שליה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Placenta he.png

השִׁלְיָהלטינית: פְּלָצֶנְטָה, Placenta) היא איבר שמתפתח יחד עם העובר במהלך ההיריון אצל נקבות יונקים שאינם יונקי כיס או יונקי ביב. תפקידה העיקרי לאפשר חילוף חומרים בין האם לעובר. תפקידים נוספים - ייצור והפרשת הורמונים וכן שכבת מגן נוספת המגנה על העובר מפני חבלות ומפני חדירת מיקרו-אורגניזמים.

השליה נושאת את החומר התורשתי של העובר, אולם היא אינה חלק מהעובר ואינה חלק מהאם. השליה ממוקמת בדופן הרחם וממנה יוצא חבל הטבור. כלי הדם של האם מעבירים חמצן ומזון לשליה שם מתבצע חילוף חומרים בין דם האם לדם העובר ללא מגע ישיר ביניהם. העובר קולט את החומרים דרך חבל הטבור והפסולת שנאגרת בדמו עוברת בכיוון ההפוך על מנת שהאם תפריש אותה. השליה מפרישה בעצמה פרוגסטרון לאחר כשלושה חודשים של היריון.

זמן קצר לאחר הלידה, הרחם מתכווץ ופולט החוצה את השליה וחבל הטבור. באדם השליה נפלטת לאחר כ-15 דקות מזמן הלידה. ישנו מנהג סיני שהיולדת אוכלת את השליה לאחר הלידה[1], מתוך אמונה שאכילת השליה תורמת לבריאות, משפרת את מצב הרוח ומעלה את רמת האנרגיה בגוף[2] אולם במחקר הרפואי לא נמצאו ראיות לדבר זה.

בהלכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספרות הפוסקים דנו בכמה היבטים השייכם לשליה:

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שליה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ד"ר איתי גל, "טרנד: נשים אחרי לידה אוכלות השליה", באתר ynet, 26 ביוני 2012
  2. ^ ד"ר איתי גל, "סופית: האם אכילת שליה אכן טובה נגד דיכאון ותשישות?", באתר ynet, 7 ביוני 2015
  3. ^ הרב משה פיינשטיין אגרות משה, יורה דעה חלק ד סימן קמ"א. אליעזר יהודה וולדנברג ציץ אליעזר חלק י' סימן כה</
  4. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת שבת, פרק י"ח, הלכה ג'
  5. ^ הרב ניסים אברהם אשכנזי, בספרו "נחמד למראה" חלק ב' נד: "ולפי זה הנשים פה העירה יע"א שזורקין אותה לבית הכיסא לא יפה הן עושין, דהטוב הוא לקבור אותה בארץ", הביאו הרב חיים חזקיהו מדיני בספרו "שדי חמד" מערכת ק' כלל ל"ז.
  6. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות מאכלות אסורות, פרק ב', הלכה ג'
  7. ^ בן איש חי שנה שנייה פרשת אמור סעיף ז