טיוטה:עודד קוגמן
עודד קוגמן (כ בסיון תש"ג, 21 ביוני 1943 - כ"ח באייר תשפ"ג, 19 במאי 2023), מחנך ומנהל ביה"ס אוסישקין - תל"י בנתניה, חזן, סופר ואיש אשכולות. דמות מוערכת ואהובה ברחבי העיר נתניה וסביבתה.
תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ילדות בעיראק[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בעיירה אל-דיוואניה בעיראק, תחת השם חאלד (פירוש מערבית - "נצח"), להוריו גבריאל קוגמן, מוכתר היהודים וראש הקהילה בעיירה, שימש כחזן והיה לאיש מכובד ומיוחס על ידי היהודים והמוסלמים בני המקום. וסיניורה, בת אהרון וחביבה למשפחת גברא, שהייתה לעקרת בית ודאגה לגדל שישה ילדים: מרגלית, צבי (אהרון), יצחק, אביבה, עודד וחביבה. בית הילדות היה מסורתי ברוח יהודי עיראק, שם למדו תורה ושיננו בעל-פה את קריאת הסידור והתפילה של החגים והמועדים היהודים.
שושלת ומקור השם, ככל שידועה ואשר עברה מאב לבן, עודד בן גבריאל, גבריאל בן יצחק, יצחק בן עזרא, עזרא בן יחזקאל, יחזקאל בן אברהם ואברהם בן יעקב הראשון לבית משפחת קוגמן אשר חיי במאה השמונה עשרה.
העלייה לישראל ונעורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם עצמאותה של מדינת ישראל בשנת 1948, הורגש מעת לעת ביתר שאת כי תושבי העיירה המוסלמים, בדומה לשאר עריי עיראק, מתכוננים לעריכת פוגרומים ביהודים. ההבנה כי אין מה לעשות עוד בעיראק וכי יש לעזוב את המדינה מהר ככל האפשר החלה לחלחל בקרב היהודים. משפחתו של עודד עלתה לישראל ב-1 ביוני 1951 במבצע העלייה של יהודי עיראק, שכונה בשם "עליית עזרא ונחמיה", לזכר אותה עלייה שביצעו עזרא ונחמיה במאה השישית לפני הספירה.
עם הגעת המשפחה לישראל, הופנו למגורים במעברת צמח, מדרום לים כנרת. אנשי המעברה גרו באוהלים, אולם משפחתו של עודד התגוררה במבנה תחנת רכבת, שנטשו האנגלים כאשר עזבו את הארץ.
בשנת 1954 המשפחה עזבה את המעברה ועברה לגור בעיר טבריה עד סוף שנת 1956, אז עברו להתגורר בעיר עפולה. בשנים אלו עודד החל מצטיין בלימודיו והועלה לכיתות בוגרות מגילו. כבר אז החל לפתח חוש אומנותי והשתתף בתחרות ציורים ארצית לילדים וזכה במקום הרביעי. באוקטובר 1958 עברה המשפחה להתגורר בעיר נתניה בשיכון דורה, ולמד בבית הספר התיכון-דתי "בר אילן".
עודד התגייס לצה"ל באוגוסט שנת 1958 ושימש בתפקיד מורה-חייל, הוצב כמורה בבית הספר הממלכתי ה בטבריה עילית וכבר בשנתו הראשונה, והוא בן 20 שנים, הפך למחנך בכיתה ח'. לימים, עת שירת במילואים בזמן מלחמת יום הכיפורים, התגלתה בקיאותו בשפה הערבית ועבר לשרת בחיל המודיעין.
איש אשכולות - חינוך, אומנות ודת[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1969, לאחר בקשתו של עודד, החליט משרד החינוך להעביר את עודד לנתניה ולשמש כסגן מנהל בבית ספר "אוסישקין". עודד שימש בתפקיד זה עד לשנת 1980 אז קיבל את ניהול בית הספר ושימש בתפקיד זה במשך עשור. במקביל לניהול בית הספר הממלכתי, הקים עודד את תכנית החינוך תל"י (תגבור לימודי יהדות) בעיר נתניה. בשדה החינוך עבד 27 שנים ועם פרישתו בשנת 1990, המשיך לעסוק בכתיבת שירים, משלים, אגדות וחידות. מאות תלמידים התחנכו בשיעוריו וניהולו של עודד, אשר שימש כמורה למקצועות מתמטיקה, תנ"ך ועברית.
מאז שסיים את בית הספר התיכון ובשנים הבאות לאחר מכן, כתב סיפורים קצרים, משלים ואף אגדות מקוריות. זו הייתה התחלת החלק הרוחני שהתפתח בקרבו. עודד נמשך לסיפורי התנ"ך, לסיפורי ההיסטוריה, למנהגי החגים וליסודות ההומניים הידועים - אלה נתנו לו השראה לכתיבת סיפורי דמיון פרי עטו. את ספרו הראשון "המעמד הרביעי", המכיל בתוכו מסר חברתי, הוציא לאור בשנת 1999. על הספר קיבל באותה השנה את פרס קרן חוגי הכתיבה של יהודי עיראק וכן, פרס קרן בית הנשיא עזר וייצמן. עודד כתב עוד ארבעה ספרים נוספים שטרם יצאו לאור.
בשנת 2021 פתח ערוץ באתר יוטיוב (YouTube) ובו הפיץ פעם בשבוע משל מקורי שלו. המשלים התאפיינו כקצרים ובעלי מסר חברתי או חינוכי עם מוסר השכל. בנוסף למשלים, עודד אהב לחוד חידות וככזה פרסם מעל לאלף חידות בתחומים מגוונים, אלה זכו לקהל מעריצים גדול שהמתין מעת לעת לחידות חדשות.
לאורך שנות חייו, היה לעיתים מצייר ציורי שמן על קנבס ואלה מעטרים את קירות ביתו ואת חלקם חילק למכרים וילדיו.
עודד שימש כחזן לנוסח תפילות יהודי עיראק ובמשך שנים רבות היה מוביל את תפילת ראש השנה ויום כיפור בבית כנסת של המשפחה המורחבת ומכרים בנתניה. היה ידוע כנושא דרשות על נושאים דתיים והיסטוריים של עם ישראל, ככזה היה שובה את ליבם של קהל המאזינים.
כדמות מוכרת ואהובה בעיר נתניה, היה זוכה להערצה ושלומות מצד תלמידיו שהיו פונים אליו ברחוב בתואר "מורי" או "המנהל" ושואלים לשלומו.
"אם ישאלו אותי: כיצד אתה מגדיר את עצמך? אשיב עם כל הצניעות שבדבר: איש רב פעלים. אני מצטייר בעיני עצמי כ"בור סוד שאני מאבד טיפה", אדם צול, הבורר את מילותיי בקפידה, שיכרוני חד כתער ובו אצורים פרקי חיים, אותם אני מספר כאילו זה עתה חוויתי אותם לראשונה. חי את הרגע ואיני מתחשב בתחלואי השונים. מציב מטרה לנגד עיניי, דואג להגשימה על הצד הטוב ביותר ומשמש מודל מעורר השראה לאחרים. ניתן לומר, שזיכרונותיי אצורים בשקיות בד הקשורות בקצותיהן בחוט. מידי פעם, אני פורם את אחת השקיות והמחשבות והאירועים קולחים להם מעצמם כאילו התרחשו זה עתה."
איש משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1968 נישא עודד ליהודית שמסי, אותה הכיר בטבריה, להם נולדו ארבעה בנים ומהם שנים-עשר נכדים ונכדות. משפחתו הנה מקור גאוותו ובטרם פטירתו הספיק לחבר ספר-אלבום לקראת גיל שמונים, בו גולל את תחנות חייו.
עודד נפטר בתאריך העברי לשחרור ירושלים, שכה אהב, ונטמן למנוחת עולמים בבית העלמין "ותיקים" בנתניה.