טיסה 3352 של אירופלוט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
טיסה 3352 של אירופלוט
Aeroflot Tu-154B-1 CCCP-85274 ZRH 1982-6-20.png
מטוס טופולב Tu-154, דומה למטוס שהתרסק
תאריך 11 באוקטובר 1984
מיקום אומסק, רוסיה
גורם טעות אנוש
קואורדינטות 54°58′00″N 73°18′30″E / 54.96666667°N 73.30833333°E / 54.96666667; 73.30833333
הרוגים 178 (כולל 4 על הקרקע)
פצועים 5
ניצולים 5
המעורבים באסון
כלי טיס
כלי טיס טופולב Tu-154
מספר זנב CCCP-85243
מוצא קרסנודאר, רוסיה
יעד נמל התעופה נובוסיבירסק טולמצ'בו, רוסיה
חניות ביניים אומסק, רוסיה
מפעיל אירופלוט
נוסעים 170
אנשי צוות 9
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

טיסה 3352 של אירופלוט הייתה טיסת פנים מקרסנודאר לנובוסיבירסק עם עצירת ביניים באומסק שברוסיה. ב-11 באוקטובר 1984, בעת נחיתה בשדה התעופה של אומסק, פגע המטוס ברכב שירות על המסלול. כתוצאה מכך נהרגו 174 אנשים על המטוס ועוד 4 אנשים על הקרקע. התורם העיקרי לתאונה הוא פקח הטיסה שנרדם במהלך המשמרת. נכון ל-2015, זוהי התאונה האווירית הקטלנית ביותר שהתרחשה באדמת רוסיה.

התאונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשעה 5:00, טיסה 3352 הייתה בהכנות לנחיתה באומסק. באותו הזמן המטוס שהיה מדגם טופולב Tu-154, היה המטוס היחיד שהתקרב לאומסק והוא קיבל אישור לנחיתה.

בשעה 5:20 ביקש צוות הקרקע אישור לייבש את המסלול עקב הגשם ומחשש להחלקה. פקח הקרקע שהיה בתפקיד נתן להם אישור ונרדם לאחר מכן, הוא שכח להפעיל את אזהרת "מסלול תפוס". בכל מקרה תקנות שדה התעופה אוסרות על סגירת או פתיחת מסלול ללא אישור הפקח הראשי או סגנו, דבר אשר לא התבצע.

צוות התחזוקה התמקם עם 3 רכבים במסלול: טרקטורון, משאית אוראל ומשאית KrAZ. הרכבים הכילו דלק רב על מנת להפעיל מייבש לשימוש על המסלול. הצוות הפר את הוראות הבטיחות בכך שלא הפעיל אורות מהבהבים על גגות הרכבים, הסיבה היא כי האורות הפריעו להם ולכן כיבו אותם כאשר התחילו לעבוד על המסלול.

צוות המטוס לא יכל לראות את העובדים על המסלול, לעומת זאת צוות התחזוקה ראה את המטוס מתקרב ממרחק רב, כאשר אורות הנחיתה שלו דולקים. צוות הקרקע ניסה ליצור קשר 3 פעמים עם פקח הקרקע, אך לא קיבל מענה ולכן החליט להתעלם מהמטוס במחשבה שמדובר במטוס שלא ינחת לבסוף.

בשעה 5:35, טיסה 3352 ביקשה אישור לנחיתה מפקח הגישה. הבקשה נשלחה פעמיים מכיוון שהטייסים הבחינו בעצמים מעורפלים על המסלול, ורצו לוודא שאין בו מכשולים. הפקח אישר שהמסלול פנוי, ואז פנה פקח הגישה לפקח הקרקע ולא קיבל תשובה, במקביל פנה לפקח הטיסה וקיבל תשובה לא שלא נקלט היטב ונשמעה כמו "פנוי" (Free, ברוסית במקור:  ..бодна, במקום נשמע כמו: свободна). פקח גישה הכריז שהמסלול פנוי, למרות שלא היה בקשר עין איתו, ובניגוד לתקנות המחייבות אותו לא לאשר נחיתה אם אין אישור וודאי שהמסלול פנוי. פקח הקרקע היה אמור לראות את המסלול, אך הוא נרדם.

בשעה 5:38 עבר המטוס את הנקודה הנמוכה ביותר בה ניתן לבטל את הנחיתה. המטוס נחת במהירות רגילה של 240 קמ"ש. בנגיעה בקרקע, זיהה צוות המטוס את הרכבים על המסלול וניסה להפנות את המטוס, אך בשלב זה לא היה ניתן למנוע את התאונה. המטוס פגע ב-2 המשאיות והצית 7 טון של דלק שאוחסן בכל אחת מהן, בנוסף למכל הדלק של המטוס. המטוס התהפך והתפרק, השבר במכלי הדלק הבוערים, גרם לדלק בוער להיכנס לתוך גוף המטוס ולשרוף את כל הנוסעים, למעט אחד. תא הטייס נותק מהמטוס והמשיך לנוע על המסלול, כל 4 אנשי הצוות שהיו בו שרדו. 4 אנשי תחזוקה שהיו על הקרקע נהרגו.

החקירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החקירה קבעה כי התאונה נגרמה בעקבות שרשרת טעויות, בעקבות רשלנות הפקחים, וכן בעקבות אין ציות לנוהלי הביטחות והזנחת תחזוקה בסיסית. פקח הקרקע נמצא האשם הישיר מכיוון שנרדם במהלך עבודתו, בנוסף הוא אישר לצוותי התחזוקה להיכנס למסלול ולא סימן אותו כתפוס. נגזרו עליו 15 שנות מאסר והוא התאבד בכלא. בנוסף על מנהל הפקחים נגזרו 15 שנות מאסר, על פקח הגישה 13 שנות מאסר, ועל מנהל התחזוקה בשדה התעופה - 12 שנות מאסר. כל השלושה ערערו על גזר הדין ונדחו.

לא נמצאו טעויות בפעולת צוות המטוס.