טיוטה:עירום בקולנוע הישראלי
הסרטים שנעשו בתקופת היישוב ובתקופה שלאחר קום המדינה לא כללו עירום, בין היתר משום שישראל היא מדינה בעלת גוון שמרני.
הסרט הישראלי הראשון שכלל בתוכו סצנת עירום היה דליה והמלחים, שיצא ב-1964, בו הופיעה בעירום השחקנית הצרפתייה ורוניק וונדל.
אסקימו לימון הוא הסרט המסחרי הראשון בישראל שהכיל בתוכו עירום, וגם הראשון שלא היה מיועד באופן ספציפי למבוגרים. בסרט הראשון הופיעה בו בעירום השחקנית הראשית ענת עצמון והשחקנית אופליה שטראל בסצנה הידועה של סטלה המגמרת. בסרט השני בסדרה השחקנית הראשית איבון מיכאלי הופיעה בתחילתו בעירום, אך לאחר מכן היא טענה שפרסום צילומים אלה לא בוצע בהסכמתה. לאחר תביעה שהגישה נגד יוצרי הסרט הורה בית המשפט להוציא מהסרט את הסצינות בו היא מופיעה בעירום. מהסרט הרביעי השחקניות המרכזיות בסרט שהופיעו בעירום היו בעיקר שחקניות זרות שרובן מגרמניה.
דיזנגוף 99 נחשב לסרט פורץ דרך עקב הסצינות של חילופי זוגות וסצנת המין המשולש של ענת עצמון, גידי גוב וגלי עטרי. יש שטענו כי סרט זה ביטא את חיי המין ששררו בתל אביב באותה תקופה.
בשנות השמונים פחת העירום בסרטים כחלק ממגמה עולמית של חזרה לשמרנות עקב רגישויות פוליטיות למיניהן.
הסרט אלכס חולה אהבה העוסק בפנטזיות מיניות של הנער הכיל בתוכו סצנת עירום ידועה של השחקנית שרון הכהן-בר.
בעשור הראשון של המאה ה-20, העירום בסרטים ישראלי הוצג במסגרת אחרת. על פי העיתונאי עמית קלינג העירום בשנים האלה מוצג לא בדרך שובבה וקלילה אלא כחלק הבא לשרת את העלילה עבור סיפורים כבדים. על פי הקולנוענית הגר בן אשר משתמשים במיניות על מנת לספר סיפור והלך של דמות.
הסרט הפיתוי המבוסס על פי ספר מאת רם אורן מכיל סצינות עירום הנחשבות לנועזות.