קרומוול (טנק)
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | טנק שיוט |
| מדינת מקור |
 בריטניה |
| תכנון |
Birmingham Railway Carriage and Wagon Company, ליילנד מוטורס  |
| יצרן |
Nuffield Mechanisation and Aero |
| משתמשים עיקריים |
הצבא הבריטי |
| שנת ייצור | 1943 |
| תקופת השימוש |
1944–1955 (כ־11 שנים) |
| מערכה מרכזית | מלחמת העולם השנייה |
| יחידות שיוצרו |
4,016 |
| מידע טכני | |
| אורך | 6.42 מטר עם תותח קדימה |
| רוחב | 3.1 מטר |
| גובה | 2.49 מטרים |
| משקל | 27.5 טון |
| מהירות | 60 קמ"ש על כביש |
| טווח פעולה | 264 ק"מ |
| מנוע | בנזין 600 כ"ס |
| שריון | 76-8 מילימטר |
| צוות | 5 |
| מערכות נשק | |
| חימוש עיקרי | תותח 57 מ"מ (6 ליטראות) |
| חימוש משני | שני מקלעי בזה 7.62 מ"מ |
  | |
A27M קרומוול הוא שמו של טנק שיוט בריטי ממלחמת העולם השנייה. הטנק נקרא על שמו של אוליבר קרומוול.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]טנקי השיוט היו סוג מיוחד של טנקים, שהיה קיים רק בצבא הבריטי. תורת לחימה בריטית המשיכה להתייחס אל חיל השריון כחיל מסייע לחיל הרגלים, וראתה שני סוגי טנקים בסיסיים - טנק חי"ר וטנק שיוט. הראשון נועד לסייע ישירות לחי"ר בהבקעת קווי האויב והיה משוריין היטב ואיטי. השני נועד לנצל הצלחה, לפשוט לשטח האויב ולהשמיד בקרב את השריון של היריב. טנקי השיוט אם כן, מילאו למעשה את תפקידי הפרשים הרכובים על סוסים.
תפקידים אלה הכתיבו את נתוני הטנק: מהירות גבוהה שהושגה על חשבון המיגון והחימוש. לאורך שנות השלושים, טנקי השיוט היו חמושים בתותח קטן (בדרך כלל בן 40 מילימטר, מסוג 2 ליטראות) ובעלי שריון דק.
הטנק
[עריכת קוד מקור | עריכה]טנק הקרומוול הוא דוגמה לטנק שקל לגלות את יתרונותיו וחסרונותיו על פי מראהו. הצללית הנמוכה, רק 2.5 מטרים, הייתה יתרון, במיוחד בהשוואה לטנקי השרמן הגבוהים. הצורה המרובעת וחסרת הדמיון הייתה חיסרון רציני. שלוש שנים אחרי הופעת ה-T-34, הבריטים עדיין לא השכילו לנצל את יתרונות השריון המשופע, עקרון בו בעזרת התקנת שריון הטנק בשיפוע הושגו שתי מטרות: הראשונה הייתה הגדלת עובי שריון הטנק בזווית האפקית, והשנייה הייתה הגדלת עובי השריון ללא עלייה במשקל. באופן כללי מיגון הטנק עדיין היה נחות יחסית למקביליו בעולם, אך משופר יחסית לקודמיו הבריטיים.
השילוב של ניידות ותותח סביר הפך את הקרומוול לטנק הבריטי הראשון במלחמה שהיה חביב על צוותיו ונחשב כשימושי בשדה הקרב.
מלחמת העולם השנייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם פרוץ הקרבות של מלחמת העולם השנייה, הופתעו הבריטים לרעה מביצועי טנקי השיוט שלהם. טנקי שיוט דוגמת A-9 A-10 והקרוסיידר היו, אמנם, מהירים יחסית לזמנם, אך לא יכלו לבצע את תפקידם בהצלחה. הסיבה העיקרית לכך הייתה נחיתות החימוש והמיגון שהיו בלתי ניתנים לגישור בעזרת המהירות העדיפה של השריון הבריטי. הפגזים הבריטים, אמנם, חדרו את שריון הטנקים הקלים של הוורמאכט, אך היו חסרי תועלת של ממש נגד פאנצר סימן 3 ופאנצר סימן 4. כמו כן המיגון הדל לא איפשר לנצל הצלחה ושיעורי האבדות מנשק נ"ט היו מרקיעי שחקים. בקרבות המערכה במדבר המערבי אבדו לבריטים יותר מ 60% מהטנקים שלהם, שרובם היו מדגמי השיוט.
הבריטים לא ראו בכישלון טנקי השיוט שלהם סימן לכך שרעיון טנק השיוט שגוי, אלא הגיעו למסקנה שיש לשדרג את החימוש והמיגון של טנק השיוט. ב-1943 החל ייצורו של הקרומוול, הטנק שבו יישמו הבריטים את מסקנתם זו.
בגרסאות מאוחרות הטנק היה טוב יותר. בתחום החימוש היה שיפור, כאשר תותח 57 מ"מ (6 ליטראות) החליף את ה-40 מ"מ שהונהג בטנקי שיוט עד אז. תותח ה-57 מ"מ אומנם היה קטן יחסית, אך מהירות הלוע שלו הייתה גבוהה למדי והוא היה מסוגל לחדור את שריונם של רוב הטנקים הגרמניים (פרט לפנתר והטיגר). בדגמים מאוחרים הוחלף התותח ל-75 מ"מ, מה שנתן לטנק כח אש סביר.
גרסה משופרת של הקרומוול, חמושה בתותח 76.2 מילימטר מהיר לוע יוצרה תחת השם צ'אלנג'ר. גרסה זו הייתה קטלנית בהרבה לשריון אויב, אך בעלת מיגון מופחת וקשה לתמרון. בנוסף לאחר המלחמה הוחלפו חלק מהתותחים לתותחי 84 מ"מ מצוינים, וטנקים שעברו הסבה זאת נקראו "צ'ריוטיר".
לאחר מלחמת העולם השנייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקרומוול המשיך בשרות הבריטי עד 1955. בנוסף שירתו טנקי קרומוול, צ'ריוטיר וצ'אלנג'ר במספרים קטנים בצבאות ברחבי העולם כולל: ירדן, פורטוגל, ערב הסעודית, קובה, אוסטריה, פינלנד ועוד.
צה"ל במלחמת העצמאות
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקראת סיום המנדט הבריטי ובמשך כחודש וחצי לאחריו נהגו הבריטים לחסל את מחסני הציוד שלהם למובלעת באזור חיפה. חלק מהציוד נמכר כציוד משומש אף על פי שהיה במצב חדש בעסקי ממכר לא כשרים על ידי אלה שניצלו את המצב להתעשרות קלה. מה שסירבו למכור בדרך כלל היו נשק וציוד צבאי, אותם הכינו לפינוי בים.
באותם ימים פנה יצחק שדה לאנשי יחידת הרכש של ההגנה בבקשה לנסות ולהשיג טנקים. הבעיה העיקרית הייתה מחסור במקומות מסתור מתאימים וסודיים.
באחד הימים נערכה פגישה של אנשי הרכש עם שלושה חיילי שריון בריטים בקפה "פיקדילי" שבחיפה. בפגישה סוכם להבריח שלושה טנקי קרומוול תמורת 3,000 לא"י לכל טנק. הטנקים היו אמורים להיות מועברים מבסיס רמת דוד למחסנים בחיפה. התוכנית התבססה על הצבת שלושת הטנקים בסוף הטור והפנייתם בדרך לכיוון יקנעם, ומשם דרך ואדי מילק לתל אביב. יום לפני ביצוע התוכנית ניסו אנשי האצ"ל לגנוב משוריין בריטי. כתוצאה מניסיון הנפל הפעיל הצבא הבריטי סיורים ניידים ומשמרות נייחים בדרכים שלא אפשרו לבצע את התוכנית המקורית, והטנקים הועברו לאחסנה ליד שדה התעופה חיפה. הוחלט לנצל את ליל עזיבת הבריטים, ליל 29–30 ביוני 1948, לגנבת הטנקים מהמחסן.
ביציאה משדה התעופה ירד אחד מהשלושה לשולי הכביש, התחפר וידית ההילוכים נשברה. אש שנפתחה עליהם מהבסיס הביאה להחלטה לנטשו. ב-30 ביוני לפנות בוקר הגיעו שני הטנקים לאחר נסיעה לילית על השרשראות לגני התערוכה בצפון תל אביב. משם הוסעו כעבור שעתיים על גבי נושא טנקים לשכונת בורוכוב, לחצרו של איש הגנה ותיק בה הוסתרו בתוך פרדס.[1]
שני טנקים אלה היוו את הגרעין להקמת חיל השריון. ב-18 ביולי 1948 נערכה התקפה על משטרת לטרון. שני הטנקים הובאו כתגבורת להתקפה. פגז ראשון שניסו לירות נתקע בקנה. הטנק הסתובב וחזר. בראות צוות הטנק השני שהטנק הראשון חוזר, סבבו אף הם ונסוגו, על אף שלא ירו אף ירייה. התקפת המחץ, שהחלה בהפגזה ארטילרית מוצלחת, נכשלה. ללקסיקון נכנסה אמרה חדשה: "תנועה מעגלית", שפירושה נסיגה בטרם קרב.
טנקי הקרומוול יחד עם טנק השרמן הבודד ועשרת טנקי הוצ'קיס, היוו את גדוד השריון הראשון שכבש את שדה תעופה לוד, תקף ונכשל בפעולת כיבוש עיראק אל מנשיה, והשתתף בצורה מוצלחת בכיבוש עוג'ה אל חפיר היא ניצנה במסגרת מבצע חורב.
הטנק מופיע על סמל חיל השריון המוצמד לכומתות חיילי השריון.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קרומוול, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ראו ספרו של פנחס וזה המשימה רכש, ע' 139.