טיוטה:סוציאליזם של המאה ה-21

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הסוציאליזם של המאה ה-21 היא פרשנות של עקרונות סוציאליסטיים על ידי הסוציולוג והאנליסט הפוליטי הגרמני, היינץ דיטריך, ואומצה על ידי מספר מנהיגי מדינות באמריקה הלטינית. דיטריך טען ב -1996 כי גם הקפיטליזם התעשייתי של השוק החופשי וגם הסוציאליזם של המאה ה -20 לא הצליחו לפתור בעיות דחופות של האנושות כמו עוני, רעב, ניצול, דיכוי כלכלי, סקסיזם, גזענות, הרס משאבים טבעיים, והעדר דמוקרטיה השתתפותית אמיתית. לסוציאליזם של המאה ה -21 יש יסודות סוציאליסטיים דמוקרטיים, אך הוא דומה בעיקר לרוויזיוניזם המרקסיסטי .

פרננדו לוגו ( נשיא פרגוואי ), אוו מוראלס ( נשיא בוליביה ), לולה דה סילבה ( נשיא ברזיל ), רפאל קוראה ( נשיא אקוודור ) והוגו צ'אווס ( נשיא ונצואלה ) ב -29 בינואר 2009.מנהיגים אלו טענו שהם מיישמים סוציאליזם של המאה ה-21 במדינותיהם.

מנהיגים שאימצו את הסוג הזה של הסוציאליזם הם: הוגו צ'אווס בוונצואלה, נסטור קירשנר בארגנטינה, רפאל קוראה באקוודור, אוו מוראלס בבוליביה ולואיז אינסיו דה סילבה בברזיל. בשל התנאים ההיסטוריים הייחודיים המקומיים, הסוציאליזם של המאה ה -21 מתנגש לעיתים קרובות עם יישומים קודמים של סוציאליזם במדינות אחרות, ההבדל הגדול הוא המאמץ לקראת תהליך תכנון מבוזר יותר ומשתתף .

יסודות היסטוריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר סדרה של הלוואות של קרן המטבע הבינלאומית בסוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90 וארגון מחדש של החוב של חלק גדול ממדינות אמריקה הלטינית, מדינות אלו הוכרחו ליישם מדיניות כלכלית נאו-ליברלית שקראה לצמצם את המעורבות הממשלתית בכלכלה ולמעשה להפריט ולקצץ את ההוצאות החברתיות. האינפלציה שהשתוללה בחלק ממדינות אמריקה הלטינית אמנם רוסנה,אך אי השוויון זינק בכמעט כל מדינה באמריקה הלטינית.

בסקר שנערך בשנת 2000 בקרב מדינות רבות באמריקה הלטינית,רק 37% היו מרוצים מהדמוקרטיות שלהם(20% פחות מהאירופאים ו-10% פחות מאפריקה שמדרום לסהרה).בהקשר זה,גל של תנועות חברתיות פוליטיות שמאליות למען זכויות עובדים, זכויות ילידים, זכויות נשים וזכויות במקרקעין סיפו מומנטום לבחירתם של מנהיגים סוציאליסטים באמריקה הלטינית.

עקרונות התאוריה[1][עריכת קוד מקור | עריכה]

דיטריך אינו יוצר מודל יחיד ומוחלט כדי להשיג חברה דמוקרטית, השתתפותית, סוציאליסטית ללא מעמדות חברתיים. במקום זאת, הוא קובע מתודולוגיה לפרט את מה שהוא מכנה "הפרויקט ההיסטורי החדש", שעמודי התווך האסטרטגיים שלו הם בלוק הכוח האזורי (BRP) שיהווה את השילוב הכלכלי והפוליטי של המדינות המתקדמות באזור לבין הגוש האזורי של הכוח העממי ( BRPP) שיתאים לתיאום היבשתי של תנועות חברתיות התומכות ביישום הסוציאליזם של המאה ה -21. לכך יש להוסיף את שיתוף הפעולה והסולידאריות בין המדינות לבין התנועות החברתיות, כלומר בין ה- BRP לבין ה- BRPP. ניהול עצמי והרעיון של קהילות יצירתיות וקיימות, ורשת גלובלית עבור עיצוב בר קיימא הם גם פרקטיקות מוחשיות של המודל החדש הזה.

כלכלת שוויון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספרו הסוציאליזם של המאה 21,דיטריך מציע מודל כלכלי שאינו מבוסס על מחיר השוק, היסוד של כלכלת השוק לבין הקפיטליזם, שדיטריך רואה בו מקור לפערים חברתיים ולניצול של משאבי טבע.

הוא מציע את מה שהוא מכנה כלכלה של ערכים המבוססת על ערך העבודה המשתמעת ממוצר או משירות ולא מחוקי האספקה ​​והביקוש. ערך זה של העבודה יימדד פשוט על ידי זמן העבודה שמוצר או שירות מסוים דורשים; בנוסף לערכים שנוספו לעבודה האמורה, כלומר, זמן העבודה ששימש לייצור הכלים או השירותים המשמשים בעבודה עצמה, אשר בתורו מוביל למעגל מורכב של זמני עבודה שנוספו יחד הדדית.

עבור דיטריך, מודל השוק התמקד בעיקר בהיקף של רווח ורכוש, מעוות לחלוטין את המשמעות של המשק. לדבריו, הכלכלה הפוליטית לא צריכה לפעול כדרך שבה המטרה העיקרית היא כמה להתעשר, אבל עם קריטריון של פרודוקטיביות.

במובן זה, המחיר, כעיקרון תפעולי וקיברנטי של המשק, קובע היכן להשקיע, כמה לעבוד, כמה ומה לקנות, כמה ומתי לשמור, ולכן, את סדר ההזמנות של המערכת.

כדי שהשוק יפעל ביעילות, צריך להיות כוח קנייה מספיק לקנייה, הכשרה ללא מחירים, שוק שאינו מונופוליסטי, ושלטון חוק יעיל ולא מושחת.

לנוכח היעילות המסודרת של מערכת השוק החופשי, תכנון המודל הסוציאליסטי אינו מספיק ומעוות את הקשר ההדדי בעולם גלובלי. לפיכך, ניסיונות היסטוריים בלתי פוסקים לתקן את העוולות של כלכלת השוק נכשלו באופן שיטתי. תיקונים של המערכת באמצעות חינוך, חלוקה מחדש של המדינה, הפקעה ודמוקרטיה של עובדים לא פתרו באופן משביע רצון את היעילות הקיברנטית שמטיל מודל השוק החופשי על הרשתות הגלובליות.

המודל של הסוציאליזם של המאה ה -21 צריך להתבסס על משוואה שבה הערך (המחיר) של המוצר מקושר לשוויון של זמני הייצור ודמוקרטיה השתתפותית. בדרך זו, חלוקה מחדש ושינויים ברמת החינוך צריכים ללכוד את האינטרסים האמיתיים של האנשים שמבנים ומגדירים את המערכות הפוליטיות-כלכליות. עבור דיטריך, הסוציאליזם של המאה ה -21 הוא הרחבת והעמקת הדמוקרטיה ההשתתפויות שבה יש לשלב את ממדי היומיום, את האסתטיקה ואת הקריטי-רציונלי בשינוי חברתי.

היינץ דיטריך, בסוף עבודתו, קורא לדיון גלוי ובונה לשיפור פרויקט הסוציאליזם של המאה ה -21, המצביע על כך שאידאולוגיה זו ממשיכה להיות מנוסחת מחדש.

דיטריך קובע כי" ההלאמה של אמצעי הייצור אינה פותרת את הבעיה של הכלכלה הסוציאליסטית של המאה ה-21.

ייצוג דמוקרטי: טריכמריות (תפיסה הרואה צורך ב-3 רשויות (מוניציפליות, אוטונומיות ולאומיות))ודמוקרטיה ישירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תומכי הטריכמריות טוענים כי ייצוג הקהילה בכל דרגה (מוניציפלי, אוטונומי או ממלכתי, לאומי או פדרלי וכו ') הוא בעיה מורכבת ויש לה שלושה מקורות (האידאולוגיים, האיגודיים והטריטוריאליים). כדי לפתור את זה, יש צורך בקיומן של 3 רשויות בכל הרמות הנ"ל (עירוני, אוטונומי או המדינה הלאומית או הפדרלית) הוא ציין.

בסוציאליזם של המאה ה -21, מושג הריבונות מוגדר מחדש בשני היבטיו:

  1. ריבונות פוליטית : התוצאה של הנבחרים שנבחרו על ידי האזרחים בגופים המוסמכים לעשות זאת: פרלמנטים ומפלגות.
  2. ריבונות חברתית : המיוצגת על ידי שני תחומים שונים של האידאולוגיה (אשר תוצג על ידי נקודה 1) סוציואקונומי ( האיגודים המקצועיים והמועצה הכלכלית והחברתית ו / או המעסיק) והאזרח הטריטוריאלי ( הסנאט ).

מול החידושים הגדולים מוצעת רפורמה מתמדת של שינויים קטנים, אשר בטווח הבינוני או הארוך מייצרים שיפור מתמיד של המערכת. כל השחקנים רלוונטיים במיוחד לתפקיד זה:

  1. שחקנים של דמוקרטיה ייצוגית : נציגי הריבונות הפוליטית (מפלגות פוליטיות) + נציגי הריבונות החברתית (סנאט + לשכה חברתית כלכלית).
  2. שחקנים של דמוקרטיה ישירה : הרפורמיזציה האידאולוגית מתחילה בתהליך של שיפור מתמיד שמתחיל מבסיס האזרחים, מעורבות גבוהה והאינטראקציה המתמשכת עם נציגי הדמוקרטיה המייצגת.

מטרה: דמוקרטיה איכותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

דמוקרטיה של איכות כוללת היא מתודולוגיה של שיפור מתמיד של המערכת הדמוקרטית. מתודולוגיה זו מיושמת מנקודת מבט דמוקרטית ייצוגית ודמוקרטיה השתתפותית.

העקרונות שלה:

  1. אוריינטציה לאזרח : האזרח הוא מפיק הדמוקרטיה.
  2. זיהוי הנציגים : קהילה אידאולוגית או פוליטית, קהילה טריטוריאלית, קהילה חברתית-כלכלית. מסמך: הפרלמנט הטרימראלי (הסנאט / הפרלמנט / הלשכה הכלכלית-חברתית).
  3. עקרון ההגדרה העצמית : כולם משתתפים בקביעת היעדים.

הסוציאליזם של המאה ה-21 באמריקה הלטינית[עריכת קוד מקור | עריכה]

משלהי שנות ה-90 ובמהלך העשור הראשון של המאה ה-21,החל תהליך פוליטי שנקרא "הגל הורוד",שהיה למעשה בחירתם של מנהיגים סוציאליסטים לשלטון בחלק גדול ממדינות אמריקה הלטינית.

את הגל החל נשיאה של ונצואלה בין 1999 עד למותו ב-2013,הוגו צ'אווס שניסה לבצע הפיכה צבאית ב-1992 שנכשלה, נכנס לכלא ולאחר מכן שוחרר ממנו. צ'אווס הפך למועמדה של תנועת הרפובליקה החמישית שקראה לחיסול העוני ושימוש הוגן במשאבי הטבע לטובת העם. צ'אווס ניצח בבחירות לנשיאות ונצואלה ב-1998 ברוב של 56% מהקולות ולאחר שנבחר הוא התחיל תהליך שנקרא "המהפכה הבוליבריאנית".

כל המדינות שטענו שהן מיישמות את הסוציאליזם בנוסח המאה ה-21 יישמו מדיניות קיינסייאנית כדי להראות שהם מיישמים מדיניות שונה מזו הניאו-ליברלית שכשלה בהורדת אי השיוויון והעוני.עם זאת,יש שתי גישות של יישום הסוציאליזם בנוסח המאה ה-21:

הראשונה רדיקלית יותר של הוגו צ'אבס בונצואלה,של אוו מוראלס בבוליביה ורפאל קוריאה באקוודור מוגדרת בבירור אנטי-ניאו ליברלית ואת המטרות להפיל באופן דמוקרטי את האוליגרכיה עם אמצעים רדיקליים(הלאמה,הפקעה,העלאות של שכר המינימום,רפורמה אגררית ועוד).גישה זו מאפיינת את השמאל הרדיקלי ומגנה על כלכלה פוסט קיינסייאנית שהוחלה תחת שלטונו של סלבדור איינדה בצ'ילה ב-1970.מנהיגים אלו טוענים לרוב שהם מרקסיסטים.

המגמה השנייה, מונעת על ידי לואיז אינסיו דה סילבה ב ברזיל , דוחה את הרדיקליזם של הזרם הראשון. הוא פרגמטי יותר ומקבל פשרה עם האופוזיציה הליברלית . אז לולה יישם תכנית סוציאל-דמוקרטית  , מתוך רצון לשנות את המערכת בהדרגה דרך כלכלה מעורבת , המשלבת רפורמות חברתיות והתפתחות מדינת הרווחה  , תכנית סוציאליסטית מתונה,הוא רוצה לשמור על רווחים חברתיים ומוקיע את אי השוויון . עם זאת, הוא מכיר בכך שהשוק יעיל יותר מהמדינה בנסיבות מסוימות. לבסוף, הקריטריון האחרון לסטייה תואם את החזון האקולוגי . זרם זה, המסרב לרדיקליות, מגן על מדיניות אקולוגית מתונה , ואילו הזרם הראשון הוא אקולוגי-סוציאליסטי יותר . זה מתאים למיינסטרים באמריקה הלטינית, עם פפה מוחיקה ב אורוגוואי , מישל בצ'לט בצ'ילה , כריסטינה קירשנר בארגנטינה או פרננדו לוגו בפרגוואי . לפיכך היא מדרגת במרכז השמאלי , אפילו עבור חלק מהשמאל . שלא כמו הזרם הראשון, הוא לא מרקסיסט .

התנועה למען סוציאליזם,המפלגה הסוציאליסטית שבראשה עומד נשיא בוליביה,אוו מוראלס.

תוצאות חברתיות-כלכליות

עם עלייתו של אוו מוראלס לשלטון בשנת 2006, בוליביה הייתה אחת המדינות העניות באמריקה הלטינית, עם תמ"ג נמוך במיוחד . עם זאת, הרפורמות הסוציאליסטיות הרדיקליות שאומצו מאז 2006 הפכו את המערכת הכלכלית של בוליביה ליציבה ביותר באזור. בשנת 2016, בוליביה היא בעלת הצמיחה הכלכלית הגבוהה ביותר ושיעור האבטלה הנמוך ביותר בדרום אמריקה. מאז 2006 חווה הכלכלה הבוליביאנית צמיחה חזקה בקצב של 5.2% בשנה (הכלכלה צמחה ב-327% ב-14 השנים האחרונות) מה שהופך את המדינה הזו לאחת הדינאמיות בעולם מבחינת צמיחת התמ"ג.בין 2006 ל -2019 צמח התוצר מ-9 מיליארד דולר, ליותר מ- 40 מיליארד דולר,אי השיוויון צנח מ-0.60 ל-0.44,ההתקדמות הכי גדולה בצמצום אי השיוויון באמריקה הלטינית ,ההכנסה הריאלית גדלה ב-200%(פי 3),התמ"ג לנפש גדל כמעט פי 4(מ-1,000 דולר ב-2005 ל-3,900 דולר ב-2019),שכר המינימום גדל ב-372%(עלייה ריאלית של 303% ב-14 השנים האחרונות),האינפלציה ירדה, יתרות מטבע החוץ עלו, העוני צנח מ-60% ב-2005 ל-33% ב-2018 והעוני הקיצוני צנח מ-38% ב-2005 ל-15% ב-2018, ירידה של 23 נקודות .צעדים אלו התאפשרו בזכות מדיניותו של מוראלס שיישם את אותה המדיניות שיישם צ'אווס בוונצואלה, כמו הלאמת ה-1 במאי 2006 של כל הנפט והגז,בנוסף להלאמות הנרחבות של תאגידי אנרגיה,טלקום,חשמל,כרייה ועוד .הלאמות אלו איפשרו גידול משמעותי בהוצאות החברתיות,בהשקעות הממשלתיות ויחד עם העלאות משמעותיות לאורך השנים של שכר המינימום חיזקו את הביקוש המקומי בקצב של 5.2% בשנה ובכך בוליביה שמרה על צמיחה גבוהה של 5% בשנה למרות ירידת מחירי הסחורות. באקוודור הנשיא רפאל קוריאה עקב אחר העקרונות האידיאולוגיים הגדולים של הצ'אביסמו: על פי הבנק העולמי , העוני באקוודור צנח בחדות במהלך מספר שנים, משיעור של 43% בשנת 2007 ל 17% בשנת 2013. האבטלה נותרה נמוכה, ומגיעה לרמה הנמוכה ביותר מאז תחילת המנדט של קוריאה בשנת 2016 עם 5.7% מכוח העבודה שנשלל מהם תעסוקה. אי השוויון, כפי שנמדד על ידי מדד ג'יני , ירד בין 0.55 ל- 0.45 (2007-2017), מה שהפך את אקוודור למדינה האמריקאית הלטינית השנייה אחרי בוליביה שהתקדמה הכי הרבה בצמצום אי השיוויון.

מנהיגים מתונים יותר השיגו גם תוצאות דומות. בברזיל, למשל, הקים הנשיא לולה תוכניות חברתיות מרכזיות ושיפר משמעותית את המצב הכלכלי. בשנת אורוגוואי, מאז עלייתו לשלטון של חזית הרחבה ב 2005, אורוגוואי חוותה צמיחה כלכלית רצופה במשך כמעט 15 שנים, המהווה שיא עבור המדינה הזאת  . התפתחות כלכלית זו נובעת בעיקר מהמדיניות המרחיבה פיסקלית, מהיציבות הפוליטית של אורוגוואי, רמת השחיתות הנמוכה והתפתחות קשרי הסחר עם סין. חלק ההוצאה החברתית בסך ההוצאה הציבורית עלה מ 60.9% ל 75.5% בין 2005 ל 2015 . בנוסף, אומצו כ- 50 חוקים המחזקים את דיני העבודה, המיקוח הקיבוצי, חופש ההתאגדות, הגנה סוציאלית במקרה של אבטלה או מחלה . באופן דומה, על פי הנתונים הרשמיים, שיעור העוני ירד מ -40% ל -8%, השכר הממוצע עלה ב -55%, התוצר עלה ב -4% לשנה בממוצע ומספר האנשים הנהנים מ כיסוי רפואי מ-700,000 ל-2,500,000.

המפלגה הסוציאליסטית המאוחדת של ונצואלה,המפלגה שבראשה עמד נשיא ונצואלה,הוגו צ'אווס.

לבסוף, בארגנטינה המדיניות המתערבת שהתפתחה בימי נשיאות קירשנר, ממוקדת על ידי הלאמה והגדלת ההוצאות הציבוריות, באה לידי ביטוי בשיפור במצב הכלכלי: אי השוויון החברתי הצטמצם והתוצר גדל, למרות תקופות מיתון בשנים 2008-2009 ואחרי 2012 .

בתקופת צ'אבס(שבנוסף להיותו נשיא ונצואלה מ-1999 עד 2013 ומנהיגה באותה תקופה של psuv,המפלגה הסוציאליסטית המאוחדת של ונצואלה) היו הישגים:

תחת צ'אבס, למשל, ונצואלה הלאימה את חברת הנפט המופעלת על ידי המדינה,(Petróleos de Venezuela SA(PdVSA ובעזרת נכסי החברה פיתחו מספר תוכניות חברתיות כדי לעזור לעניים במדינה. תוכניות אלה זוכות לשיפור הדרמטי באיכות החיים בתקופת נשיאותו של צ'אבס: שיעור העוני ירד מ-55% בשנת 2003 ל-29.5% בשנת 2011, בעוד הגישה לחינוך ולבריאות הוגדלה משמעותית,במסגרת המשימות הבוליבריאניות שיזם צ'אבס.[2][3]

נשיא ונצואלה לשעבר, הוגו צ'אווס.

ונצואלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך שנות שלטונו של הוגו צ'אווס, נשיא הרפובליקה הבוליברית של ונצואלה מ־1999 עד 2013, הוא טען כי הפרויקט הפוליטי שלו המהפכה הבוליבריאנית התבססה על הדרך השלישית ובוליבריאניזם עד שצ'אווס החליט להתקדם לעבר הסוציאליזם של המאה 21 מבלי לעזוב את הבוליבריאניזם. הנשיא צ'אווס אמר כי הסוג של הסוציאליזם שמתפתח בוונצואלה מקבל השראה גם מהנצרות, ואפילו קרא לישו בשם " סוציאליסטי " צ'אווס אמר גם שהושפע מרעיונות טרוצקיסטיים וגרמשיאנים.

במסגרת המהפכה הבוליבריאנית ציין צ'אווס כי כדי להגיע לסוציאליזם זה יהיה שלב מעבר שהוא מכנה "דמוקרטיה מהפכנית". בנאום שנשא באמצע 2006 אמר הוגו צ'אבס:

בנוסף לכך, הסוציאליזם הזה אינו מוגדר מראש. במקום זאת, אמר צ'אבס, "עלינו לשנות את צורת ההון ולעבור לסוציאליזם חדש שיש לבנות בכל יום".

בשנת 2007 הוגו צ'אבס הציע רפורמה לחוקת ונצואלה 69 מאמרים להיווצרות של מדינה סוציאליסטית, כלכלית, מבנית, מוסדית, פוליטית, בין יתר, אך ההצעה זו נדחתה באופן דמוקרטי על המשאל החוקתי 2007 .

צ'אבס טען כי הסוציאליזם של המאה ה-21 מקבל רכוש פרטי, בניגוד לעמדה המרקסיסטית-לניניסטית - אבל דוחה רכוש פרטי שמשמש למה שצ'אווס כינה "הצטברות אנוכית". בתוכנית ממשלתו של הוגו צ'אווס לתקופה של 2013–2019 הידועה בשם " תוכנית דה לה פאטריה", מקדמים סוגים שונים של רכוש, כולל בעלות פרטית, אך נאמר כי יש להקים את הכלכלה הסוציאליסטית החדשה "על בסיס ציבור רחב, תמיכה חברתית וקולקטיבית של הבעלות על אמצעי הייצור "וליצור" יחסי ייצור וחילופין בשלים ומוצקים ". צ'אווס גם אמר כי הסוציאליזם של המאה ה -21 חייב להיות מוזן על ידי הזרמים האותנטיים ביותר של הנצרות, בתוך דמוקרטיה השתתפותית ובגבורה, אשר חייבת לשלב את השוויון עם החירות . כמו כן בתוך יצירת הסוציאליזם מקודמות קומונות סוציאליסטית עם המערכת הכלכלית המשותפת שלהן, תמיכה מלאה לעובדים דרך שיתוף העובדים בניהול, התערבות המדינה בכלכלה, תוכניות פיתוח חברתיות שכונו "המשימות הבוליבריאניות" ו הפקעה של חברות.

נשיא ונצואלה הנוכחי ניקולאס מאדורו, התחייב להמשיך את הפרויקט של הסוציאליזם של המאה 21 בוונצואלה אחרי מותו של הוגו צ'אווס במרץ 2013.

על התפתחות הסוציאליזם בוונצואלה, בתוכנית הממשלה האחרונה שלה, תוכנית של העם, שפורסם בחודש יוני 2012, צ'אבס הודה כי "הבדלי המעמדות הסוציו-אקונומיים שעדיין יש בוונצואלה הם בעלי אופי קפיטליסטי " ו הוא אמר כי "הסוציאליזם בקושי החל להשתיל בתוכו את הדינמיות הפנימית שלו". מצד שני, היינץ דיטריך, הוגה תאוריית הסוציאליזם של המאה ה-21, אמר כי "אין ולא יהיה סוציאליזם בוונצואלה".

נשיא בוליביה, אוו מוראלס, יחד עם נשיא ברזיל לשעבר, לואיז אינסיו דה סילבה.

בוליביה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוו מוראלס, נשיא המדינה הרב-לאומית של בוליביה ומנהיג התנועה למען סוציאליזם בבוליביה(MAS) גם דיבר לטובת בניית הסוציאליזם של המאה 21 באמצעות מהפכה נגד התרבות הקולוניאלית וליצירתה של חברה רב-לאומית שבה מתקיימת דמוקרטיה ייצוגית עם קהילה ילידית וצורות שונות של דמוקרטיה. הממשלה של אוו מוראלס ביצעה הלאמות של פחמימנים (נפט וגז),תקשורת, חשמל, כרייה, מלט,מים ועוד, היא מקבלת רכוש פרטי ומיישמת תוכניות חברתיות שצמצמו את העוני בבוליביה מ-60.6% ב-2005 ל-33.6% ב-2018 ואת אי השוויון מ-0.600 ב-2005 ל-0.455 ב-2018. אוו מוראלס אמר גם כי המודל הכלכלי שלו "מבוסס על סולידריות, הדדיות, קונצנזוס קהילתי כי דמוקרטיה היא בשבילנו קונצנזוס".

חוק המאפשר לעובדים לקחת חברות פרטיות במשבר או פושטות רגל ולהפוך אותן למפעלים בניהול העובדים אושר בחודש אוקטובר 2013.

רפאל קוריאה (במרכז התמונה),נשיא אקוודור לשעבר, יחד עם שגריר דרום קוריאה באקוודור.

אקוודור[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשיא אקוודור לשעבר, רפאל קוראה אמר שלפיתוח של הסוציאליזם של המאה ה-21 בארצו יש מאפיינים משלו ו "שונה לחלוטין מהליכה לכיוון של הלאמת אמצעי הייצור וסוציאליזם מסורתי" אבל נותנת למדינה תפקיד מוביל כדי להגדיל את הכלכלה. גם קוריאה קבע כי "הון [צריך להיות] בשירות אדם ולא לכיוון השני" וצריך לקדם את הדמוקרטיזציה של אמצעי הייצור. קוראה תומך גם בהשתתפות העובדים בניהול החברות, הוא מקבל רכוש פרטי, אבל אומר שיש לבצע דמוקרטיזציה של הניהול שלו ומאשר שהסוציאליזם של המאה ה -21 אינו מכחיש את השוק, אלא "אנחנו חייבים לשלוט בו, כך שהוא לא ישלוט בנו". מצד שני, קוראה הצביע על כך שפרויקט הסוציאליזם שלו במאה ה -21 שונה מזה של צ'אווס.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]