טנק שיוט סימן 3
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | טנק שיוט |
| מדינה מייצרת |
 הממלכה המאוחדת |
| יצרן |
Nuffield Mechanisation and Aero  |
| משתמשים עיקריים |
הצבא הבריטי |
| שנת ייצור | 1938 |
| תקופת השימוש |
1938–1941 (כ־3 שנים) |
| דגם קודם | טנק שיוט סימן 2 |
| דגם עוקב | טנק שיוט סימן 4 |
| מערכה מרכזית | מלחמת העולם השנייה |
| יחידות שיוצרו |
65 |
| מידע טכני | |
| אורך | 6 מטרים |
| רוחב | 2.54 מטרים |
| גובה | 2.59 מטרים |
| משקל | 14.2 טון |
| מהירות |
48 קמ"ש (כביש) 24 קמ"ש (שטח) |
| טווח פעולה | 140 ק"מ |
| מנוע | בנזין, 340 כוח סוס |
| שריון | 6 - 14 מילימטר פלדה |
| צוות | 4 |
| מערכות נשק | |
| חימוש עיקרי | תותח 2 ליטראות 40 מ"מ |
| חימוש משני | מקלע ויקרס 7.7 מ"מ |
  | |
טנק השיוט סימן 3 (A13 סימן 1) היה טנק שיוט בריטי אשר פותח החל משנת 1936 והשתתף בשנים הראשונות של מלחמת העולם השנייה. הסימן 3 היה למעשה טנק השיוט הבריטי הראשון אשר עשה שימוש במזקו"ם 'קריסטי'.
הוא שירת באופן מצומצם במלחמת העולם השנייה בעיקר במערכה על צרפת והוחלף על ידי הסימן 4 שהיה כמעט זהה לו אך בעל שריון עבה יותר.
הסימן 3 פותח כטנק שיוט המתבסס כאמור על מזקו"ם קריסטי. כבר בשנת 1929 גיפרד מרטל צפה בתמרוני טנקים רוסים אשר עשו שימוש בסוג כזה של מזקו"ם, בשנת 1936 כסגן מנהל הפיתוח המשוריין במשרד המלחמה הבריטי, החליט מרטל להתחיל בפיתוח טנק קל, מהיר ובעל עבירות גבוהה שיעשה שימוש במזקו"ם זה.
סך הכל כ-65 סימני 3 יוצרו, רובם אבדו במערכה בצרפת ובהמשך ייתכן ומספר כלים בודדים שירתו גם במערכה בצפון אפריקה.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- George Forty, World War II Tanks, London: Osprey Automotive, 1995.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אודות הסימן 3 באתר 'אינציקלופדית הטנקים'.
- אודות הסימן 3 באתר 'רכבי מלחמת העולם השנייה'.