נובוסיבירסק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נוֹבוֹסִיבִּירְסְק
Новосибирск

Coat of Arms of Novosibirsk.svg
סמל העיר

Flag of Novosibirsk.svg
דגל העיר

Вид на правый берег с Коммунального моста.jpg
מבט על העיר מהגדה הימנית של נהר האוב.
מדינה רוסיהFlag of Russia.svg  רוסיה
אובלסטי מחוז נובוסיבירסקFlag of Novosibirsk oblast.svg  מחוז נובוסיבירסק
חבל ארץ סיביר
ראש העיר אנאטולי לוקוט
שטח 503 קמ"ר
תאריך ייסוד 1893
אוכלוסייה
 ‑ בעיר
 ‑ במטרופולין
 ‑ צפיפות

1,567,087 (נכון ל-2015)
1,900,000 (נכון ל-2012)
3,099 נפש לקמ"ר (נכון ל-2015)
קואורדינטות 55°01′00″N 82°56′00″E / 55.0166666666667°N 82.9333333333333°E / 55.0166666666667; 82.9333333333333קואורדינטות: 55°01′00″N 82°56′00″E / 55.0166666666667°N 82.9333333333333°E / 55.0166666666667; 82.9333333333333
אזור זמן UTC +6
www.novo-sibirsk.ru
תיאטרון האופרה והבלט של נובוסיבירסק.
מרכז קניות רויאל פארק.

נוֹבוֹסִיבִּירְסְקרוסית: Новосибирск) היא עיר מרכזית בפדרציה הרוסית, בדרום-מערב סיביר, ומרכז מחוז נובוסיבירסק. אוכלוסייתה, נכון ל-2014, מונה יותר ממיליון וחצי תושבים, והיא העיר השלישית בגודלה במדינה (אחרי מוסקבה וסנקט פטרבורג). היא מכונה לעתים "בירת סיביר" ו"שיקגו הסיבירית", בשל היותה המרכז האדמיניסטרטיבי והכלכלי של המחוז הפדרלי הסיבירי.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נובוסיבירסק נוסדה בשנת 1893. ראשיתה בכפר קטן שהתפתח במפגש של מסילת הרכבת הטרנס-סיבירית עם הנהר הסיבירי הגדול אוב. בתחילה נקראה "נובו-ניקולייבסק", על שם הצאר ניקולאי השני. בשנת 1925 שונה שמה ל"נובוסיבירסק".

את גדילתה והתפתחותה ניתן לזקוף לשני גורמים:

  1. מיקומה הגאוגרפי המרכזי: בצומת המפגיש את נהר אוב עם הרכבת הטרנס-סיבירית.
  2. העברה (הגליה) של אוכלוסייה אל העיר, במסגרת מדיניות "העברת האוכלוסין" של המשטר הסובייטי, בתחילת שנות הארבעים.
    האוכלוסיות שהוגלו היו "מסומנות" כמתנגדות בפוטנציה למשטר, ובהן גם אוכלוסיית עיירות יהודיות רבות מליטא וממדינות בלטיות נוספות[1]. כתוצאה מהעברת האוכלוסין התפתחה בנובוסיבירסק קהילה יהודית גדולה.

בשנת 1957 יזם המתמטיקאי מיכאיל לברנטייב הקמת סניף אקדמיה למדעים של ברית המועצות בנובוסיבירסק. היוזמה קיבלה תמיכת הממשל הסובייטי ובעקבות כך הוקמו בקרבת העיר, תוך מספר שנים, מכוני מחקר רבים לרבות אוניברסיטת נובוסיבירסק.

בפברואר 1990, הוענק לעיר תואר של עיר היסטורית ומרכז המדע והתרבות של סיביר. ב-1993, מושל מחוז נובוסיבירסק, ויטאלי מוחא, פוטר מתפקידו בשל חוסר תמיכתו בממשלה בעת העימות החוקתי מול הפרלמנט.

בשנת 2000 נערך ארגון מחודש על המבנה הפדרלי של רוסיה והנשיא ולדימיר פוטין, חתם על צו להקמת המחוז הפדרלי הסיבירי, אשר נובוסיבירסק הפכה לבירתו.

ב-6 באפריל 2014 נערכו הבחירות לראשות העיר ומספר שיא של מועמדים לתפקיד ראש העיר נרשמו בוועדת הבחירות המקומית (סך הכל 14 מועמדים). כאשר הבחירות לראשות העיר נקבעו לאחר שראש העיר ולדימיר גורודצקי מונה לסגן מושל מחוז נובוסיבירסק. בבחירות זכה המועמד הקומוניסטי אנאטולי לוקוט.

אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עקב מיקומה, מאופיינת נובוסיבירסק בתנאי אקלים יבשתי קיצוני ביותר. קיץ לוהט של כ־35 מעלות צלזיוס ולעומתו חורף מושלג וקר במיוחד, עם מינוס 35 מעלות צלזיוס בממוצע. ההבדלים הקיצוניים ביותר שנמדדו, בין הטמפרטורה הגבוהה לנמוכה ביותר, היו 88 מעלות צלזיוס.

אתרים בעיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחומי העיר נמצאת תחנת ממסר ושידור הגדולה ברוסיה, ששידרה במשך שנים מתחנת "קול רוסיה" ושידורים אחרים, עם יכולת שידור לתחומי דרום אסיה והמזרח התיכון.

כמו כן נמצאת בעיר אוניברסיטת נובוסיבירסק, הנחשבת כאחת האוניברסיטאות הרוסיות הטובות, וסמוכים אליה מכוני מחקר בעלי שם.

בנוסף, מפורסמת נובוסיבירסק בבניין האופרה הגדול, בבית ספר בעל מוניטין למוזיקה ולבלט שבתחומה, ובתחנת רכבת מפוארת שבה עוברת עד היום המסילה הטראנס סיבירית.

פוליטיקה וממשל[עריכת קוד מקור | עריכה]

נובוסיבירסק הינה המרכז האדמיניסטרטיבי של מחוז נובוסיבירסק ועל כן שוכנים בה מבני ממשלת מחוז נובוסיבירסק. הגוף המנהל של העיר הוא עיריית נובוסיבירסק. בראש העיר עומד אנאטולי לוקוט שהחליף באפריל 2014 את ולדימיר זנאטקוב.

בעיר ישנה מועצה מחוקקת עירונית (Совета депутатов города Новосибирска), הפעילה לצד העירייה (Мэрия Новосибирска), האחראית לניהול ענייני העיר השוטפים בעוד המועצה המחוקקת אחראית להגבלת כוחה של העירייה ולחקיקת חוקים מוניציפליים.

חוק וסדר[עריכת קוד מקור | עריכה]

גוף השיטור המרכזי האחראי על אכיפת החוק והסדר הוא משטרת נובוסיבירסק[2] (רשמית: מינהל משרד הפנים של מחוז נובוסיבירסק; ГУ МВД России по Новосибирской области) המפעיל גם אגפי שיטור בנמל התעופה טולמצ'בו וברכבת התחתית של נובוסיבירסק.

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי מרשם האוכלוסין ונתוני שירות הסטטיסטיקה הפדרלי הממלכתי של רוסיה, באפריל 2013 התגוררו בעיר 1,523,801 תושבים, גידול משמעותי לעומת מרשם האוכלוסין משנת 2010 שקבע כי בעיר מתגוררים 1,473,754 תושבים.

בעיר שמונה עמים אתניים ולאומיות. הקבוצות הגדולות ביותר הן של רוסים, גרמנים, אוקראיניים, טטארים, בלארוסים ויהודים, כשהקהילה היהודית נחשבת לאחת הגדולות באזור ומונה למעלה מ-12,000 יהודים. כמו כן פועל בעיר מרכז התרבות הישראלי.

בראש הקהילה היהודית בנובוסיבירסק עומד רב העיר ושליח חב"ד הרב שניאור זלמן זקלס.

תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טרמינל טיסות הפנים של נמל התעופה טולמצ'בו בנובוסיבירסק.

נובוסיבירסק היא העיר השלישית בגודלה ברוסיה (אחרי מוסקבה וסנקט פטרבורג) והעיר הגדולה ביותר בסיביר, ועל כן משרתת אותה מערכת תחבורה ענפה ומפותחת מאוד. בעיר פועל המטרו מאז שנת 1985. את העיר משרת נמל תעופה גדול, נמל התעופה טולמצ'בו, ופעילות בו טיסות פנים וטיסות בינלאומיות לאירופה ואסיה, וכן לערים רוסיות אחרות. נמל התעופה משמש כבסיס הבית של חברת התעופה S7 איירליינס, מפעילת טיסות הפנים הגדולה ברוסיה וחברת התעופה השנייה בגודלה במדינה. לצד הנמל פועל גם נמל תעופה קטן יותר בשם ילצובקה. ב-2012 נסגר נמל תעופה ישן שכונה "נמל התעופה הצפוני של נובוסיבירסק".

רשת האוטובוסים של העיר פעילה ברציפות מאז 1934. יש בה גם מערכת חשמליות (טרולייבוס) הפעילה מאז 1957, וקווי מוניות שירות המכונות "מרשרוטקה".

ספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספורט בעיר מיוצג באליפויות המדינה על ידי קבוצת הכדורגל סיביר נובוסיבירסק שהעפילה עד לגמר הגביע הרוסי ב-2010 והתמודדה בליגה האירופית, קבוצת הכדורסל נובוסיבירסק שזכתה בגביע הרוסי ב-2015 וקבוצת ההוקי קרח סיביר נובוסיבירסק שמתמודדת בליגת ההוקי הקונטיננטלית.

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דב לוין, לקורותיהם של יהודי ליטא שגורשו לברית המועצות במלחמת העולם השנייה, באתר דעת, תקציר: מצבם של יהודי ליטא בשנים 1940-1950 תחת השלטון הסובייטי, הגרושים ותוכנית ההגליות לסיביר. תנאי החיים הקשים ושמירת החיים היהודיים במחנות מסוימים, ‏1984
  2. ^ מינהל משרד הפנים של מחוז נובוסיבירסק; ГУ МВД России по Новосибирской области, מינהל משרד הפנים של מחוז נובוסיבירסק; ГУ МВД России по Новосибирской области רוסית)