טמפרטורת גוף בסיסית ופוריות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

טמפרטורת הגוף הבסיסית (באנגלית: |basal body temperature) היא טמפרטורת הגוף הנמוכה ביותר המושגת בזמן מנוחה (בדרך כלל בזמן שינה). הטמפרטורה בדרך כלל מוערכת על ידי מדידת טמפרטורה מיד לאחר ההתעוררות ולפני שבוצעה פעילות גופנית כלשהי, אשר עלולה להוביל לערך גבוה במקצת מטמפרטורת הגוף הבסיסית האמיתית.

גורמים הורמונליים לדפוסים דו-שלביים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ככל שרמות האסטרוגן (אנ') הקיימות בשלב הטרום-ביוץ (אנ') של המחזור החודשי גבוהות יותר, כך טמפרטורת הגוף הבסיסית תהיה נמוכה יותר. הרמות הגבוהות של הפרוגסטרון שמופרש מהגופיף הצהוב (אנ') מעלות את הBBT.[1] לאחר הביוץ תעלה טמפרטורת הגוף הבסיסית לפחות ב-0.2 מעלות צלזיוס, לפחות ל72 שעות, לעומת ששת הימים שקדמו לה. בדרך כלל ניתן לראות את עליית הטמפרטורות ביום שלאחר תחילת הביוץ, אך זה משתנה, וניתן להשתמש בטמפרטורה כדי להעריך את הביוץ רק בטווח של שלושה ימים.

אם ההיריון לא מתרחש, התפוררות הגופיף הצהוב גורמת לירידה בטמפרטורת הגוף הבסיסית אשר גוברת בקנה אחד עם הופעת הווסת הבאה. אם אכן מתרחש הריון, הגופיף הצהוב ממשיך לתפקד (ולשמור על טמפרטורה גבוהה) בשליש הראשון של ההיריון. לאחר השליש הראשון טמפרטורת הגוף של האישה יורדת לנורמה שקדמה לביוץ, כאשר השליה(אנ') משתלטת על תפקודים שכבר ביצעו על ידי הגופיף הצהוב.

לעיתים רחוקות מאוד, עשויה להיווצר בגופיף הצהוב ציסטה. ציסטה זו תגרום לטמפרטורת הגוף הבסיסית להישאר גבוהה ולמנוע את הווסת עד שהיא תיפתר, מה שעלול לארוך שבועות או חודשים.

שימושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשיטת מניעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוך הימנעות מהריון[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרשים של טמפרטורות גוף בסיסית משמשת בכמה שיטות של מודעות לפוריות, כמו למשל בשיטת הסימפטו-תרמי, וניתן להשתמש בהן כדי לקבוע את תחילתה של פוריות לאחר הביוץ. כאשר טמפרטורת הגוף הבסיסית לבדה משמשת למניעת היריון, לפעמים היא נקראת שיטת קצב הטמפרטורה.

טמפרטורת גוף הבסיס בלבד היא היעילה ביותר למניעת הריון אם בני הזוג נמנעים מקיום יחסי מין החל מהווסת ועד היום השלישי לאחר עליית חום הגוף הבסיסית.[2] BBT מציין רק כאשר הביוץ התרחש; הוא לא חוזה ביוץ. הזרע בדרך כלל נמשך לפחות שלושה ימים והוא יכול לשרוד עד שבוע, ולכן חיזוי ביוץ מספר ימים מראש הכרחי למניעת הריון.

יעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנן עדויות מוגבלות לגבי היעילות של שיטות תכנון משפחתיות בנושא מודעות לפוריות, שחלקן משתמשות בטמפרטורת הגוף הבסיסית כמרכיב אחד. כ־24% מהנשים שמשתמשות בכל סוג של תוכנית למודעות פוריות נכנסות להריון במהלך השנה הראשונה, לעומת כ־85% מהנשים הפעילות מינית שלא מנסות למנוע הריון.[3]

ארגון הבריאות העולמי דירג את שיטות המודעות לפוריות, הנלקחות בכללותן, כשיטה "יעילה" למניעת הריונות. ארגון הבריאות העולמי הציב שיטות מודעות לפוריות ברובד השלישי של היעילות, לאחר שיטות "אפקטיביות ביותר" כמו IUDs ושיטות "יעילות מאוד" כמו גלולות למניעת הריון המשולבות. [4]

בניסיון להרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

זוגות המנסים להרות יכולים להשתמש בטמפרטורת הגוף הבסיסית כדי לקבוע מתי חלפה ההזדמנות להריון במהלך מחזור זה.

כבדיקת אבחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאי פוריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אי פוריות בגלל חוסר ביוץ היא שכיחה. ניתן להשתמש בתרשימי טמפרטורת גוף בסיסית כדי לזהות מתי והאם הביוץ מתרחש.

מחזורי וסת רגילים נלקחים לרוב כראיה לכך שאישה מבייצת באופן רגיל, ומחזורים לא סדירים הם עדות לכך שהיא לא. עם זאת, נשים רבות עם מחזורים לא סדירים מבייצות את הביציות באופן תקין, וחלקן עם מחזורים סדירים הן למעשה מחדירות או שהן סובלות ממום בשלב לוטאלי. ניתן להשתמש ברשומות של טמפרטורת הגוף הבסיסית כדי לקבוע במדויק האם אישה מבייצת,[5] והאם אורך השלב שלאחר הביוץ (לוטאלי) של המחזור החודשי שלה מספיק ארוך כדי לקיים הריון.

להיריון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרבית בדיקות ההיריון אינן מדויקות עד שבועיים לאחר הביוץ. הכרת תאריך ביוץ משוער יכול למנוע מאישה להגיע לתוצאות שליליות כוזבות עקב בדיקות מוקדמות מדי. כמו כן, 18 יום ברציפות של טמפרטורות גבוהות פירושו שהאישה כמעט בוודאות בהריון.

להערכת מועד זמן לידה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חישוב תאריך היעד הצפוי להריון בהתבסס על המחזור החודשי האחרון שדווח על ידי עצמו אינו מדויק פחות מחישובו על בסיס טמפרטורת הגוף הבסיסית או אולטרה סאונד.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Moghissi, K. S. (1976). Accuracy of basal body temperature for ovulation detection. Fertility and sterility, 27(12), 1415-1421.
  • Quagliarello, J., & Arny, M. (1986). Inaccuracy of basal body temperature charts in predicting urinary luteinizing hormone surges. Fertility and sterility, 45(3), 334-337.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Textbook of clinical embryology, Cambridge: Cambridge University Press, 2013
  2. ^ Williams obstetrics, 24th edition
  3. ^ James Trussell, Contraceptive failure in the United States, Contraception 83, 2011-05, עמ' 397–404 doi: 10.1016/j.contraception.2011.01.021
  4. ^ Family planning : a global handbook for providers : evidence-based guidance developed through worldwide collaboration., Baltimore: Johns Hopkins, Bloomberg School of Public Health, Center for Communication Programs, INFO Project, 2011
  5. ^ Taylor, Robert B.,, Taylor's Family Medicine Review, New York: Springer, 1999

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.