רם אורן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רם אורן
אין תמונה חופשית
לידה 8 במרץ 1936 (בן 82)
תל אביב-יפו, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מחבר, מוציא לאור, עיתונאי, סופר, משפטן, עורך דין עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
www.ram-oren.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

רם אורן (נולד ב-8 במרץ 1936) הוא סופר ישראלי, שספריו הם מהנמכרים ביותר בארץ, אי פעם ורובם אף תורגמו לשפות אחרות, בעיקר אנגלית וצרפתית. זכה בפרסים רבים והוא גם מו"ל מצליח, עיתונאי, ועורך.

אורן הוא עורך דין במקצועו וכיהן בשעתו בין השאר כיועץ המשפטי של ידיעות אחרונות.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בתל אביב וגדל בשכונת שפירא. אביו היה כורך ספרים והיה מביא הביתה למשפחתו לקריאה מדי סוף שבוע אחדים מהספרים שנמסרו לו לכריכה. כך נולדה אהבתו של אורן לספרות וכבר בגיל שמונה החליט שכשיהיה גדול יכתוב ספרים. אחדים מסיפוריו ושיריו פורסמו בעיתוני הילדים של התקופה. למרות זאת, בתחילת דרכו כבוגר, שני הספרים הראשונים שכתב נדחו על ידי כל ההוצאות לאור אליהן הוא שלח אותם והוא למד ולאחר מכן עבד, כעורך דין ועיתונאי. רק בגיל מתקדם יחסית החלו ספריו להתפרסם.

את הקריירה העיתונאית שלו החל כנער שליח בגיל 15 בעיתון "ידיעות אחרונות" וכמתלמדו של אלכסנדר זאובר, עורכו של "עיתון מיוחד". פנייתו לכיוון זה נבעה ממחשבה שכעובד בעיתון יוכל איכשהו להשתלב גם בכתיבה ובתחילת דרכו הוא אף הסכים לעבוד כשליח בחינם, כדי להשיג דריסת רגל בתחום. עבודתו העיתונאית הפכה עם הזמן לעבודה של ממש והוא אף הגיע בה להישגים, כולל עריכת מוספים חשובים בעיתון. הוא שילב אותה עם לימודי משפטים ועבודה כעורך דין, והיה במרוצת השנים ליועץ המשפטי של ידיעות אחרונות.

בשנת 1994, כשהיה בן 58 פרסם את ספרו הראשון "פיתוי" (הוצאת כתר). הספר לא הצליח בתחילה, ונחשב לכישלון מבחינת המכירות עד הופעתו בתוכנית הטלוויזיה של דן שילון, שהייתה אז תוכנית האירוח הפופולרית ביותר. גליה אלבין, שישבה אז במקרה לצדו במעגל המרואיינים, החליטה לעזור לסופר המתחיל וסיפרה שקראה את ספרו והיא מתעתדת להסריטו. הדברים לא היו נכונים והיא אף לא קראה אז את הספר, אך הדבר שימש כמנוף לקידומו של "פיתוי", שהפך לאחד מרבי-המכר הפופולריים ביותר בישראל אי פעם. ב-2002 הופק סרט קולנוע על פי הספר.

הצלחתו הספרותית, שלא לוותה בהצלחה כלכלית זהה בשל העובדה שהמוציאים לאור לקחו לעצמם חלק גדול מרווחי המכירות, הביאה אותו לייסוד הוצאת ספרים בשם "קשת הוצאה לאור". ההוצאה מפרסמת כיום בעיקר את ספריו של אורן אף כי גם של סופרים אחרים כשפרה הורן, עירית לינור, שלי יחימוביץ', יורם יובל וקובי אוז.

אורן מנסה לתת בספריו תמונה של תופעות שונות בשיח התרבותי הישראלי (לדוגמה: הנהייה אחרי המיסטיקה המזרחית באשראם). מרבית ספריו הם בז'אנר הספרות הבלשית, אך בשנת 2002 פרסם לראשונה רומן היסטורי - לטרון, עליו זכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית. בשנת 2004 פרסם ספר נוסף בסוגה זו - המטרה - תל אביב, העוסק בפלישת הצבא המצרי לישראל במלחמת העצמאות.

ב-2005 היה מעורב בהתמודדותה של קבוצת התקשורת "כאן" במכרז ערוץ 2. אורן שימש כראש חטיבת התוכן של הקבוצה. הקבוצה לא זכתה במכרז ופורקה ב-2007.

במשך השנים התבסס רם אורן כסופר ישראלי מצליח ביותר. כל ספריו זכו בפרסי ספר הזהב וספר הפלטינה. "פיתוי" ו"אות קין", שניים מספריו, הם מהספרים הנמכרים ביותר בישראל אי פעם.

חיים פרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורן מתגורר בתל אביב. נשוי לניצה מאז 1961, אב לשלושה וסב לנכדים.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פיתוי (כתר, 1994)
  • משחק מכור (כתר, 1995)
  • אות קין (קשת, 1996)
  • לב (קשת, 1997)
  • צל של ספק (קשת, 1997)
  • אשראם (קשת, 1998)
  • אש חיה (קשת, 1999)
  • חווה ואדם (קשת, 2000)
  • עירום (קשת, 2000)
  • אהבה בדלתיים סגורות (קשת, 2001)
  • לטרון (קשת, 2002)
  • התמכרות ועוד סיפורים (קשת, 2002)
  • נסיכה אפריקנית (קשת, 2003)
  • המטרה - תל אביב (קשת, 2004)
  • היורשת (קשת, 2004)
  • אחות קטנה (קשת, 2005)
  • אהובי אויבי (קשת, 2006)
  • ימים אדומים (קשת, 2006)
  • רמטכ"ל (קשת, 2006)
  • השבועה (קשת, 2007)
  • כוח עליון (קשת, 2008)
  • גרין קארד (קשת, 2008)
  • מהתנ"ך באהבה (קשת, 2009)
  • ילד אחד יותר מדי (כתר, 2010)
  • סילביה: חייה ומותה של לוחמת ה"מוסד" (קשת, 2010)
  • זהות כפולה (קשת, 2011)
  • סודות גלויים (קשת, 2011)
  • נפש הומיה (קשת, 2012)
  • כבשה שחורה (קשת, 2012)
  • הצעיף האדום (קשת, 2013)
  • אמא (קשת, 2014)
  • אהבה כואבת - חלק ראשון: שירי (קשת, 2015)
  • אהבה כואבת - חלק שני: דני (קשת, 2015)
  • אהבה כואבת - חלק שלישי: אמירה (קשת, 2015)
  • בשידור חי (קשת, 2016)[1]
  • הגירוש מן הארמון (קשת, 2017)
  • עמק הסיליקון (קשת, 2018)

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתיבתו של רם אורן זכתה לביקורות מעורבות. המרכיב העיקרי של הביקורת השלילית מתחלק לשתי רמות: רמת התחקיר - נטען כי אורן חושף את קוראיו למקומות וקהלים לא מוכרים, אך בניגוד לצפוי אינו מעמיק בתחקיר על מושאי הכתיבה ומספק לקהל את אותם תיאורים סטריאוטיפיים שציפה לקבל. הרמה הספרותית - נטען כי אורן מרבה לעשות שימוש בקלישאות, ובפאתוס מוגזם. כמו גם בשילוב משלבי שפה שונים למשפט אחד.[2]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכּתביו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עלית קרפרם אורן מציג את גיבורותיו באופן מגוחך ומרושע, באתר הארץ, 6 באפריל 2016
  2. ^ רוביק רוזנטל, הזירה הלשונית - דיוקן העברית הישראלית, עם עובד, 2001. מצוטט אצל: פאר פרידמן, על "אחות קטנה" מאת רם אורן, מעריב 13 במאי 2005. (גרסה אחרת של המאמר באתר "רשימות מקרופולוס").