קרסנודאר

קרסנודאר
Краснодар
סמל קרסנודאר	דגל קרסנודאר
	פוטומונטז' של קרסנודאר
מדינה	רוסיה
קראי	קרסנודאר
ראש העיר	אנדריי אלכסיינקו
תאריך ייסוד	12 בינואר 1794
שטח	841.36 קמ"ר
גובה	30 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	948,827 (2021)
‑ במטרופולין	1,037,888 (2021)
‑ צפיפות	2597.85 נפש לקמ"ר (2017)
קואורדינטות	45°02′00″N 38°58′00″E / 45.0333333333333°N 38.9666666666667°E
אזור זמן	UTC +3
	http://www.krd.ru
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת רוסיה רגילה) מוסקבה סנקט פטרבורג נובוסיבירסק אנאדיר נורילסק סקנדינביה אי; רו; פה; קזחסטן איראן סין מונגוליה ק. יפן האוקיינוס; השקט; אוקיינוס הקרח הצפוני קרסנודאר

ערך זה עוסק בעיר ברוסיה. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו קרסנודאר (פירושונים).

קניון «Oz Mall» הגדול ביותר בדרום רוסיה

קְרַסְנוֹדָאר (ברוסית: Краснодар; באדיגית: Гъожъие къал) היא עיר ברוסיה באזור הקווקז, בירת חבל קרסנודאר. העיר נמצאת על הגדה הימנית של נהר הקובאן. נכון לשנת 2021, אוכלוסיית העיר מונה כ־948,827 בני אדם.

זהו מרכז תרבותי וכלכלי עיקרי בצפון הקווקז ובמחוז הפדרלי הדרומי ומרכז היסטורי-גאוגרפי של חבל קובאן.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר נוסדה כמוצב קוזאקי של חיל הים השחור, שהועברו לאזור לאחר כיבושו. בשנת 1793, אחרי התרחבות היישוב במקום נקרא המקום בשם יקטרינודאר (Екатеринода́р) על שם יקטרינה השנייה.

מ-1860 שימש המקום כמרכז מחוז קובן והחיל הקוזאקי של קובן. ב-1867 קיבלה מעמד של עיר, והתחילה להתאכלס גם בתושבים לא-קוזאקים. בשנות ה-80 וה-90 של המאה ה-19 נבנתה דרך העיר מסילת ברזל מטיחורצק לנובורוסיסק. ב-1888 ישבו בעיר כ-45,000 תושבים, והעיר הפכה לצומת מסחר חשובה.

במהלך מלחמת האזרחים בין 1918 ל-1920 עברה העיר מספר ידיים, ואף שימשה כבירת הרפובליקה הסובייטית הצפון-קווקזית, עד שצורפה סופית לפדרציה הרוסית ולברית המועצות. ב-1920 שונה שמהּ לקרסנודאר. מ-1922 עד 1934 שימשה כבירת החבל האוטונומי של אדיגיה כחלק ממחוז צפון קווקז, עם הבירה ברוסטוב על דון. בין 1934 ל-1937 חלק ממחוז אזובו-צ'רנומורסקי, שכלל בתוכו את מחוז קרסונדרסקי ומחוז רוסטוב על דון. ב-1937 הישות הקודמת הופרדה לשתי ישויות, וקרסנודאר הייתה לבירת מחוז קרסנודאר. בין 12 באוגוסט 1942 ל-12 בפברואר 1943 הייתה העיר תחת כיבוש גרמני.

לאחר התפרקות ברית המועצות העיר לא סבלה מאובדן תושבים ואוכלוסייתה דווקא גדלה מאז 1991. כחלק ממגמת ההתרחקות מהעבר הסובייטי, רחובות רבים שינו את שמותיהם והושבו להם שמם ההיסטורי מתקופת הצאר.

בשנת 2004 הורחב שטח העיר ונוספו לשטחיה הכפרים קאלינינו ופאשקובסקי הפכו לשכונות כחלק מהעיר עצמה. בשנת 2007 העירייה החלה בתוכנית מודרניזציה שבמסגרתה שופרו התשתיות העירוניות. נסללו כבישים חדשים, התחבורה העירונית חודשה ושופצו מספר מבני מגורים ישנים.