ארץ האש
 | |
| תצלום לוויין של ארץ האש | |
| נתונים גאוגרפיים | |
|---|---|
| מיקום |
האוקיינוס השקט, האוקיינוס האטלנטי, ים סקוטיה  |
| קואורדינטות | 54°S 70°W / 54°S 70°W |
| שטח | 73,753 קילומטר רבוע |
| גובה מרבי | Monte Shipton |
| נתונים מדיניים | |
| מדינה |
 ארגנטינה צ'ילה |
| אוכלוסייה | 195,000 (2022) |
| אזור זמן | UTC-4 |
|
(למפת אמריקה הדרומית רגילה)   ארץ האש | |
  | |
ארץ האש (בספרדית: Tierra del Fuego) הוא ארכיפלג מצדו הדרומי של מצר מגלן, הנמצא בקצה הדרומי של אמריקה הדרומית. הארכיפלג מחולק בין ארגנטינה ובין צ'ילה. כאשר החלק המזרחי שייך לארגנטינה והמערבי לצ'ילה.
ארץ האש היא הנקודה היבשתית הדרומית ביותר בכדור הארץ פרט לאנטארקטיקה.
החלק הארגנטינאי של ארץ האש כלול בפרובינציה ה-23 של ארגנטינה. (הפרובינציה כוללת גם אזורים שבסכסוך על הבעלות כמו אזור אנטארקטיקה, איי פוקלנד, איי ג'ורג'יה הדרומית ואיי סנדוויץ' הדרומיים ועוד).
בחלק הארגנטינאי עיר הבירה היא אושואיה (Ushuaia)[1] והעיר המאוכלסת ביותר היא ריו-גראנדה (Rio-Grande).
בחלק הצ'יליאני עיר הבירה היא פורווניר (Porvenir) [2]
מקור השם "ארץ האש" הוא במדורות הילידים הרבות שראה מגלה הארצות פרדיננד מגלן בשנת 1520, כאשר חצה בספינתו את המצר שנקרא מאוחר יותר על שמו.[3]
גאוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אפשר לראות בארכיפלג ארץ האש שלושה חלקים עיקריים: קבוצת האיים הצפון-מערביים, "האי הגדול" וקבוצת האיים הדרומיים והדרום-מזרחיים.
את הארכיפלג מחלקת תעלת ביגל, שנמצאת מדרום ל"אי הגדול".
שטח כל ארץ האש הוא 73,753 קמ"ר, כאשר 47,000 קמ"ר (חלק מ"האי הגדול" ואיים נבארינו, דספאצ'ו ואחרים) שייכים לצ'ילה, ואילו 21,571 קמ"ר שייכים לארגנטינה (כולל חלקה ב"אי הגדול" ועוד איים במזרח ובצפון-מזרח).
האי הגדול של ארץ האש (בספרדית: (Isla Grande de Tierra del Fuego, שטחו 47,992 קמ"ר והוא מחולק בין שתי המדינות: 38.6% מהשטח שייך לארגנטינה, ו-61.4% ממנו שייך לצ'ילה.
בארץ האש יש אזורי טבע שמורים ומגוונים. חלק מרכזי מהנוף הם קרחונים, אגמים ונהרות. רכסי הרי האלפים הדרום-אמריקאים (האנדים), אשר במערב בגבול עם צ'ילה, מכוסים שלג תמידי. הקרחונים הגדולים נמצאים בקורדילרה דרווין ,שם ישנו שדה קרח גדול. ישנם יערות בצד המערבי המגיעים עד לגובה ההרים 1,000-700 מ'.
בצד המזרחי נופים של ערבות פטגוניות, עשב נמוך ושיחים, המשמש מזון לבעלי החיים[2].
בין המערב למזרח יש אזור ביצות כבול.
האיים צפון-מערביים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- האי דוסון (Isla Dawson)
- האי השממה (Isla de los Estados)
- האי סנטה אינס (Isla Santa ines)
- האי קלרנס (Isla Clarence)
- האי קפטן אראסנה (Isla Capitan Aracena)
- האי מרטיז'ו (Isle Martillo)
האי הגדול של ארץ האש
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – האי הגדול של ארץ האש
האיים דרומיים ודרום-מזרחיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- האי לונדון (Isla London)
- האי סטיוארט (Isla Stewart)
- האי לונדונדרי (Isla Londonderry)
- האי גורדון (Isla Gordon)
- האי הוסט (Isla Hoste)
- האי נוורינו (Isla Navarino)[2]
- אי המדינות (Isla de los Estados)
אקלים
[עריכת קוד מקור | עריכה]האקלים אוקיאני תת-קוטבי. בחורף (מיוני עד ספטמבר) קר מאוד (0 ועד 10-) ובקיץ (דצמבר-מרץ) קריר (12-5). בחלקו המערבי גשמים רבים (4,000–5,000 מ"מ בשנה). בשאר האזורים גשמים מועטים. החורף קשה, קר מאוד, מנשבות רוחות חזקות ושעות האור קצרות. בקיץ שעות האור מגיעות ל-18 שעות.[4]
היסטוריה ואוכלוסייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפני 12,000-10,000 שנה החלה ההתיישבות של הילידים האינדיאנים אשר הגיעו דרך מצר מגלן מדרום פטגוניה. התושבים הראשונים התנחלו במקום וניהלו אורח חיים שבטי, כמלקטי מזון, כציידים ודייגים, ובהמשך, עסקו בגידולים חקלאיים. הם התגוררו בבקתות שיחים דלות ופיתחו תרבות עשירה של מיתולוגיות ופולחנים.
עם "הבהלה לזהב" באזור, בשנים האחרונות של המאה ה-19, הגיעו מהגרים רבים לארץ האש מאירופה ומצ'ילה. פיתוח המשק החקלאי והתעשייתי שהביאו האירופאים, גרם לתחלואה (חצבת ושחפת) ולהשמדת האוכלוסייה הילידית. בראשית המאה ה-20 הושמדה כמעט כליל האוכלוסייה האינדיאנית.[3]
בשנת 2022 נערך מפקד אוכלוסין ולפיו יש כ-195,000 תושבים בכל ארץ האש והגיל הממוצע הוא 31 שנים. באזור הארגנטינאי ישנם 186,000 תושבים ובאזור הצ'יליאני כ-9,000 תושבים.
בחלק מארץ האש ההתיישבות דלילה, רוב האוכלוסייה מתרכזת בערים הגדולות, כמו ריו גרנדה (Rio Grande) אשר בה כ-90 אלף איש ובאושואייה (Ushuaia), שהיא בירת הפרובינציה הדרומית, יש 75 אלף איש. בעיר זו יש גם אוניברסיטה לאומית.
מוערך כי 39% מהאוכלוסייה חיה מתחת לקו העוני (בערים המרכזיות כ-32%) וכי 10% מהאוכלוסייה נמצא בעוני קיצוני. ילדים מתחת לגיל 14 הם העניים ביותר.
ההכנסה למשפחה היא 125–250 דולר.[5]
כלכלה, תעשייה וחקלאות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפעילויות הכלכליות ברובן: דייג, ייצור נפט וגז, חקלאות, תעשייה קלה של (עץ, נייר ומזון) ותיירות.
העיר אושואייה היא הדרומית ביותר בעולם וממנה יוצאים טיולים לאנטארקטיקה. כ-25% מתושביה מתפרנסים מתיירות.
הפרובינציה של ארץ האש מחזיקה באזור מס מיוחד משנת 1972. המשמעות היא שמוצרי יבוא ויצוא נהנים מהפחתות במיסים, הקלות מכס, פטורים מסוימים מהיטל יצוא והטבות יבוא לחומרים ומוצרים תעשייתיים.[6]
בעזרת ההטבות הכלכליות והרגולטוריות מנסים להקל על הקושי בתנאי המיקום.
בשתי הערים הגדולות מייצרים טלוויזיות, טלפונים סלולריים, מחשבים ומוצרי חשמל ביתיים. היצוא הוא של רכיבים אלקטרונים ותעשייה טכנולוגית והיבוא בעיקר תוספי תזונה ותרופות.[7]
החקלאות מוגבלת בגלל תנאי האקלים הקשים, קור, גשמים ורוחות מביא לעונת גידול קצרה בחקלאות. הגידולים העיקריים הם תפוחי אדמה, תותים, פירות יער וירקות בחממות (עגבניות, פלפלים וחסה). הממשלה תומכת בהקמת חממות כדי שתהיה אספקה של ירקות טריים לאוכלוסייה.
מגדלים כבשים לגיזת צמר ולאכילת הבשר. מגדלים גם מעט בקר.
חופי האוקיינוס בדרום עשירים בדגה ורכיכות וענף הדייג הוא תחום חשוב.
משטר ומוסדות שלטון
[עריכת קוד מקור | עריכה]החלק הארגנטינאי של ארץ האש הוא פרובינציה ארגנטינאית.
ישנן בו 3 רשויות:
הרשות המבצעת שהוא מושל הפרובינציה והוא נבחר לתקופת כהונה של 4 שנים. המושל הנוכחי הוא גוסטבו מלהלה שנבחר בשנת 2019.
הרשות המחוקקת היא בית מחוקקים פרובינציאלי עם 15 נציגים נבחרים. הבחירות נערכות של 4 שנים.
הרשות השופטת פועלת לפי החוקה הלאומית והפרובינציאלית. החוקה הפרובינציאלית קובעת את הרכב המוסדות המקומיים ואופן הבחירות.
החלק הצ'יליאני של ארץ האש הוא פרובינציה ה-12 של צ'ילה. ישנו מושל הממונה על-ידי נשיא צ'ילה (לא נבחר ישירות כמו בפרובינציה הארגנטינאית) וישנן מועצות מקומיות. זו פרובינציה לא אוטונומית ופועלת לפי החוקה בצ'ילה.
בעלי חיים וצמחייה לפי אזורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]| אזור | אקלים ונוף | צמחייה עיקרית | בעלי חיים אופייניים |
|---|---|---|---|
| מערב (צ'ילה) | קר מאוד, משקעים רבים
ופיורדים עמוקים |
יערות | יונקים ימיים (כלבי ים, לוטרות)
עופות מים (אלבטרוסים) |
| מרכז | קר, ביצות כבול, מישור | אזורי כבול ושיחים נמוכים | עופות ביצה, אווזים, צבאים דרומיים |
| מזרח (ארגנטינה) | יבש, מישורים פתוחים,
חופים חוליים |
ערבות עם עשב ושיחים
דלילים |
פינגווינים מגלניים, פינגווינים גנטו,
גואנקו, שועלים אפורים |
| דרום (תעלת ביגל) | קר, רוחות חזקות,
ים עשיר בדגה |
יערות (עץ הלנגה) על
ההרים וחופים צרים |
פינגווינים, דולפינים, לווייתנים, |
.jpg)
אטרקציות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מוזיאון "סוף העולם" באושואייה ובו מסמכים ותמונות המעידים על ההתיישבות של הילידים לפני כיבוש האירופאים.[2]
- שמורת "ארץ האש"(Tierra del Fuego) הנמצאת סמוך וממערב לאושואייה וכוללת הרים, אגמים (רוקה), נהרות, יערות (עצי לנגה Lenga) וקרחונים. נמצאים בפארק זה בונים הבונים סכרים במים והם הובאו מקנדה.[1]
- תעלת ביגל.[1][8]
- האי מרטיז'ו המכונה גם "אי הפינגווינים".[2]
- רכבת "סוף העולם" היוצאת מאושואייה ועוברת בנופים יפים.[8]
- סרו קסטור (Cerro Castor) אתר סקי הדרומי ביותר בעולם.[2]
- אגם פגננו טולווין (Fagnano Tolhuin) עם טבע פרא.
- לגונה אסמרלדה (Laguna Esmeralda) אגם עם יערות עץ הלנגה.[9]
- ההרים קורדילרה דרווין (Cordillera Darwin) בדרום בצד הצ'יליאני עם קרחונים.
- פארקים עם טבע פראי Karukinka ו-Yendeggaia
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מוטי פוגל, ארץ האש – סילביה איפרגירה, 21 בדצמבר 2011
- יוני בן-שלום, אושואייה: לגעת בקצה של העיר הדרומית בעולם, באתר ynet, 29 בנובמבר 2009
- ארץ האש, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 פטגוניה וארץ האש, ארגנטינה, צ'ילה | טיול לדרום אמריקה, באתר מסע אחר
- ^ 1 2 3 4 5 6 Tierra del Fuego (Chile) Travel Guide | What to do in Tierra del Fuego (Chile), Rough Guides
- ^ 1 2 סיפור דרך – מסע לעיר הבירה של ארץ האש הארגנטינאית, אושואייה – עוזי טאובר, באתר www.muchiler.co.il
- ^ Visit Argentina – News – Tierra del Fuego: Adventures at the End of the World, www.argentina.travel
- ^ In Tierra del Fuego, 39% of the population are below the poverty line, MercoPress
- ^ Aduana News, New regulations unify and update the regime of the Special Customs Area of Tierra del Fuego, Aduana News, 2025-02-11
- ^ Tierra Del Fuego import trade data from global bills of lading, www.volza.com
- ^ 1 2 אטרקציות ופעילויות בארץ האש, באתר "אקספלורר"
- ^ Esmeralda Lagoon Trail, AllTrails.com
