טליסמן אנרג'י

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
טליסמן אנרג'י
נתונים כלליים
בורסה
תקופת הפעילות 1992–הווה (כ־32 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום המטה קלגרי עריכת הנתון בוויקינתונים
ענפי תעשייה תעשיית הנפט עריכת הנתון בוויקינתונים
מוצרים עיקריים נפט עריכת הנתון בוויקינתונים
מנכ"ל John Manzoni עריכת הנתון בוויקינתונים
 
www.talisman-energy.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

טַליסְמַן אנרג'י (באנגלית: Talisman Energy) הייתה חברה אחת מן הגדולות בעולם להפקת גז ונפט הממוקמת בעיר קלגרי בפרובינציית אלברטה בקנדה. החברה הייתה ידועה בעבר בשם BP Canada. לפני שינוי השם BP מכרה 57% מהחזקותיה בקנדה לציבור.[1] טליסמן אנרג'י נרכשה בשנת 2015 על ידי ענקית האנרגיה הספרדית רפסול (Repsol) וב-1 בינואר 2016 שונה שמה לRepsol Oil & Gaz Canada.[2] טליסמן גדלה מהר דרך רכישות ומיזוגים אשר מתבטאים בהיסטוריה שלה והפכה לתאגיד רב-לאומי הפועל בקנדה, ארצות הברית, הים הצפוני, אינדונזיה, מלזיה, וייטנאם, פפואה גינאה החדשה וסודאן. קונצרן טליסמן נתבע על ידי הכנסייה הפרסביטריאנית של סודאן בגין ג'נוסייד, פשעי מלחמה והפרת זכויות האדם[3][4]. בשנת 2003 מכרה טליסמן אנרג'י את הבעלות בפרויקט בסודאן לחברת אנרגיה הודית גדולה.[5]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

1925-1992[עריכת קוד מקור | עריכה]

שורשי תאגיד האנרגיה טַליסְמַן אנרג'י (Talisman Energy) מתחילים בחברה הקנדית סוּפרטֵסְט פָטרוֹליום (Supertest Petroleum). בשנת 1925, חברת סופרטסט פטרוליום מקימה תחנת דלק בעיר לונדון בפרובינציה הקנדית אונטריו. החברה מתפתחת לרשת תחנות דלק כאשר בשנת 1926 רוכשת את חברת הגז והנפט בשם אנזיין (Ensign) הממוקמת במונטריאול.[1]

תחנת סופרטסט בטורונטו קנדה (1959).

בשנת 1953, תאגיד האנרגיה BP - בריטיש פטרוליום (British Petroleum) נכנסה לשוק האנרגיה הקנדי דרך קניית טריאד ( Triad Oil) - חברת נפט קטנה עם הרבה החזקות חיפוש נפט וגז במערב קנדה. כעבור 4 שנים BP נכנסה גם לשוק בקיובק. בשנת 1960 BP פתחה את בית הזיקוק הראשון במונטריאול לעסקים והחזיקה יותר מ 800 תחנות דלק ושירות בפרובינציה הצרפתית של קנדה. בשנת 1969, לאור החזקותיה בקנדה החברה שינתה את שמה רשמית ל BP Canada והחברה הראשית נקראה BP Oil Ltd. בשנת 1971 קרה המיזוג של החברות - BP Canada קנתה 97.8% ממניות חברת סופרטסט בעבור 16.5$ למניה. בשנים אלה שוק האנרגיה הקנדי נשלט בעיקר על ידי החברה הבריטית BP Canada.[1]

בשנת 1980 הממשל הקנדי הטיל מיסים על הדלק, בשנת 1985 נפגעו רווחי החברה ב-55% בעקבות ירידות מחירי הנפט העולמי ובשנת 1991 החובות המצטברים גרמו לחילופי הנהלת BP בלונדון.

בשנת 1992 BP הכריזה על מכירת 57% ממניות BP Canada לציבור הקנדי הרחב. בעקבות קניית המניות ביוני 1992, BP Canada מיתגה עצמה מחדש ושינתה את שמה לטליסמן אנרג'י ונוסדה אחת החברות הגז והנפט הגדולות של קנדה.[1][6]

1992-2011[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1992, טליסמן אנרג'י שאינה תלויה יותר בהחלטות BP החלה לבסס החזקותיה בשוק האנרגיה הקנדי ולהרחיב פעילותיה בזירה הבינלאומית באמצעות אסטרטגית רכישות אגרסיבית של ההנהלה החדשה.[1] בשנת 1992 הנהלת טליסמן פיטרה כשני שלישים מכוח העבודה שלה[6] מכרה את הפעילויות הבלתי רווחיות שלה והתמקדה בעיקר במאגרי הגז הטבעי בפרובינציה קנדית בשם קולומביה הבריטית. שנה לאחר מכן, ב-1993, טליסמן רכשה את חברת אנקור (Encor Inc) אשר החזיקה בצינורות גז ונפט בקנדה ופעילויות גז ונפט באלג'יר ואינדונזיה. רכישה זו הכפילה את גודלה של טליסמן והפכה אותה לאחת מהחברות האנרגיה הגדולות בקנדה. באוגוסט 1994 טליסמן רכשה את Bow Valley Inc. (עם שליטה ב-53% מהמניות), רכישה זו הוסיפה לחברה נכסים נוספים בקנדה והחזקות חשובות בים הצפוני ואינדונזיה. על מנת לקזז בהוצאות, טליסמן מכרה חלק מהחזקות שירשה מ- Bow Valley Inc. בססקצ'ואן.[1]

באוקטובר 1997, טליסמן המשיכה את ההשקעות בים הצפוני ובאינדונזיה ורכשה את חברת Pembina Resources ובכך הרוויחה פעילויות במערב קנדה ואונטריו. כשנה לאחר מכן בשנת 1998, רכשה את חברת Arakis Energy Corporation ב-277.5 מיליון דולר. טליסמן פעלה באזורים עם סיכונים פוליטיים כמו אינדונזיה ואלג'יר ועתה בעקבות רכישת Arakis הורישה עוד 25% מפרויקט מרכזי של הנחת צינורות והפקת נפט גולמי בסודאן.[1][6]

חברת Arakis ניסתה לפתח את הפרויקט בסודאן משנת 1990, אך לא הצליחה לגייס את המימון הדרוש לפיתוח בגלל סכסוך פוליטי אלים בסודאן בין הממשלה האיסלאמית של הצפון לקבוצות נוצריות של הדרום. הנהלת טליסמן הדגישה את הפוטנציאל ארוך הטווח של הפרויקט בסודאן ושבאמצעות התשומות משדות הנפט ניתן לעזור לסכסוך המתמשך בסודאן.[1]

בשנת 1999, טליסמן רכשה את Rigel Energy Corporation ב-1.12 מיליארד דולר. העסקה הגדילה משמעותית את הפקת הגז הטבעי במערב קנדה וכן את הפקות הנפט בים הצפוני והפכה את טליסמן אנרג'י לתאגיד האנרגיה השלישי בגודלו בעולם. עם זאת, העובדה שהפכה לתאגיד מוביל בעולם קיבלה תשומת לב קטנה בהשוואה ליחסי הציבור השליליים בעקבות מעורבותה בסודאן.[1]

יחסי ציבור שליליים אלה הוסיפו לגדול כאשר ממשלת סודאן החלה לקבל מאות מיליוני דולרים בעקבות השלמת הפרויקט מטעם טליסמן אנרג'י. טליסמן הואשמה בעזרה לממשלה כנגד המורדים בדרום סודאן. ממשלת סודאן הואשמה באופן נרחב בהפרת זכויות האדם כנגד אזרחיה. בין ההאשמות העיקריות היו עיסוק בעבדות והכרח בכוח להעביר כפרים ממקומם לטובת פרויקט צינורות הנפט. ארגוני זכויות אדם וארגונים דתיים אחרים קראו לממשלות ארצות הברית וקנדה להטיל סנקציות על טליסמן ולגרום ללחץ על החברות המשקיעות למשוך את ההשקעות בטליסמן.[1] ממשלת קנדה מינתה את ג'ון הארקר (John Harker) לבחינת הנושא.[1] בסיכום הדו"ח הארקר כתב שסודאן הוא מקום יוצא דופן לסבל והפרת זכויות אדם מתמשכות וכי פעילויות הפקות נפט בהם מעורבת החברה הקנדית מוסיפה סבל נוסף.[7] כתגובה, הנהלת טליסמן המשיכה לטעון כי מעורבותה בסודאן תוביל לשיפורים במצב זכויות אדם בסודאן ותסייע לשלום. בנוסף לכך, חתמה על "הקוד הבינלאומי לאתיקה של עסקים קנדיים".[8]

במאי 2001, טליסמן רכשה את Petromet Resources Limited ב-765.9 מיליון דולר. באוגוסט אותה שנה רכשה את Lundin Oil AB ב 434.6 מיליון דולר במזומן. עם רכישות אלה טליסמן קיבלה מהחברות פעילויות הפקת נפט וגז בים הצפוני, מלזיה, וייטנאם ופפואה ניו-גינאה.[1]

הלחץ על טליסמן אנרג'י לצאת מסודאן גדל בעקבות פיגועי 11 בספטמבר 2001 בעיקר בגלל האשמות נגד ממשלת סודאן על עזרתה לארגון הטרור אל-קאעידה. בנובמבר 2001 פעילי זכויות אדם בניו-יורק הגישו תביעה כנגד טליסמן אנרג'י בשמם של אזרחים בדרום סודאן בטענת הפרת זכויות אדם.[1] בשנת 2003, טליסמן אנרג'י מכרה את כל אחוזי הבעלות שלה (25%) בפרויקט בסודאן לחברת ONGC Videsh ההודית.[18]

במאי 2007, הוחלפה הנהלת טליסמן אנרג'י. בשנת 2008, טליסמן רכשה את RSX Energy Inc על מנת להגדיל את כושר הייצור שלה על רקע המשבר הכלכלי.[9]

באוגוסט 2010, בעקבות דליפת הנפט במפרץ מקסיקו, הודיעה ענקית האנרגיה הבריטית BP כי היא מוכרת את פעילות החיפוש והפקת הנפט שלה בקולומביה לחברת אקופטרול ולחברת טליסמן אנרג'י תמורת סכום של 1.9 מיליארד דולר.[10]

2012-2015[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביולי 2012, טליסמן אנרג'י מכרה חלק מהאינטרסים שלה בים הצפוני. תאגיד האנרגיה הסיני סינופק הודיע כי ראה את הצעת המחיר של טליסמן על 49% מ Lundin Oil AB בתמורה ל-1.5 מיליארד דולר.[11][12]

בשנת 2013, המיליארדר קרל אייקן רכש כ-61 מיליון מניות של טליסמן אנרג'י והודיע כי מתכוון להיות בוועד המנהל. בעקבות כך, שווי מניית טליסמן עלה דרמטית.[13]

בדצמבר 2014, תאגיד האנרגיה הספרדי רפסול (Repsol) הציע לקנות את טליסמן אנרג'י תמורה 8 דולר אמריקאי למניה, עסקה בשווי 13.1 מיליארד דולר.[14][15] ב-19 בפברואר 2015 בעלי המניות מכרו את טלסימן ברוב של 99%.[16] ב-1 בינואר 2016 רפסול הכריזה שהשם טליסמן אנרג'י משתנה רשמית לרפסול קנדה החל מ-1 בינואר 2016 (Repsol Oil & gas Canada Inc).[2]

מעורבות טליסמן בסודאן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1998, טליסמן אנרג'י ביצעה רכישה שנויה במחלוקת כאשר קנתה את חברת Arakis Energy Corporation. לחברת Arakis הייתה מעורבות בתעשיית הנפט בסודאן באמצעות בעלות של 25% בפרויקט "הנילוס הגדול" שעיקרו הנחת צינורות והפקת נפט גולמי שתופעל על ידי GNPOC. יתר הרכב GNPOC כולל את Sinopec, החברה הלאומית להפקת נפט של סין (40%); Petronas, החברה הלאומית להפקת נפט של מלזיה (30%); ו Sudapet, החברה הלאומית להפקת נפט של סודאן (5%).[7] באותו הזמן התחוללה מלחמת האזרחים הסודאנית השנייה וממשלת סודאן הסתמכה על ההכנסות מהנפט למאמצי המלחמה. ממשלת סודאן מאמצים הואשמה באופן חוזר ונשנה בפשעי מלחמה, הפרות זכויות אדם וג'נוסייד.[3] ארגונים בינלאומיים האשימו את ממשלת סודאן בהעברת כפרים בכוח על מנת להפיק נפט, וכאשר המצב בסודאן החמיר החלו הארגונים הבינלאומיים והכנסיות לפעול בזירה הבינלאומית. הם דרשו מטליסמן למשוך את ההשקעה מסודאן ולחצו על ממשלת קנדה לקנוס את טליסמן אנרג'י.[1] כחלק מהמחאה, הכנסייה הפרסביטריאנית של סודאן תבעה את טליסמן אנרג'י בבית משפט אמריקאי על ג'נוסייד בטענה שטליסמן עזרה לממשלת סודאן "להפציץ כנסיות, להרוג ראשי כנסיות ולתקוף כפרים במאמץ לפלס דרך להפקת הנפט".[4]

בהליך חסר תקדים, השופט האמריקאי קבע שההליך המשפטי תקף, אך ההליך נפסל בהמשך בביהמ"ש המחוזי של ניו-יורק. בסופו של דבר פסק כי לתובעים לא היו הוכחות קבילות לתמוך בטענות כנגד טליסמן אנרג'י.[17] ההוכחות במשפט הסתמכו על הדו"ח של הארקר[7] משנת 2000, בו חברת טליסמן ננזפה שלא עשתה מספיק כדי לעצור את הפרות זכויות האדם על ידי קבוצות אחרות. עם זאת, לא נמצא כי טליסמן פעלה באופן אקטיבי במעשי הזוועה.

בתגובה להאשמות, טליסמן אנרג'י יזמה דו"ח שנתי של אחריות תאגידית[18] מאומת על ידי צד שלישי ויישמה הליכים לפיקוח והשגחה על החברה התואמים את " הקוד הבינלאומי לאתיקה של עסקים קנדיים".[8] בשנת 2003, טליסמן אנרג'י מכרה את כל החזקותיה (25%) בעלות בפרויקט בסודאן לחברת ONGC Videsh ההודית.[5]

המאבק המשפטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנובמבר 2001 הכנסייה הפרסביטריאנית של סודאן הגישה תביעה בארצות הברית נגד תאגיד האנרגיה טליסמן אנרג'י תחת חוק נזקי זרים האמריקאי משנת 1791 בשם Alien Torts Statute (ATS) המאפשר לזרים לתבוע על הפרות משפט בינלאומי פומבי או אמנות שארצות הברית צד להן, בטענות שטליסמן (1) הפרה ישירות זכויות אדם, (2) סייעה ונתנה יד לממשלת סודאן בהפרות, (3) קשרה קשר עם ממשלת סודאן להפר את המשפט הבינלאומי המנהגי בנושאי ג'נוסייד, פשעי מלחמה ופשעים כנגד האנושות.[19] במרץ 2003, תיקנו את כתב התביעה ותבעו רק על (2) סיוע ומתן יד בהפרות ו(3) קשירת קשר עם ממשלת סודאן בהפרות המשפט הבינלאומי פומבי בנושא פשעי מלחמה, פשעים כנגד האנושות וקשירת קשר עם ממשלת סודאן בגירוש והעברת רכוש.[20]

לאחר שטליסמן נדחתה במספר ניסיונות לבטל את התביעה בגין טענות פוליטיות ושיפוטיות, בית המשפט המחוזי הדרומי של ניו-יורק העניק לטליסמן את ביטול התביעה בפסק דין שניתן ב-12 בספטמבר 2006,[21] בטענה כי (1) מבחינת המשפט הבינלאומי המנהגי ניתן לטעון לקשירת קשר רק לג'נוסייד או תכנון מלחמה אגרסיבית. (2) אלמנטים של סיוע ומתן יד אינם מוגדרים באופן מספק במשפט הבינלאומי המנהגי, ולסיכום קבע כי התובעים לא הציגו מספיק ראיות התומכות בתביעה.[21]

בפברואר 2007 הכנסייה הפרסביטריאנית הגישה ערעור לבית המשפט לערעורים בארצות הברית.[22]

בשנת 2009, בית המשפט לערעורים בחן את השאלה מהו הסטנדרט לאחריות פרטים (אדם או תאגיד) בסיוע להפרות זכויות אדם, בידיעה שהסיוע תורם להפרות זכויות אדם או בידיעה מראש שסיועו יוביל להפרות זכויות אדם.[17] בית המשפט לערעורים הסכים עם טענות טליסמן אנרג'י שבתי המשפט צריכים לבחון את המשפט הבינלאומי לבירור חוקים בסיוע ומתן יד כנגד הפרות זכויות אדם ובחן מקרים דומים (Sosa v Alvarez-Machain)[23] כדי למצוא סטנדרטים להגדרת סיוע ומתן יד כדי לקבוע האם טליסמן סייעה ביודעין או שהם חלקו אינטרס עם ממשלת בסודאן. ההוכחות של התובעים במשפט הסתמכו בעיקר על הדו"ח של הארקר[7] משנת 2000, בו חברת טליסמן ננזפה שלא עשתה מספיק כדי לעצור את הפרות זכויות האדם על ידי קבוצות אחרות, אך לא נמצא כי טליסמן פעלה באופן אקטיבי במעשי הזוועה. מבחינת טליסמן, עלה כי החברה ידעה אך לא פעלה בידיעה וכי על התובעים להוכיח את הכוונה. בית המשפט לערעורים קבע כי התובעים נכשלו במתן הוכחות שטליסמן אנרג'י פעלה ספציפית וביודעין לביצוע פשעי מלחמה, פשעים נגד האנושות וג'נוסייד ודחה את התביעה. עם זאת, חבר המושבעים ציין כי ייתכן שטליסמן הייתה מודעת כאשר שילמה לממשלת סודאן על כוונות הממשלה.[17]

ב-15 באפריל 2010 הכנסייה הפרסביטריאנית ערערה לבית המשפט העליון הפדרלי על החלטה של ערכאת הערעור (Second Circuit). באוקטובר 2010 בית המשפט העליון דחה את הערעור.[24]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 Funding Universe - History of Talisman Energy Inc.
  2. ^ 1 2 BOEREPORT, "Talisman Energy Inc. and Related Canadian Partnerships Announce Name Changes". Retrieved on December 2nd, 2017
  3. ^ 1 2 Talisman oil operations prolong Sudan civil war. Retrieved on December 3rd, 2017 from CBCNews
  4. ^ 1 2 Arti Maharaj, "Canada leads global interest in CSR". Retrieved on December 3rd, 2017 from corporate secretary website
  5. ^ 1 2 Talisman pulls out of Sudan. Retrieved on December 3rd, 2017 from BBC News website
  6. ^ 1 2 3 James Wilt, "The Rise and Fall of Talisman Energy, A Former Oilpatch Success Story". Retrieved on December 2nd, 2017 from Alberta Oil Magazine
  7. ^ 1 2 3 4 James Harker, Human Security in Sudan: The Report of a Canadian Assessment Mission.January 2000. Retrieved on December 3rd, 2017
  8. ^ 1 2 The International Code of Ethics for Canadian Businesses. Retrieved on December 3rd, 2017 from Corporate Knights Magazine
  9. ^ רועי שגיב, "שוקי ההון בעולם – סיכום השבוע החולף." נדלה בתאריך 2.12.17 מאתר ynet.
  10. ^ עומר רבין, "מנסה לסגור את החור בכיס: BP מוכרת את נכסיה בקולומביה". נדלה בתאריך 2.12.17 מאתר גלובס.
  11. ^ Ora Morison, "Sinopec Buys North Sea stake from Talisman". Retrieved on December 3rd ,2017 from The Globe and Mail
  12. ^ בלומברג, "הרכישה הסינית הגדולה בהיסטוריה." נדלה בתאריך 8.11.2017 מאתר דה מרקר.
  13. ^ Scott Hagget, "Talisman Energy shares surge as Carl Icahn acquires stake". Retrieved on December 2nd, 2017 from Reuters
  14. ^ The Canadian Press, "Talisman agrees to $15.1B Cdn takeover by Spain's Repsol". Retrieved on December 3rd, 2017 from CBCNews
  15. ^ אתר סטוקר, "סיכום שבוע המסחר בוול סטריט: התיקון במחיר הנפט דחף את השוק לעליות". נדלה בתאריך 8.11.2017.
  16. ^ Nicolas Torres, "Talisman Shareholders Approve $8.3 Billion Repsol buy". Retrieved on December 3rd ,2017 from Petro Global News
  17. ^ 1 2 3 US Court of Appeals for the Second Circuit, The Presbyterian Church of Sudan v. Talisman Energy Inc ,(2009), Decided on October 2, 2009. No 07-0016-cv
  18. ^ corporate social responsibility report, 2000 - Sudan operations, Retrieved on December 3rd, 2017 from Yumpu
  19. ^ Jennifer E. Marcovitz, Introductory note to Presbyterian Church od Sudan v. Talisman Energy Inc, (2nd Cir.), [October 2, 2009]9
  20. ^ United States District Court for The Southern District of New-York, Second Amended Class Action Complaint. Civil Action No. 01 CV 9882 (DLC). 2003
  21. ^ 1 2 United States District Court, S.D. New York, Presbyterian Church of Sudan v. Talisman Energy, 453 F. Supp. 2d 633 (S.D.N.Y. 2006), No. 01 Civ. 9882
  22. ^ United States Court of Appeals for The Second Circuit, No 07-0016. 2007
  23. ^ Supreme Court of the United States, Francisco Sosa v. Humberto Alvarez-Machain, No. 03-339 and 03-485, 2004
  24. ^ Supreme Court of the United States, Petition for Writ of Certiorari
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=טליסמן_אנרג%27י&oldid=37990458"