טיוטה:MGM-29 Sergeant

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
MGM-29 Sergeant
השיגור של MGM-29
השיגור של MGM-29
מידע בסיסי
ארץ ייצור ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
יצרן Sperry Utah
תקופת השירות 1962–1979 (כ־17 שנים)
משתמשים

ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית

מערב גרמניהמערב גרמניה מערב גרמניה
מאפיינים כלליים
משקל 4,600 ק"ג
ממדים
אורך 10.52 מטר
קוטר 0.79 מטר
מוטת כנפיים 1.8 מטר
ביצועים
טווח 40-135 ק"מ

MGM-29 Sergeant (סרג'נט, בעברית: "סַמָּל") היה טיל קרקע-קרקע (טיל בליסטי טקטי) אמריקאי מונע בדלק מוצק שפותח על ידי המעבדה להנעה סילונית. הטילים נבנו על ידי חברת ספרי יוטה (Sperry Utah). הסרג'נט היה השלישי והאחרון בסדרה של טילי המעבדה להנעה סילונית עבור צבא ארצות הברית ששמותיהם תואמים את ההתקדמות בשורות הצבא המתגייסים: טוראי, רב־טוראי וסמל.

פיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרג'נט פותח במהלך 1948 במעבדה להנעה סילונית של נאס"א. בשל עומס עבודה בתוכנית פיתוח המנוע עבור הסרג'נט הועבר הפיתוח לחטיבת רדסטון של תאגיד תיוקול (Thiokol).[1] בעקבות אי הצלחת החטיבה לקדם את הפרויקט, הופסק הפיתוח שלו באפריל 1951.

פיתוח טילי הסרג'נט התחדש בינואר 1955. הפיתוח תוכנן להתחלק לשלושה שלבים בסיסיים: הדגמת היתכנות בשנים 1955-1957, פיתוח ניסיוני ב־1958–1959, ואחריו הנדסה סופית ב־1960–1961. המנוע הרקטי תוכנן על ידי המעבדה להנעה סילונית ונבנה על ידי חברת Thiokol. חברת פיקטיני ארסנל הייתה אמורה לספק את ראש הנפץ ואת המתאם.[2] הציוד וכלי הרכב לתמיכה קרקעית היו אמורים להיות באחריות המעבדה להנעה סילונית.[3]

בסתיו 1956 הוחלט לדחות את הפיתוח של קורפורל III על מנת להשקיע בפיתוח הסרג'נט אשר לפיתוחו הייתה היתכנות מעשית יותר. בתחילת 1956 החלו ניסויי טיסה שהביאו לשינויים אווירודינמים משמעותיים.[4] עד ליולי 1961 היו למערכת הנשק של סרג'נט ליקויים רבים, באמינות ומגבלות לאחסון בטמפרטורה נמוכה ועוד. הסרג'נט היה אמור להיות מוכן בזמן, אבל נפל באופן חרוץ מלעמוד ביעד להיות הנשק שדמיינו במקור.[5] בהשוואה לקודמו, הסרג'נט דרש פחות מ33% מהציוד התומכה, וניתן היה לירות תוך דקות ולא שעות לאחר ההגעה למקום הירי. הסרג'נט היה פשוט יחסית לתפעול ולתחזוקה.[6] הסרג'נט היה אמור לשאת את ראש הנפץ הגרעיני (W54). [7] הסרג'נט נשקל לפריסה עם ראשי נפץ גבוהים, מתפצלים, ביולוגים וכימים. ראש נפץ ביולוגי, M210 וראש נפץ כימי, M212 אושרו אך מעולם לא נרכשו.[8]

כן שיגור של הסרג'נט

שירות מבצעי[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכנס לשירות בצבא ארצות הברית בשנת 1962 כדי להחליף את MGM-5 Corporal (אנ'), הוא נפרס באירופה ובדרום קוריאה ב-1963, ונכנס לשירות ביחידות גרמניות בשנת 1964.[9]

מערכת הסרג'נט הייתה אמורה להיות מוחלפת ב-MGM-52 Lance בתחילת שנות ה-70, אך עיכובים ב-Lance גרמו להסרג'נט להישאר בשירות. הגדוד האחרון של צבא ארה"ב הושבת ב-1977. סרג'נט מערכות טילים הוקצו בדרך כלל לארמייה במשימה של "תמיכה כללית בגיס"[10].

שיירת המשאיות הנדרשת לכל שיגור

הפעלת הסרג'נט הוכרה כפתרון ביניים בפיתוח טילי שדה הקרב. מכיוון שבטיל מצד אחד תוקנו הבעיות בטיפול בדלק נוזלי שהיו בטילים הקודמים כמו בטיל קורפורל, אך עדיין נדרשו התקנות מקיפות לפני כל שיגור, יחד עם שיירה של משאיות תמיכה.[11] בטילים מתקדמים יותר, כמו Blue Water ולאנס, הופחת זמן ההתקנות לפני כל שיגור.

גרסאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיל השיגור קסטור הוא נגזרת של סרג'נט, שימש כשלב שני של משגר הלוויינים סקאוט. גרסאות נוספות של טילים וחלקי טילים שמקורן בסרג'נט שימשו כשלב השני והשלישי של רקטת הקול (אנ') יופיטר-C, כמו גם כשלבים של טילי השיגור ג'ונו I ו- גיונו II, בינהם הטיל ששיגר את אקספלורר 1.

מפעילים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קטגוריה:טילי קרקע-קרקע קטגוריה:טילים גרעיניים אמריקאיים קטגוריה:טילים בליסטיים אמריקאיים

  1. ^ Cagle, Mary T., History of the Sergeant Weapon System, p 11, U.S. Army Missile Command, Redstone Arsenal, Alabama, 1972
  2. ^ Cagle, Mary T., History of the Sergeant Weapon System, p 113-117, U.S. Army Missile Command, Redstone Arsenal, Alabama, 1972
  3. ^ Cagle, Mary T., History of the Sergeant Weapon System, p 120, U.S. Army Missile Command, Redstone Arsenal, Alabama, 1972
  4. ^ Cagle, Mary T., History of the Sergeant Weapon System, p 109-111, U.S. Army Missile Command, Redstone Arsenal, Alabama, 1972
  5. ^ Cagle, Mary T., History of the Sergeant Weapon System, p 199, U.S. Army Missile Command, Redstone Arsenal, Alabama, 1972
  6. ^ Cagle, Mary T., History of the Sergeant Weapon System, p 202, U.S. Army Missile Command, Redstone Arsenal, Alabama, 1972
  7. ^ Hansen, Chuck, “The Swords of Armageddon U.S. Nuclear Weapons Development since 1945,” Volume VII, p 125-126, 1995
  8. ^ Cagle, Mary T., History of the Sergeant Weapon System, p 234, U.S. Army Missile Command, Redstone Arsenal, Alabama, 1972
  9. ^ Cagle, Mary T., History of the Sergeant Weapon System, p 216, U.S. Army Missile Command, Redstone Arsenal, Alabama, 1972
  10. ^ "Weapons of the Field Artillery (1965)". US Army. ארכיון מ-2021-12-12. נבדק ב-11 במאי 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  11. ^ "Sergeant electrodynamics". Flight: 643–644. 23 באפריל 1964. {{cite journal}}: (עזרה)