבות שער הגולן) נכבש על ידי הצבא הסורי שנעצר בדגניה א'. הקיבוץ שוקם לאחר מלחמת העצמאות.
למחרת הכרזת המדינה, בבוקר שבת, 15 במאי 1948, החלה הרעשה עזה של פגזי תותחים סוריים על קיבוץ מסדה וסביבותיו. במהלך ההתקפה, פגע אחד הפגזים במגדל המים, פגיעה אשר הותירה את הקיבוץ ללא מים לאנשיו ולבעלי החיים.
אירוע זה התרחש כאשר הקיבוץ היה נתון במצב קשה מאוד, ללא תחמושת מספקת, ללא מספר מספיק של לוחמים וללא הגנה נאותה. בנוסף, אמצעי התקשורת המעטים שהיו ברשות הקיבוץ נפגעו, מה שמנע מאנשי הקיבוץ לתקשר עם המפקדה בכנרת או עם השכנים בשער הגולן ובקיבוצים האחרים.[7]
בעקבות ההתקפה, נכנסו הילדים והאמהות מיד למקלט היחיד שהספיק הקיבוץ לבנות. כל יתר הגברים התפזרו בתעלות הקשר וההגנה, תוך שהם משתמשים במעט הנשק שהיה ברשותם. בקרב אנשי הקיבוץ שררה תחושה של הפקרה וחוסר אונים, שנגרמו כתוצאה מהמצב הקשה והמחסור בתחמושת ובהגנה. אסף אגין בספרו "עמק במערכה" מצטט את חברי הקיבוץ באותו זמן: "הופקרנו על-ידי מוסדות הביטחון של הגוש..." עם רדת הלילה, ולנוכח המצב החמור, הוחלט לפנות את כל הילדים והאימהות לאחור, בתחילה פונו למושבה כנרת, ולאחר מספר ימים פונו לחיפה, שם שהו כשנה עד שיקומו של הקיבוץ.[8][7]
בינתיים, הלוחמים המועטים שנשארו בקיבוץ הבינו כי אינם מצליחים להדוף בכוחות עצמם את מתקפת הסורים. הם פנו בקריאות חוזרות ונשנות לעזרה למפקדה בכנרת במשך כל אותו יום ולילה, אך לא קיבלו כל תגובה: לא אספקת נשק ותחמושת ולא תגבור בלוחמים. משכך, בתום ארבעה ימי לחימה קשים ביותר, החליטו הלוחמים לפנות את עצמם לאחור.[8]
בהחלטה זו, הם בחרו לנוע יחד עם אנשי שער הגולן לבית זרע ולאפיקים.[9] המחשבה שהניעה את הלוחמים הייתה כי עדיף להם להציל את עצמם בשלב זה, ולאחר מכן לשוב ולשקם את הקיבוץ, מאשר ליפול על חרבם ולהשאיר את הקיבוץ והקהילה הרוסים לחלוטין. באותם מספר ימים, כשהקיבוץ פונה, נכנסו כפריים סורים לקיבוץ, שרפו ובזזו, הרסו, ניתצו ושברו ולא השאירו בית אחד עומד על תילו.[8][7]
פינוי שני הקיבוצים מסדה ושער הגולן מכל הלוחמים השפיע בצורה קשה מאוד על שאר יישובי העמק, היה חשש שהם יהיו הבאים בתור, ואולם עד לסוף אותו שבוע חזרו החברים עם תגבורת שלבסוף ניתנה להם וכבשו בחזרה את הקיבוץ.[7]
למרות הפינוי המוצדק של אנשי הקיבוץ וההשתלטות החוזרת על האזור לאחר מספר ימים, חברי שני הקיבוצים חוו במשך עשרות שנים תחושות קשות בשל הנטישה. המקרה הוצג במשך שנים ארוכות כדוגמה להתנהגות פסולה, והשאיר פצע עמוק בלב החברים.
תחושת הנטישה הטילה על הקיבוץ כתם שליווה אותם שנים רבות, ויש המצביעים על כך שהכתם הזה נותר עד היום. כתוצאה מכך, חברי הקיבוץ חשו תחושות של בושה עמוקה, שתיקה רועמת ומתמשכת, אשר השפיעה גם על הקשרים בין שני הקיבוצים.[10]
בשנת 2017 הופק סרט עלילתי שנקרא "גבורות" על המלחמה בשני הקיבוצים ועל הפינוי.[11] יוצר הסרט הוא יואב ארזי, חבר שער הגולן. כאן 11 - תאגיד השידור הישראלי (2017-04-02), חדשות השבת - אנשי שער הגולן טוענים: לא ברחנו מהקיבוץ בזמן מלחמת העצמאות, נבדק ב-2025-01-30
נס הקוממיות הוא אות הוקרה, שהוענק על ידי צה"ל במסדר צבאי ל-91 יישובים שנלחמו במלחמת העצמאות. האירוע התקיים באצטדיון רמת-גן במסגרת אירועי יום העצמאות השביעי למדינת ישראל בשנת 1955.
בתחילה היה ויכוח אם מסדה ושער הגולן אכן ראויים לקבל את האות, מאחר שהקיבוצים פונו על ידי יושביהם עם פלישת הסורים ב-15 במאי, לאחר שלושה ימים של קרבות קשים. אך בעקבות תחקיר צבאי (דו"ח שאלתיאל[12]) שנעשה מיד בתום המלחמה, שקבע שאין זו אשמת חברי הקיבוצים, אלא הצבא בלבד, גם מסדה ושער-הגולן קיבלו את הנס.[13]
מלחמת ששת הימים ותקופת ההמתנה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מלחמת ששת הימים אשר התרחשה ב-5–11 ביוני 1967 הגיעה בסופה של תקופה מתוחה מאוד ברחבי המדינה, תקופה שנמשכה כשלושה שבועות, החל מ-14 במאי 1967.[14]
בתקופה זו, שנקראה תקופת ההמתנה, התבקשו אזרחי ישראל להכין את עצמם, הן על-יד הרשויות והן מתוך יוזמה עצמאית על-ידי חפירת שוחות ותעלות ברחובות ובאזורים ציבוריים וזאת כאמצעי הכנה למלחמה הקרבה. מדובר בפעולה שהעידה על תחושת החירום והדאגה מפני התקפה אפשרית מצד מדינות ערב.
גם בקיבוץ נחפרו תעלות וגויסו החברים לשמירה יום יום ולילה לילה, כחלק מהמאמצים להבטחת הביטחון והסדר בקהילה.[15]
מלחמת ההתשה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מלחמת ההתשה באזור עמק הירדן החלה לאחר מלחמת ששת הימים ונמשכה כשלוש שנים.[16] במהלך מלחמת ההתשה בבקעת הירדן סבל הקיבוץ ממיקושים, ירי והפגזות.[17][18][19][20] למרות זאת, שגרת החיים בקיבוץ נמשכה כסדרה.[21] במקביל לבנייה של מקלטים ליד בתי הילדים, הילדים המשיכו לישון בלינה משותפת, ונפרדו כל לילה מהוריהם לפני שהלכו לישון במקלטים.
החקלאים, למרות הסכנות הרבות שציפו להם בשדות שהיו קרובים מאוד לגבול, המשיכו לצאת לעבודתם. השגרה הזו, שהייתה מלאה באומץ ובנחישות, שיקפה את רוח הקיבוץ ואת המחויבות להמשיך בחיי השגרה גם נוכח הקשיים והאתגרים.[22][19][23]
שני אירועים בולטים במיוחד התרחשו באותה תקופה. הראשון התרחש בסוף מרץ 1968 בו נהרגו שלושה מחברי הקיבוץ וחבר גרעין מחיפה בעלותם על מוקש עם עגלת הטרקטור כאשר חזרו ממטעי הבננות לקיבוץ.[24][25][26] לאות הזדהות וסולידריות הגיעו עוד באותו ערב לביקור ראש הממשלה לוי אשכול, אלוף פיקוד צפון דוד אלעזר וקצינים בכירים נוספים.[27] האירוע השני התרחש בתחילת ינואר 1970 ונקרא עד היום "הנס במסדה", בו אם צעירה ובתה התינוקת בת החודש ניצלו בנס מנפילת קטיושה בחדר בו שהו, כאשר עזבו את החדר שניות קודם לכן.[28] גם לאחר אירוע זה הגיעו ראשי המדינה והצבא, בראשם גולדה מאיר ראש הממשלה, הרמטכ"ל חיים בר-לב ואלוף פיקוד צפון מוטה גור.
שנות ה-50 - 80
[עריכת קוד מקור | עריכה]שנות החמישים התאפיינו בעיקר בשיקום הקיבוץ לאחר ההרס במלחמת השחרור. נבנו שכונות חדשות, אוכלוסיית הקיבוץ גדלה, הגיעו קבוצות עולים צעירים ונפתח אולפן בקיבוץ, כמו גם קבוצות נוער שנקראו "חברת נוער",[29] היו אלו בני נוער ממשפחות דלות אמצעים שהגיעו מכל רחבי הארץ, והקיבוץ יכול היה לתת להם מענה מבחינה חברתית ומבחינה לימודית.[30]
באמצע העשור החלו להנשא בני הדור השני הראשונים, ילדי המייסדים של המשק.[31][32]
שנות השישים התאפיינו בעיקר בהתבססות הקיבוץ כלכלית וחברתית. בתחילת העשור החל הדור הבא, הדור השלישי, הנכדים של מייסדי הקיבוץ להגיע לעולם. בשנת 1962 נחגג ברוב עם אירוע חצי יובל, 25 שנה, לעליית הקיבוץ על הקרקע.[33] הושלם חדר אוכל חדש וגדול,[34] שיוכל להכיל את כל החברים, אורחיהם וה"זמניים" – גרעיני נח"ל, מתנדבים וכו', בכל החגים, החתונות והאירועים השונים. כן נבנתה בריכת שחיה לתפארת שתוכל להפיג את חום הקיץ הכבד, והפכה גם היא למקום מפגש למשפחות וצעירים. בתחילת עשור זה הגיעו לקיבוץ גרעיני נח"ל שעזרו מאוד בענפי החקלאות למיניהם, מענף הבננות המוביל, דרך ענפי הדיג, הכרם, הפרדס, המטעים ועד ענפי הרפת והלול. לא נפקד מקומם גם בבתי הילדים, חדר אוכל והמטבח.
לקראת סוף העשור, לאחר מלחמת ששת הימים, הגיעו לעזרה גם המתנדבים,[35] מה שתרם להיכרות עם צעירים מכל רחבי העולם ולאווירה יותר קוסמופוליטית.[36]
בסוף שנות השישים תחילת שנות השבעים, בעקבות מלחמת ההתשה, הוחלט להוסיף חדרי ביטחון לכל בית בקיבוץ, החלטה זו התקבלה על מנת לספק מענה מיידי להפגזות הרבות, בדומה לחדרי הממ"ד המוכרים כיום. כתוצאה מכך, נוסף חדר לכל בית והחברים בקיבוץ החלו לקחת את ילדיהם לישון בביתם הפרטי. עד אז, הייתה נהוגה לינה משותפת, אשר נבעה בין היתר מחוסר מקום בדירות שהיו מאוד קטנות, בדרך כלל חדר וחצי עד שני חדרים. המעבר מלינה משותפת[37] ללינה משפחתית נעשה בהדרגה בהתאם לקצב הוספת חדרי הביטחון.[38] עד תום בנית חדרי הביטחון עברו כל ילדי הקיבוץ ללינה משפחתית, מהלך זה נמשך כ-5 שנים והסתיים ב-1974.[39]
בשנות השבעים, הקיבוץ המשיך לגדול, נוספו הרבה משפחות צעירות ונולדו ילדים לרוב, הקהילה התחזקה וממשיכה להתחזק, בקיבוץ נערכים אירועי תרבות וחגים מאוד עשירים,[40] גולת הכותרת הייתה החתונות שהפכו לשם דבר.[41]
לקראת אמצע העשור, בעקבות התבגרותם של המייסדים, הוחלט להביא מפעל לקיבוץ, מפעל בו יוכלו להמשיך עדיין לעבוד, אך לא ידרוש מהם יותר מדי מאמץ. לאחר בדיקות הוחלט לבסוף לקנות את מפעל המתכת "סינוס",[42] שייצר שסתומים למנועים של מכוניות.[43] העבודה ליד המכונות לא הייתה יותר מדי מאומצת ואכן התאימה לגיל המבוגר.
בתחילת שנות השמונים עדיין נמשכה אותה מגמה של חברתיות וקהילתיות, אך לקראת אמצע העשור החלו לבעבע מתחת לפני השטח הבעיות הכלכליות הקשות.
המשבר הכלכלי-חברתי בקיבוץ והיציאה ממנו
[עריכת קוד מקור | עריכה]תחילת המשבר
[עריכת קוד מקור | עריכה]באמצע שנות השמונים, נקלע הקיבוץ למשבר כלכלי קשה מאוד. המשבר נגרם הן כתוצאה ממשבר הקיבוצים הכללי והן עקב ניהול כושל.[44] כתוצאה מכך החלו מאבקים בין אישיים קשים מאוד בין חברי הקיבוץ, שהובילו גם למשבר חברתי חריף ולעזיבה גדולה של הרבה מאוד משפחות, מהן מרכזיות בשדרת הניהול. כל זאת הוביל לקריסה כלכלית וניהולית עם חובות כבדים לבנקים ולנושים נוספים, עד כדי מחסור במזומנים לדברים בסיסיים ביותר, מזון, חשמל וכדומה.[45] כאן נרתמו לעזרה התנועה הקיבוצית, ארגון הקניות "משקי עמק הירדן" ורשם האגודות השיתופיות אשר תיקן תקנה מיוחדת לקיבוץ הנקראת "תקנת מסדה".[46] לתקופה קצרה מונה לקיבוץ "ועד מנהל" שברובו מנהלים מבחוץ, וזאת על-מנת לייצב את המערכת ולהכשיר בינתיים חברים מתוך הקיבוץ.
היציאה מהמשבר
[עריכת קוד מקור | עריכה]שינוי והפרטה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך שנות התשעים נכנס הקיבוץ לתהליך שינוי שמטרתו הייתה ייצוב המערכת על ידי הפרטה, בהתחלה חלקית ולבסוף מלאה. התגבשה ההבנה שרק על-ידי מתן אחריות לחבר על פרנסתו, והסדרת היחסים בין המגזר היצרני לקהילה יוכל הקיבוץ להתאושש. תהליכי ההבראה והשינוי היו כה משמעותיים, עד כי הקיבוץ נכלל ברשימה של מדגם מייצג של עשרה קיבוצים שהצליחו לשפר בצורה משמעותית את מצבם הכלכלי והחברתי בתוך פרק זמן של חמש עד עשר שנים. את המחקר ערך צוות מתוך התנועה הקיבוצית.[47] המחקר ניסה למצוא את המאפיינים המשותפים לכל עשרת הקיבוצים הללו שהביאו אותם להצלחה, בהיפוך המגמה ומעבר ממשבר עמוק לעמדה נוחה ליציאה ממנו, עמדה אותה ידע לנצל קיבוץ מסדה והוא נמצא כיום (2025) בתהליכי צמיחה ופריחה קהילתית.
צמיחה דמוגרפית[48]
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך שנות האלפיים התגבשה ההבנה שכדי שהקיבוץ יוכל להמשיך להתקיים יש להביא משפחות חדשות עם פוטנציאל לצמיחה. באותה תקופה התרחשו גם תהליך שיוך דירות[49] ושיוך פירות נכסים לחברי הקיבוץ. וכך, לאחר שנים של עבודה על ייצוב כלכלי וחברתי, שינוי באורחות החיים,[50] ושיוך דירות ופירות נכסים,[51] הקיבוץ היה מוכן להסתכל קדימה ולהתחיל בקליטה של משפחות חדשות.[52] מהלך זה הוביל להחלטה להקים שכונה חדשה, אשר תהיה מיועדת הן לחברים חדשים והן לחברים ותיקים. המשפחות החדשות רוכשות את ביתן בקיבוץ, בין אם בקיבוץ "הישן" ובין אם בשכונה החדשה, ובמקביל מתקבלות לחברות בקיבוץ. שטח השכונה החדשה נקבע להיות במקום אזור המחסנים, ששימשו בעבר הרחוק כבתים הראשונים. אלה נעזבו בשנים האחרונות, לאחר שלא היה בהם צורך עוד. בנוסף בשטח זה הייתה גם בריכת השחיה הידועה שמזה כ-25 שנה לא הייתה בשימוש, וכן היו במקום צריפים שוודיים שונים שבעבר גרו בהם חברי גרעין ומתנדבים ומזה עשרות שנים עמדו ריקים.[53] למעשה בשטח זה גם הוקמו לראשונה החומה והמגדל ב-1937. במקביל נקלטו חברים חדשים גם לקיבוץ "הישן", אשר רכשו דירות ישנות ושיפצו אותן. משנת 2017 הקיבוץ קלט למעלה מ-60 חברים חדשים וממשיך לקלוט.[54][55]
הקמת הארכיון
[עריכת קוד מקור | עריכה]בסוף שנות השבעים, לקראת חג ה-40 לקיבוץ, עלתה ההבנה שיש צורך בארכיון לקיבוץ.[56] את המשימה לקחו על עצמם שני חברים מקבוצת המייסדים, שהיו אומנם כבר בגיל פנסיה אך עדיין פעילים והם אלו שהקימו את הארכיון. הם אספו מסמכים, תעודות, רשומות ועוד מאז ראשית הקיבוץ ותייקו וקטלגו הכל באופן ידני. רק לאחר שפרשו מקץ 25 שנה, החל הארכיון להיכנס לעידן המחשוב ולעבור דיגיטציה.[57]
כיום, הארכיון הוא מוסד המוקדש לשימור ותיעוד המורשת הכתובה והמצולמת של הקיבוץ, והוקם במטרה לשמור על הזיכרון ההיסטורי של הקיבוץ מאז שנות ה-30 ועד היום. בנוסף, הארכיון פועל לאיסוף ותיעוד חומרי היסטוריה חדשים, במטרה לתעד את ההווה שיהפוך בעתיד לעבר. גישה זו מאפשרת לשמר את התרבות וההיסטוריה של הקיבוץ בצורה מעמיקה ומקיפה, ולוודא שהאירועים והחוויות של היום לא יישכחו. בכך, תורם הארכיון לשימור הזיכרון קולקטיבי של הקיבוץ והקהילה, ומסייע לחוקרים ולבעלי עניין להבין את ההתפתחות ההיסטורית של המקום.[56]
בית ארלוזורוב
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקשר בין מסדה לחיים ארלוזורוב נוצר לאחר הירצחו של ארלוזורוב בשנת 1934. בעקבות האירוע, התקבלה החלטה במוסדות המיישבים (המחלקה להתיישבות של הסוכנות היהודית, המרכז החקלאי של הסתדרות העובדים, הקרן הקיימת לישראל והתנועות השונות) על בסיס חזונו של ארלוזורוב, אשר קבע כי הגבול של המדינה שתקום, יקבע על ידי היישובים שיקומו באותו שטח. בהתאם לכך, השטח שנקנה מעבר הירדן מזרחה, שבו יושבים מסדה ושער הגולן, נועד לקבוע את הגבול המזרחי של המדינה.[58] לאורך כל השנים התלבטו ראשי הקיבוץ כיצד להנציח את זכרו. בעקבות חגיגות ה-25 שנה לקיבוץ, ב-1962, בלט מאוד הצורך בבית תרבות גדול אשר יכול להכיל עד מאות אנשים. וכך, בעזרתו של אברהם הרצפלד נפתחו הדלתות אל מוסדות וגורמים אשר היה ביכולתם לסייע להוציא את התוכנית מהכוח אל הפועל. הבנייה נמשכה כ-4 שנים. ב-23 בנובמבר 1968, נחנך בית התרבות "בית ארלוזורוב",[34] במסגרת אירועים שנערכו במלאת 35 להרצחו של חיים ארלוזורוב.[59] הבניין היה גדול ומפואר ושימש להקרנת סרטים ולפעילויות תרבותיות רבות.[60] בפינת חדר הכניסה, הלובי, שהיה גדול אף הוא, הוקם מוזיאון קטן לזכרו של ארלוזורוב. הוקצה חדר שבו היו הרהיטים של חדר העבודה של ארלוזורוב, וגם קטעי עיתונות שקשורים אליו, תעודות, תמונות ואף חפצים אישיים. בסך הכול הותקנו באולם 540 מושבים, אשר הכיל בנוסף קומת יציע שבמרכזה נקבע חדר המקרין. בשנות ה-90 של המאה ה-20 הופסקה פעולתו.[61][34]
גלריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]-
בתים טוריים בקיבוץ - 1984 -
"בית ארלוזורוב" - אולם ההתכנסות של הקיבוץ -
חדר האוכל (אינו פעיל) -
הקמת חומת המגן (מרחוק עין הקורא) -
הקמת צריפים -
מסדה על תלה -
צילום אויר של מסדה, 1939 -
קיבוץ מסדה - חופרים תעלות 1967 -
קיבוץ מסדה - מנוחת השומרים, מאי 1967 -
קיבוץ מסדה - הרמטכל בר-לב ואלוף פיקוד צפון מרדכי (מוטה) גור במקלט התינוקות - 1970 -
קיבוץ מסדה - חדר האוכל - ערה"ש תשכ"ט - ספטמבר 1968 -
קיבוץ מסדה - בנית בית ארלוזורוב - 1966 -
קיבוץ מסדה - חופרים תעלות מגן וקשר ברחבי הקיבוץ - מאי 1967
-JNF009776.jpeg)
_%D7%92%D7%95%D7%A8_%D7%91%D7%9E%D7%A7%D7%9C%D7%98_%D7%94%D7%AA%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%A7%D7%95%D7%AA_-_1970.jpg)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אתר קיבוץ מסדה
- אתר ארכיון קיבוץ מסדה
- מסדה באתר הרשות לפיתוח הגליל
מסדה בת חמש עשרה, יומני כרמל פברואר 1952 (התחלה 5:39)- אלי אשכנזי, לא התאבדנו למען המולדת - נטישת שער הגולן ומסדה, באתר הארץ, 6 באפריל 2006
- אסף אגין, נטישה - פרשת עמידתם ונפילתם של שער הגולן ומסדה במלחמת העצמאות - מאי 1948, עלי זית וחרב ד', תשס"ב, עמ' 205–271
מסדה (ישראל), דף שער בספרייה הלאומית- חבצלת פרבר, ביקורת ספרים על הספר "הטנק" של אסף ענברי, "בין דגניה לבין מסדה ושער הגולן", האומה, גיליון 210, קיץ תשע"ח (2018), עמ' 117–124
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף פברואר 2025 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2023.
- ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2021
- ^ קיבוץ מסדה, קבוצת מסדה, כ"ה שנים לקיומה, תל אביב: אחדות, מאי, 1962, עמ' 29-17
- ^ מסדה ו"עין הקורא" עלו על הקרקע, דבר, 23 במרץ 1937
- ^ שמואל הראלי, הקמת הרפובליקה של הקיבוצים בעמק הירדן, הוצאה עצמית, 2024, עמ' 159-138
- ^ אלכס מור, מגאזין 'מראות' 21 - עמק הירדן, קרבות עמק הירדן במלחמת השחרור, באתר יוטיוב, 6.8.2018
- ^ 1 2 3 4 אסף אגין, יהודה יערי (ע), עמק במערכה, גני תקווה: טפר, 2021, עמ' 236-210
- ^ 1 2 3 קיבוץ מסדה, ביולוטין מס' 16, פרשת מסדה, באתר ארכיון קיבוץ מסדה, 11.7.1948
- ^ עמי רוז'נסקי, סיפורי ראשונים, ותיקי מסדה מספרים, קיבוץ מסדה, 1990, עמ' 45
- ^ אלי אשכנזי, "הייתה הרגשה של שואה": הקיבוצים בעמק הירדן נלחמים בכתם הנטישה, באתר וואלה, 19 בנובמבר 2015
- ^ יואב ארזי, פרשת שער הגולן ומסדה במלחמת השחרור וסיפור הסרט גבורות, באתר יוטיוב, 26.4.2020
- ^ עותק של הדו"ח מתאריך 1.11.1948 נמצא בארכיון קיבוץ מסדה
- ^ סופר דבר, גברה התכונה לחג העצמאות, דבר 25 אפריל 1955
- ^
תקופת ההמתנה בעורף, באתר צה"ל, 27 בינואר 2022
- ^ נדב מן, ההמתנה, המתח - והניצחון, באתר ישראל היום, 7 במרץ 2014
- ^ אהרון יפה, המלחמה בארץ המרדפים, מערכות 412, עמ' 59-52
- ^ מחנות צבא ירדן ובסיסי חבלנים נפגעו קשה באש מטוסים וארטילריה של צה"יל - דבר 31 מרץ 1968
- ^ דב תמרי, מלחמת ההתשה: שלוש מלחמות, סיפור אחד, באתר www.inss.org.il, ינואר 2020
- ^ 1 2 מכת־אש על הירדנים בעקבות הפגזת מסדה - דבר 14 דצמבר 1969
- ^ יעקב ארז, פגז ראשון במסדה אחרי 20 שנה - מעריב 26 פברואר 1968
- ^ עמי רוז'נסקי, סיפורי ראשונים, ותיקי מסדה מספרים, קיבוץ מסדה, 1990, עמ' 61
- ^ דוד שליו, שבת במסדה, דבר, 4 דצמבר 1970
- ^ טרקטור בקיבוץ מסדה נפגע ממטען ירדני, באתר ארכיון הסרטים הישראלי - סינמטק ירושלים
- ^ דני צדקוני, ושוב מסדה בקו האש, למרחב, 5 באפריל 1968
- ^ 3 חברי מסדה ונער מחיפה נהרגו במוקש, על המשמר, 31 מרץ 1968
- ^ יעקב ארז, 4 כובעים מיותמים במסדה - מעריב 5 אפריל 1968
- ^ "יום שישי הארוך" בישובי עמק הירדן, מעריב 31 מרץ 1968
- ^ אהרון דולב, נס במסדה (עמ' 55-53), באתר עיתון מעריב, 2.1.1970
- ^ איתן פרץ, חברות נוער, באתר eitan-peretz (באנגלית)
- ^ דפי מסדה, מס' 1 (78), כלפי פנים, עמ' 1, 9.2.1951, בתוך ארכיון קיבוץ מסדה
- ^ ארנה גולן, ילדה של קיבוץ, עקד, 2012, עמ' 112-109
- ^ דפי מסדה, מס' (79), משה בן דרור, הנח"ל בישובנו, עמ' 1, 23.2.1951, בתוך ארכיון קיבוץ מסדה
- ^ חגיגות מחצית היובל בישובי "חומה ומגדל", דבר, 1 מאי 1962
- ^ 1 2 3 מיכאל יעקובסון, סיבוב בחדר האוכל ובית התרבות הנטושים בקיבוץ מסדה, באתר חלון אחורי, 2022-01-12
- ^ נוגה מור, רקמה אנושית, חברי מסדה מספרים, טבריה: דפוס דותן, 2012, עמ' 58
- ^ מירב ראון, צעירים רבים הגיעו לארץ כדי להתנדב בקיבוצים. למה? מה משך אותם? מי הם היו?, באתר כנס מדיה, 2021-12-28
- ^ אוריין צ'פלין, ארבע שעות ביום - הלינה המשותפת בקיבוץ מנקודת מבטן של האימהות, באתר יוטיוב, 12.2.2022
- ^ גלי פלטי, לינה משותפת, מישמוע הגוף ואיפוק בהבעת רגשות בעיני בוגרי קיבוץ, מגמות נא (1), 2016, עמ' 355-326
- ^ שלומית טנא, הלינה המשותפת בקיבוץ - לא טראומה קולקטיבית, יש גם זיכרונות נעימים, באתר זמן ישראל, 6 באוגוסט 2022
- ^ נוגה מור, רקמה אנושית, חברי מסדה מספרים, טבריה: דפוס דותן, 2012, עמ' 81
- ^ דפי מסדה, עלון 27, מן המתרחש אצלנו (עמ' 12), באתר ארכיון מסדה, 3.11.1978
- ^ " סינוס- " מפעל ותיק בענף החלפים, דבר, 26 יוני 1979
- ^ יצחק דנון, הסדר נושים לסינוס לשסתומי רכב; טוענת: הקשיים - עקב הסטת רכש לארה"ב, באתר גלובס, 13 ביולי 2000
- ^ אהרון ידלין, משבר הקיבוצים - כישלון ניהולי לפני הכל, חברה 53, יולי 2012, עמ' 35-33
- ^ שרי ארליך, מסדה, קיבוץ רעב, לא מחזיר 500 שקל לנכה צה" ל | מעריב | 10 אפריל 1992
- ^ אורה נמיר, תקנות האגודות השיתופיות (דמי עזיבה – קיבוץ מסדה), תשנ"ג-1993*, באתר נבו, אוגוסט 1993
- ^ התנועה הקיבוצית המאוחדת, הנחלצים קדימה, באתר ארכיון קיבוץ מסדה, 2001
- ^ צמיחה ופיתוח קהילה, באתר התנועה הקיבוצית
- ^ ענבל זוסמן, שיוך דירות בקיבוצים, באתר האיחוד החקלאי, 10.7.2022
- ^ צפריר בן אור, הקיבוץ המתחדש כארגון רווחה היום שאחרי שינוי אורחות החיים מאמר שלישי בסדרת המאמרים "קווים לדמותו של הקיבוץ המתחדש", באתר משרד עורכי דין - צפריר בן אור
- ^ רולנד עם שלם, שיוך נכסים בקיבוץ - אופן מיסוי הקיבוץ ויורשי החברים, באתר רשות המיסים, 17.1.2021
- ^ מיכי דרורי, משמעות הקליטה בקיבוץ, באתר הרשות לפיתוח הגליל, 10.8.2008
- ^ מוקי צור, ארכיון צריפים שבדים, באתר מוקי צור, 2014-10-14
- ^ מטה התנועה מסייר בקיבוצים והפעם – בקבוצת כנרת ובקיבוץ מסדה, באתר התנועה הקיבוצית, 29.11.2018
- ^ שחר דניאלי, המהפך המדהים של קיבוץ מסדה, באתר הבית, 10.1.2019
- ^ 1 2 אתר הארכיון, באתר ארכיון קיבוץ מסדה
- ^ קיבוץ מסדה, כך הוקם הארכיון, באתר ארכיון קיבוץ מסדה
- ^ קיבוץ מסדה, חנוכת בית-ארלוזורוב, קיבוץ מסדה: איחוד הקבוצות והקיבוצים, 1968, עמ' 34, 10-1
- ^ סופר דבר בת"א, היום אזכרה לח. ארלוזורוב, דבר 19 יוני 1968, באתר עיתון דבר
- ^ קיבוץ מסדה, דפי מסדה, רשימת סרטים (עמ' 10), באתר הארכיון קיבוץ מסדה, 3.12.1976
- ^ קיבוץ מסדה, הקמת בית ארלוזורוב, באתר ארכיון קיבוץ מסדה
| ||||||||||||||
